"אבא שלי לקח אותי לבית הכנסת ביום כיפור, רק כדי לומר לי: 'כשתגדל תוכל לבחור'"

את מודעות שמירת השבת שלו, כולם ברמת גן מכירים. מודעות בצבע ירוק, או צהוב, או ורוד זרחני שרואים למרחוק, ובהן זמני השבת והזמנה לשיעור השבועי הקבוע, יחד עם מלחמה איתנה במיסיון הנוצרי וקירוב נשמות לעולם התורה והמצוות. "אתה יודע איפה אני יכול לרכוש תפילין?", שאל אותי יוסף העשל רייחלביץ  בהיכרות הראשונה שלנו. "אתה עושה בר מצווה לילד שלך?" שאלתי אותו בתגובה, אבל משנעניתי בשלילה, הבנתי שיש כאן סיפור.

מבני ברק לרמת גן

יוסף העשל רייחלביץ (46), תל אביבי בנשמה, חזר בתשובה בגיל 38, והיום, מעבר היותו אברך הלומד משעת התחלת חלוקת העיתונים הראשונים ועד שעות אחר הצהריים, הוא גם פועל לקרב את אחיו היהודים לתורת ישראל, ועל הדרך סוגר עסקים שפתוחים בשבת, ונלחם במיסיון הנוצרי.

למה יהודי חרדי ואברך, גר ברמת גן ולא בבני ברק?

"שאלה טובה מאוד. אכן, לאחר ששבתי בתשובה, גרתי בבני ברק בהוראת הרבנים, שם ניתן לשקוע בעולמה של תורה, בסביבה נקיה ומהודרת, בה כל מועד מורגש ביתר שאת וקדושת השבת והשכינה שורה בעצמות. לאחר מספר שנים של זיקוק, הורה לי מורי ורבי, הרב דב הכהן קוק מטבריה, לשוב לרמת גן בה גדלתי רוב שנות חיי, ולפעול שם לטובת חיזוק וקירוב רחוקים, הרב אמר לי: 'הייעוד שלך זה לא בני ברק, אתה צריך לחזור לרמת גן, שם הייעוד שלך'. אז ארזנו את כל הדירה בקרטונים, וחזרנו לרמת גן".

ובאמת גילית את הייעוד שלך?

"בטח שגיליתי. אתקשה מאוד לתאר את ההתעלות והתחושה של לעשות נחת רוח לאבא שבשמיים, בחיזוק ובקירוב אחינו בני ישראל. כל שיעור, כל שיחה וכל סעודת מצווה שאני פועל שם, מרוממים ומחזקים, אף על פי שלא הכול סוגה בשושנים, ואף על פי שחטפתי מכות ונאצות, ומה בעצם לא, מאנשים שכואב להם לראות תורה פורחת. הגעתי לתוך שממה רוחנית, מדבר סהרה יבש, אנשים מנותקים מכל זיק של קדושה. הבנתי שלא לחינם אני נוחת כאן כתושב חוזר, עם ריבית והצמדה. יש לי מה לעשות כאן, והרבה, לחזק ולהפיץ את האור".

מה עשית? איך מתחילים מאפס?

"התחלתי מניסיונות לדרוש בבתי כנסיות. הייתי מגיע לבית כנסת שנקרה בדרכי, ומבקש לדרוש בין מנחה לערבית, אבל לצערי, מהר מאוד הבנתי שהתקומה לא תצמח משם. הציבור שהיה בבית הכנסת הוא ציבור שברוך השם כבר שומר מצוות ברמה כזו או אחרת, והיעד האמתי הוא לייצר מפגש בלתי אמצעי עם אלו שאינם שומרים עדיין מצוות, ולא זכו להכיר את קונם. התחלתי בחודש אלול – הבאתי את גדולי הדור, אדמו"רים ורבנים. זכיתי גם להביא את הרב זמיר כהן לדרוש בבית הכנסת התאומים ברמת גן. זה מקום חם ומזמין. משם כבר המשכתי, בהוראת רבי, לדרוש וללמד לבד. מאז אני מקיים שיעורים מספר פעמים בשבוע, עושה הילולות ועוד כל מיני פעולות. כל זה היה בחודש אלול שנה שעברה".

