חבר כנסת, חקלאי ומנהל מקווה: דני סיידה שלא הכרתם

קוראים לו דני סיידה. אולי תופתעו לשמוע, אבל עד לפני ארבעה חודשים הוא היה חבר כנסת מטעם תנועת ש"ס. כהונתו הראשונה בכנסת הייתה הקצרה ביותר – יממה אחת, שלוש שעות ו־35 דקות. לאחר מכן הגיעה כהונתו השנייה שהייתה ארוכה מעט יותר.

״הגעתי בגיל מאוחר לכנסת, וזה היה קשה לאדם בגילי״, הוא אומר לי בכנות, ומציין שהעדיף להמשיך לטפל כחקלאי בכרמים ובלול הנמצאים במקום מגוריו ביישוב ספסופה הצמוד למירון.

אך יחד עם זאת, הנמרצות והפעלתנות לא עזבו אותו והוא החליט להביא שינוי אל הצפון – סיידה החליט יחד עם חבריו שלמעיין הנובע בתוך שורות המטעים ומשקה שדות ובריכות דגים, ניתן לייעד שימוש חשוב הרבה יותר. ראוי הוא להיות 'בור טבילה', מה שנקרא בלשוננו 'מקווה'.

מחיר של כוס ברד

מתי גילית את המקווה?

״כפי שציינתי, אני חקלאי מלידה, וכבעלים של מטעי שזיפים ותפוחים, נעזרתי במקור המים שנבע בתוכם, כדי להשקות את המטעים. יום אחד, לפני כשלושים שנה, אמרתי לחבריי ולרב המושב שהמים האלו הם בעצם מי-מעיין, מים חיים, אז מדוע שלא נטבול בו? ואכן זה מה שעשינו. לאט-לאט עברה השמועה על כך שיש מעיין שניתן לטבול בו והתחילו להגיע רבים. זה היה בדיוק בתקופה של גל התשובה הגדול שפקד את הארץ, והבנו שלא ייתכן ולא מכובד, שאנשים ייכנסו לבורות בוציים השורצים נחשים בתוך האדמה. לכן החלטנו שחייבים לעשות מעשה ולבנות את המקום. הפרדתי וגידרתי את המקום מתוך המטעים שלי, והקדשנו את החלקה למען מטרה זו, וכך ברוך השם הוקם במקום מקווה מעיין, אשר ברבות השנים גדל והפך למרווח וזמין לכל, ואף נוסף לו בור טבילה מחומם, שאף הוא מעיין מים חיים".

עלות שיקום ובניית מקווה אינה דבר של מה בכך, מי סייע לך במימון העלויות?

״בתחילה, מימנתי את העלויות מכיסי הפרטי, לאחר מכן הצטרף אליי אחי שרצה להיות שותף לרפואת בנו שחלה אז, ובהמשך הצטרפו רבים וטובים, בני המושב ומתפללי בית הכנסת, ביחד עם הרב דאז, הרב דוד לחיאני. כולם תרמו מהונם ומאונם לפיתוח והגדלת המקום.

"לפני כשנתיים, ביצענו את השיפוץ הגדול והמפואר שיש היום, באמצעות מישל אזווראל, יהודי יקר ממרוקו, שבתחילה שיפץ את הציון הקדוש של התנאים שמעיה ואבטליון, הטמונים בגוש חלב הסמוך אלינו, ולאחר מכן הוא החליט שהוא לוקח על עצמו גם את רוב העלויות לשיפוץ המקווה. מה שנתן את הנוי וההדר המיוחדים למקום, כחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה והניקיון של המקלחות ובורות הטבילה. בזכות נדיבות ליבו, זוכים עמך ישראל לטבילה זכה, וכמעט ללא עלות".

כמה עולה טבילה?

