5 משלים למחשבה: איך לקצר את הקו - בלי לגעת בו?

להקטין או להגדיל?

יום אחד הגיע מורה לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה. הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך של מטר אחד. "יש לכם רעיון, כיצד ניתן לקצר את הקו?", שאל את התלמידים.

אחדים הציעו למחוק מימין או משמאל, אחד הציע לקפל... אך המורה הדגיש: "עליכם לקצר את הקו בלי לגעת בו!".

התלמידים נדהמו, חשבו וחשבו... היה זה אתגר לא קל! הם התקשו למצוא פתרון.

המורה ניגש אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו, ארוך יותר מקו הראשון, ואז הוסיף:

"כדי 'להקטין' מישהו, אינך צריך לפגוע בו או להעליב אותו... עליך פשוט להגדיל את עצמך!".

זכרו, התמודדות עם כעס היא הזדמנות פז עבורנו "להגדיל" את עצמנו ולרומם את עצמנו, בלי להשפיל או לפגוע באחר...

להחזיק את היד

ילדה קטנה ואביה חצו נהר.

האב חשש לבטחון בתו, וביקש ממנה: "מתוקה, בבקשה אחזי בידי כדי שלא תיפלי לנהר". הילדה הקטנה השיבה: "לא, אבא. תחזיק אתה בידי".

"מה ההבדל?", שאל האב.

"יש הבדל גדול", ענתה הילדה, "אם אני אחזיק בידך ומשהו יקרה לי, רוב הסיכויים שאעזוב את ידך. אבל אם אתה תחזיק את ידי, אני יודעת בוודאות שלא משנה מה יקרה - אתה לעולם לא תעזוב את ידי!".

אז החזיקו בידי האנשים שאתם אוהבים, ואל תחכו שהם יאחזו בידכם... הילדה יודעת שאם אביה יחזיק בידה, הוא לא ישחרר לעולם. כך ברגעים הקשים בחיינו, אבא בשמיים מחזיק את ידנו בבטחה, ועלינו לדעת בבירור שהוא לעולם לא יעזוב!

דרך מילוט

היה היה כלב שהחליט לטייל בעולם, ונסע לספארי באפריקה. 

באחד הימים הוא תעה בדרכו, ופתאום ראה נמר רץ לכיוונו בכוונה לטרוף אותו. הוא חשב בקדחתנות איך להציל את עצמו, והנה ראה על האדמה גל עצמות. מיד התיישב ליד העצמות כשגבו אל הנמר, תפס עצם בפיו, וכשהנמר התקרב, אמר בקול: "זה היה נמר ממש טעים! מעניין אם יש עוד נמרים טעימים כאלה באזור...".

כששמע הנמר את הכלב, הוא עצר, הביט בו באימה וחשב לעצמו: "אוי לי, הכלב הזה כמעט אכל אותי!", אחר כך פנה והלך משם בזחילה...

(צילום: shutterstock)

קוף שישב על העץ מעליהם וראה הכול, החליט שזו הזדמנות טובה לשפר את יחסיו עם הנמר. הוא רדף אחרי הנמר וסיפר לו שהכלב הוליך אותו שולל. חמתו של הנמר המושפל בערה בו, והוא אמר לקוף: "שב על גבי, ותראה איך אני עושה מהכלב הזה קציצות!".

הכלב, שעוד לא הספיק להירגע, ראה מרחוק את הנמר רץ לכיוונו בשנית, והפעם - עם הקוף על גבו. במקום לברוח, החליט הכלב שוב לשבת כשגבו כלפי תוקפיו. שנייה לפני שהנמר הגיע אליו, אמר הכלב בקול: "איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר"... 

זכרו, בכל מצב ישנה דרך להימלט, בכל אתגר ישנה זווית ראייה שעוד לא ניסינו.

אם אתה מרגיש סגור, כבול, ללא שום דרך מוצא, הבט למעלה לשמים, פנה לבורא העולם ובקש ממנו שיפקח את עיניך ויוליך אותך בדרך הנכונה ובעצה טובה... 

כוח המילה

להקת צפרדעים טיילה ביער, ופתאום נפלו שתי צפרדעים בחוסר זהירות לתוך בור עמוק מאוד. עצרו כל הצפרדעים את טיולן והתגודדו יחד סביב הבור. כשראו כמה עמוק הבור, הן צעקו לצפרדעים שנפלו: "חברות, אין לכן שום סיכוי לצאת מכאן בחיים... חבל לכן בכלל להתאמץ!".