ומה אחר כך?

"לאחר חודש אלול אמרתי לעצמי: 'את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק'. החלטתי שאני עושה שיעור קבוע בפרשת השבוע. אל תצחק, אבל לשיעור לפעמים היה מגיע בן אדם אחד בלבד, אבל אני לא נשברתי. אמרתי לעצמי: 'כל נשמה שקולה כמו עולם מלא'. אבל במקביל הרחבתי את פעילות תליית המודעות. שתבין, הכול באופן עצמאי מכספי שלי".

אני לא פראייר

אני מנסה קצת לדמיין איך זה נראה ברחוב החילוני - חרדי שנראה דוס ממאה שערים, תולה מודעות בלב השכונות החילוניות ברמת גן. לא חשת מוזר?

"לא רק שחשתי אלא אף הרגשתי, ולא רק מילולית אלא גם פיזית. אנשים היו צועקים עליי: 'כאן זה לא בני ברק, לך למאה שערים', אבל תמיד עומדים לנגד עיניי דברי בעלי המוסר, 'ואל ייבוש מפני המלעיגים עליו', 'והעיקר לא לפחד כלל'. כי לפעמים הגיעו הדברים גם לכדי תגובות פיזיות, אבל לא נתתי להם לגרור אותי לשם".

איך זה עבד בדיוק? תלית מודעות, חטפת צעקות ומכות, והמשכת ללא כל תגובה?

"אל תגזים, אני לא כזה פראייר. ודאי שהחזרתי תגובה, אבל התגובה שלי הייתה תגובה יהודית. על כל מודעה שאנשים תלשו, תליתי שתיים, כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. כך, לאט-לאט, הפסיקו לתלוש לי את המודעות והפעילות התרחבה. בהמשך התגבשה קבוצה של אנשים קבועים שהשתתפו בשיעורים, ואליהם היו מצטרפים כל מיני מזדמנים. לעיתים התנקזו גם כל מיני בעיות של אנשים שהתחילו לבוא לשיעור, כמו אנשים עם בעיות של שלום בית, או בעיות עם הבוס. גם שמחות הספקתי לעשות בבית הכנסת שלנו ואפילו חתונה, לאחר שיום אחד נכנסו זוג חילונים שהתחתנו בנישואין אזרחיים, ורצו שאקדש אותם כדת משה וישראל".

אבל עדיין לא הסברת לי, למה אתה צריך תפילין?

"רק רגע, קח אוויר ותבין הכול. הפעילות שלי לא הסתיימה בנתינת שיעורים. יום אחד גיליתי תגלית שהסעירה אותי מאוד - שלושים מטר מבית הכנסת שלנו, אני מגלה מיסיון, רחמנא ליצלן. לא האמנתי שיש דברים כאלו במדינת היהודים. במיסיון הזה מלמדים יהודים תמימים את הברית החדשה, ובסופו של יום מכשירים אותם לקראת הטבלה לנצרות.

"הבעיה האמתית היא שאנשים לא יודעים למה הם באים. הם לא מפרסמים מודעות בנוסח: 'יהודי, בא תגלה את הברית החדשה', הם יודעים שזה לא יעבוד. הם באים מהדלת האחורית, במסווה של פעילות חברתית, כמו שיעורי אנגלית לילדים בחינם, או חוג מוסיקה בחינם. מי לא רוצה? בחנוכה, למשל, עשו במיסיון מסיבת חנוכה. במודעות הקוראות לאנשים להגיע הופיע עיצוב של מגן דוד, עם סופגנייה וחנוכייה, נראה יהודי לחלוטין. חמור מכך, את המודעות שלהם הם היו תולים גם בבתי כנסיות. לאחר שהם סוחבים את האנשים פנימה, לאט לאט הם גוררים אותם למטרה האמתית, שלשמה את עשו את כל החגיגה. כך בדיוק זה עובד".