״הטבילה במקווה עולה כמו כוס ברד, רק שני שקלים, שזה המחיר הזול ביותר בארץ, וגם הוא אינו חובה, אלא המלצה וזכות להיות שותף באחזקת המקום. אין שומר העומד בחוץ, אין שער ואין מגבלה, יש רק קופה בכניסה, ואיש אשר נדבו ליבו נותן כפי יכולתו. כך שאין לאף יהודי מגבלה להגיע למקום, יום ולילה, שבתות וחגים, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".

לפני שמפציצים את החיזבאללה

בוא תספר לקוראים שלנו מדוע אתה מכנה את המקווה בשם 'המקווה של שמעיה ואבטליון'?

״הסיבה לכך היא שציון התנאים נמצא במרחק של חצי קילומטר, בכפר גוש חלב הסמוך למושב ספסופה. מאז ששיקמתי בעזרת חבריי את המקום, מגיע עם ישראל בהמוניו, יומם ולילה, וניתן לראות כאן אנשים דתיים, מסורתיים וחילוניים, שבדרכם לציון הרשב"י ולקברות צדיקים בגליל, מגיעים להיטהר במקווה".

אבל מי שכבר מגיע לצפון ורוצה לטבול במקווה, כנראה יעדיף ללכת למקווה האר"י, שלא רחוק מכאן, ובנוסף יש את הבטחתו של הארי ז"ל שמי שטובל במקווה שלו, לא ייפטר מהעולם בלי תשובה. אתה בטח לא מבטיח לאנשים כאלה הבטחות. למה בכל אופן אנשים מעדיפים את המקווה שלך, או כמו שאתה קורא לו, המקווה של שמעיה ואבטליון?

״חס ושלום, לא הייתה שום כוונה להתחרות בשום מקווה ובטח לא במקווה של הארי ז"ל. אבל מה שמייחד את המקווה שלנו זו הנגישות. הנגישות למקווה שמעיה ואבטליון שונה בתכלית מהנגישות למקווה האר"י או לכל מקווה מעיין אחר. כאן אפשר להגיע עם הרכב עד למקווה, וכמעט לשכשך את הגלגלים במים, לעומת מקווה האר"י שצריך לרדת את המדרגות במורד ההר. למי שרגיל לטבול לעתים קרובות במקווה זה משמעותי מאוד, וזה מה שעושה את ההבדל".

מה הייתה התופעה הכי מיוחדת במקווה?

״במלחמת לבנון השנייה היה סוג של טרנד, שהחיילים הלוחמים היו מגיעים לטבול במקווה לפני שנכנסו ללחימה בלבנון. תופעה שהייתה מרגשת מאוד, לראות את בנינו, ילדינו, חיילנו מתעסקים גם בלטהר את עצמם בעתות לחץ ומצוקה".

איזו דמות רוחנית נתנה את חסותה למקום?

״הראשון שעודד והגיע למקום ואף דחף לבנות ולשפץ היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל. בנוסף, מי שחזק בנוכחותו, היה המקובל האלוקי חכם יחיא שניאור זצ"ל, החברותא של רבי מאיר אבוחצירא - הבבא מאיר, והסתופף בצלו של הבבא סאלי. הוא הגיע מספר פעמים בשנים הראשונות להקמת המקווה, כדי לטבול במקום. ברמה ההלכתית מי שליווה אותנו, היה הרב ראטה מארצות הברית, הוא זה שפסק בעניינים ההלכתיים בהקמה. כיום אני מתייעץ עם הרב שלמה עמר, רבה של ירושלים, בכל הנושאים ההלכתיים, והתקנות הנדרשות במקום."

ולסיום, יש לך איזה סיפור מופת מיוחד על המקווה שבנית בצפון?

״אתה בטח רוצה שאספר לך שיום אחד יצא נחש צפע מהמקווה והבריח מחבל מתאבד שמרוב בהלה המטען התפוצץ עליו, אבל לא. אין במקום הזה שום מופת ושום מעשה נפלאות, לדעתי המופת הגדול של המקום זו כמות האנשים שמגיעים לטבול, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כל ימות השנה, אלפי-אלפי עמך בית ישראל. בעיניי זהו המופת האמתי של המקווה.״