אולם הצפרדעים שבבור כלל לא העלו על דעתן לוותר על חייהן בקלות שכזו. הן פשוט התעלמו מהצעקות ומסימניהן של חברותיהן מלמעלה וניסו לנתר החוצה בכל כוחן. הן ניתרו והתאמצו, למרות קולות ה"עידוד" של הצפרדעים מלמעלה, ולמרות התנועות המייאשות שסימנו להן - "בחיים לא תצאו מכאן!...".

אחת הצפרדעים שבבור הבינה את המסר. היא הפסיקה לנתר, כוחותיה אפסו והיא מתה בקרקעית הבור.

הצפרדע השנייה לא ויתרה,  ניסתה והמשיכה בכל כוחותיה לנתר ולקפוץ, בעוד חברותיה צועקות "חבל על המאמץ, אין לך שום סיכוי בעולם!... הפסיקי להתאמץ ולסבול, היכנעי ולפחות מותי רגועה"...

בכל זאת היא המשיכה לנסות, ואפילו קפצה חזק יותר... בסופו של דבר, היא ניתרה בעוצמה כה גדולה עד שהצליחה לצאת החוצה מהבור. כשיצאה החוצה, תשושה אך מלאת סיפוק, שאלו אותה בתדהמה: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק...".

בשפת הסימנים הודתה להן הצפרדע הנרגשת: "בזכותכן, חברותי היקרות! תודה על העידוד!"... התברר כי היא הייתה חירשת,  ובטעות פירשה את קריאותיהן הנרגשות כמילות עידוד...

מי ייתן ונדע לשקול כל מילה שאנו מוציאים מפינו, נזכור כמה כוח יש למילים שלנו ונעשה שימוש יעיל בכוח הדיבור שלנו - להתפלל, להודות, להחמיא ולעודד...

חדר כושר

יוסי החליט לעשות דיאטה ולחזק את שרירי הבטן. לשם כך החליט להירשם למכון כושר. אך כשהגיע לראשונה למכון, ראה להפתעתו את המקום ריק ממכשירים. הוא ניגש להנהלה ושאל: "איפה ההליכונים, אופני הכושר, המשקולות? איפה כל מכשירי הכושר?".

השיבו לו: "רצינו לעשות אתך חסד. במקום שתתעייף הרבה עם המכשירים ותזיע, ארגנו עבורך במכון ספות נוחות ושתייה חמה. תתכבד...".

יוסי התרגז: "אתם מהתלים בי? זה מכון כושר?! באתי להיבנות פה, ולא להתפנק! אני רוצה להתאמץ, להתעייף ולהזיע, כי ככה אני נבנה, ככה השרירים שלי מתחזקים!".

מי צודק לדעתכם? יוסי או מכון הכושר? ברור לנו שיוסי צודק...

(צילום: shutterstock)

חברים, באותה מידה אדם בא לעולם, ובורא העולם נותן לו מגוון "מכשירי כושר", כדי להתאמן ולהתחזק בעזרתם. מכשירי הכושר בדמות קשיים, התמודדויות וניסיונות, הם אלו דווקא שבונים אותו, שמרוממים אותו!

כל ניסיון שמסתיים בהצלחה, מרומם את האדם ומעלה אותו לדרגה רמה מזו שהיה בה בעבר. ככל שהניסיון קשה יותר, כן מעפיל האדם בעקבותיו לשיאים גבוהים יותר.

אילו היה הכול פשוט וברור, שטיח אדום נפרש לפניו לשמירת תורה ומצוות - ללא יצרים, ללא התמודדויות - ללא מכשירי הכושר שלו - על מה היה מגיע לו שכר? אבל כשלאדם יש יצרים מבפנים ופיתויים מבחוץ, והוא משתמש בהם כבמכשיר כושר, כדי להתחשל ולהתחזק בדרך ה' - הוא זוכה להכשיר את נשמתו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים, כבר בעולם הזה, הזמני, אך בעיקר בעולם הבא, שהוא נצחי.

זכרו, כל זמן שהנשמה בתוך הגוף, היא יכולה להתחזק ולהתעלות - בשמירת עיניים, בשמירת שבת, בהתגברות על כעסים ובתיקון המידות. ברגע שאדם עוזב את העולם (וכולנו נעזוב...), אין לו אפשרות עוד לתקן.