בודד במערכה

מה כבר אדם בודד יכול לעשות מול מיסיון משומן ומיומן?

"כמו שחז"ל אומרים: 'פתחו לי פתח כחודו של מחט'. מלכתחילה לא חשבתי שאני הולך לעשות עכשיו מול המיסיון הפגנת המיליון, אבל ידעתי שאת החוד של המחט אני חייב לפתוח. ביררתי את שעות הפתיחה של המיסיון, ובזמן הפעילות, אני ועוד כמה יהודים מהשיעור עמדנו מול המיסיון עם שלטים המספרים מה בדיוק יש במקום, על מנת שיהודי ידע לקראת מה הוא עלול ליפול".

ואתה באמת חושב שזה הועיל?

"אני לא חושב, אני בטוח, ואני יודע את זה, משום שהפעילות במיסיון החלה לפחות, אנשים הגיעו פחות ופחות, וזה הפריע להם מאוד. היו לי הרבה ויכוחים עם ה'רב' של המיסיון סביב האמת הצרופה, אבל לא הצלחתי לשכנע אותו. במקביל הם גם שכרו מאבטחים בריונים, על מנת שירחיקו אותי ואת חבריי מהמקום, אבל דרכינו דרכי נועם, לא דרך אלימות. התנהגנו בדרך ארץ, והיום אחד המאבטחים אפילו חבר מאוד טוב שלי".

חילצת מישהו מהמיסיון?

"כן, בוודאי, חילצתי כמה עשרות יהודים דרך הפעילות שלנו, אבל את היהודי הראשון חילצתי בדרך לא דרך. הייתי יום אחד בסידורים שגרתיים בתל אביב. לפתע פנתה אלי אישה חילונית, ושאלה אותי האם אני העשל רייחלביץ. היא הכירה אותי מהגלגול הקודם שלי. היא התפעלה מאוד לראות אותי, וביקשה שאסייע לה לחלץ את המכר שלה מהמיסיון. כשביקשתי לשמוע פרטים התברר שזה המיסיון שאני פועל נגדו, בתאומים ברמת גן. יצרתי קשר עם היהודי הקדוש הזה, התחלנו לדבר על יהדות ואלוקים, הוא התקדם יפה מאוד. לאחר כמה חודשים, כבר זכיתי להטביל אותו בחזרה ליהדות, כדין מומר שחוזר ליהדות, שחייב טבילה, וברוך השם, אתמול הוא כבר פנה אלי ושאל האם אני יכול לדאוג לו לתפילין. זהו זה, היהודי הזה שלנו כבר, הוא כבר מניח תפילין. עכשיו אתה מבין למה אני צריך תפילין בגיל 46?".

אכזבה גדולה

תספר לי על האכזבה הכי גדולה שלך.

"יש לי המון אכזבות, אבל זאת העבודה שלי, ואני יודע את זה מראש. אם דיברת על האכזבה הכי גדולה שלי, אז זה היה כשהגעתי לגור ברמת גן. הייתי אז בדרכי לבית הכנסת בשבת ולפתע הבחנתי שיש חנות קיוסק הפתוחה בשבת. התקרבתי יותר, וראיתי שגם מזוזה אין על המשקוף. החלטתי שאני ניגש לדבר עם היהודי הקדוש שבפנים. איך שהתחלתי לדבר אתו, הוא אמר לי: 'אני לא מאמין באלוקים, אני כופר, אני מוכר חמץ בפסח', ועוד כל מיני סיסמאות ידועות שהיצר הרע יודע לפזם. אבל מתחת לשריון היה יהודי עם נשמה גדולה מאוד. אני לא התייאשתי ממנו, וכך, כל שבת הייתי נכנס להגיד לו 'שבת שלום, יהודי יקר'. כדרכן של מילים שחודרות וחודרות, ולא שבות ריקם, היהודי, בעל החנות, החל להתרכך לאט-לאט והסכים לדבר איתי. הוא סיפר לי שהייתה לו מזוזה בחנות והוא עקר אותה, אבל עכשיו הוא מתחרט מאוד, והוא רוצה מזוזה בחנות. קנינו מזוזה, ועשינו טקס קביעת מזוזה. לאחר שעברו עוד כמה שבועות, הוא החליט שהוא פותח את החנות שעתיים פחות כל שבת. לא לסגור כל השבת, זה קשה לו מאוד, אבל שעתיים, נראה לו שהוא יכול לעמוד בזה. ככה כל שבת הוא היה פותח שעתיים פחות. בהמשך הזמן הוא כבר חרג מהשעתיים והרחיב את שמירת השבת שלו, עד שהחנות נסגרה לגמרי בשבת. מצווה גוררת מצווה, לאחר מכן הוא כבר רצה להניח תפילין, ואפילו החל להתפלל קצת. זה היה שיא הריגוש בשבילי".

ומה מאכזב בכך? שאלתי את רייחלביץ, שנראה ברגעים אלו שהסיפור עם החנות שאב ממנו כוחות על טבעיים.

"מה שמאכזב בכל הסיפור, שלאחר השקעה פיזית ורגשית כה רבה, היהודי היקר הזה חטף התקף לב קשה מאוד ונשבר מכל החיזוקים שלו. היום אני עובר ליד החנות שלו שפתוחה בשבת, אני נכנס לומר לו 'שבת שלום', מוריד דמעה וממשיך הלאה, שומר על עצמי לא להישבר. מה שמחזיק אותי, שאני יודע שלפחות הוא מניח תפילין כל יום, אבל אסור לחשוב שהוא איש רע, כי הניסיון שלו באמת מיוחד וקשה מאוד".

לסיום אשאל אותך על חזרתך בתשובה. מתי לדעתך התחיל הניצוץ הראשון לבעור בך?

"נולדתי כחילוני גמור, לא שמרתי אפילו לא את יום כיפור. אבל כשהייתי ילד, אבא שלי לקח אותי פעם אחת לבית הכנסת ביום כיפור, רק בכדי לומר לי: 'כשתגדל תוכל לבחור'. זה כל מה שידעתי על היהדות, וזה הניצוץ שחדר אלי".

אביך בעצם זכה לטעת את השורשים ללא שהתכוון. מי זה אביך?

"אבי הוא יליד המהפכה הקומוניסטית. גדל בבית חילוני, מנותק מכל זיק של קדושה, ניצול שואה, הוא לא היה במחנה, אבל הוא היה עסוק יומם וליל במסעי בריחה והישרדות. כשהוא עלה לארץ, הוא קבע את משכנו בתל אביב, אזור כיכר המדינה, ולאחר מכן עברנו לרמת גן".

לסיום אומר לי רייחלביץ, "בעידן ההפקרות של היום, כשמי שמככב בראש, אלו ראשי הערים של רמת גן וטבריה, בדיוק מהמקומות הללו, הרב מטבריה מקדש את רמת גן. אני רואה הרבה סייעתא דשמיא במעשי, אבל גם הרבה יצר הרע שמנסה להכשיל אותי, כמו הניסיון העכשווי שלי, למצוא מקום קבע שנוכל לעשות בו פעילות רוחנית. אבל כל בעל חנות ברמת גן ששומע את התכניות - מסרב להשכיר לי את המקום, אף על פי שלקחתי את מלגת הכולל שלי והוספתי לו יותר על השכירות. אבל אני לא מתייאש אלא ממשיך לפעול, אני עושה את שלי ובטוח שמשמיים ישלימו את מלאכתי".

אם גם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחזק בלב רמת גן, הצטרף ליוסף העשל רייחלביץ:  heshelr@gmail.com