הרב שנכנס אל המוסדות הממלכתיים: "הדתה? לא פגשתי בה מעולם"

"הרב, מה זה הדבר הארוך הזה?" זוג עיניים תכולות בוחן במתיקות את השופר שבידיו של הרב אלישע לוי.

"הרב, נכון תוקעים עם זה כשנגמר יום כיפור?" שואל ילד הלומד באחת הכיתות הגבוהות, שככל הנראה זוכר משהו במעורפל, אך על חיוב תקיעת שופר בראש השנה לא שמע מעולם.

הרב אלישע עומד בפתחה של כיתה ב' ומצליח לעשות את מה שמורים לא מצליחים אפילו ביום הראשון של שנת הלימודים – להרגיע את כל הילדים ולגרום להם לשבת במקומותיהם בשקט מופתי, כשהם אחוזי סקרנות.

"שבו, שבו, מיד אספר לכם", הוא מבטיח כממתיק סוד, ואז שולף אורגנית קטנה.

לימוד מתוך החיים

הרב אלישע הוא יהודי שכל-כולו אהבה. אהבת ישראל. אהבת הבריות. אהבה לכל מי שנברא בצלם. הוא עלה לארץ כילד בן שלוש עשרה ממרוקו, למד בישיבת פורת יוסף, נלחם במלחמת ששת הימים, וכיום הוא מכהן כרב בית כנסת ומנהל פעילות ענפה של קירוב וחיזוק לבבות. כל זה לא מונע ממנו להיצמד לתחביב אותו הוא מאמץ לעצמו כבר עשרות שנים – ביקור בגני ילדים ובבתי ספר הנמנים על הזרם הממלכתי, במטרה לחזק ולערוך לילדים היכרות עם המושגים היהודיים ובעיקר עם חגי ישראל.

בימים אלו של ערב ראש השנה עובר הרב אלישע בין בתי הספר והגנים כשהוא מוסר סדנה מיוחדת הנוגעת למצוות תקיעת שופר.  "התחלתי בכך אחרי שעשיתי תחקיר בציבור החילוני וגיליתי שלמרבה הצער יש הרבה מאוד אנשים שכלל לא מכירים מקרוב את חיוב מצוות תקיעת שופר. זו מצווה שכלל לא מוכרת להם", הוא אומר בצער, "ואני לא מדבר על ילדים קטנים אלא על אנשים מבוגרים. הם מגלים לפעמים בורות נוראה בנוגע למושגים הבסיסיים ביותר ביהדות, וברור שאם הם לא יודעים, הם לא יכולים להעביר את המסר לילדיהם".

את החלל הזה בא הרב אלישע למלא. במשך עשרות השנים האחרונות הוא מתייצב בבתי הספר ובשלב הראשון מתחיל דווקא בצלילים של קלידים. הוא משמיע עם האורגנית שלו צליל ארוך (תקיעה), אחר כך צליל שבור (שברים) וגם צליל קטוע (תרועה). כך הוא בעצם מתחיל לקשר את הילדים אל הנושא.

הילדים שאתה פוגש באים עם רקע כלשהו?

"צר לי לאכזב, אך בדרך כלל ממש לא. אני מתחיל תמיד ממש מהתחלה – מספר להם על מתן תורה, שם נאמר 'ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד', ממשיך בפסוק 'אשרי העם יודעי תרועה', ומצטט עוד מקורות שונים, בהתאם לכיתה, לרמה ולידע הכללי. אחר כך אני כותב את המילה 'שופר' על הלוח ושואל את הילדים אם יש להם רעיון למה נקרא שמו שופר".

ומה הם עונים?

"בדרך כלל הם לא עונים, כי הם לא יודעים. בשלב זה אני מחפש מושגים הלקוחים מהעולם שלהם ומספר להם סיפור על ילד שהיה שובב גדול והמורה כתבה להוריו מכתב: 'לכבוד ההורים היקרים, הילד שלכם צריך להשתפר'. אני מדגיש את המילה 'להשתפר' וכך רומז על מקורו של השם 'שופר'. אני גם מביא איתי מחזור לראש השנה ומראה להם בדיוק מתי תוקעים, איך תוקעים וכמה פעמים נהוג לתקוע בכל פעם. הדבר החשוב ביותר שאני משתדל להעביר הוא שמדובר במצוות עשה מדאורייתא. זו מצווה מהתורה".

צימאון אדיר

ראש השנה הוא רק הזדמנות אחת עבור הרב אלישע להגיע לבתי ספר ולגנים. "אני עושה זאת גם לקראת חגים נוספים, כמו למשל בערב חג החנוכה, אז אני מגיע עם חנוכיות, או לפני חג השבועות, כשאני מביא איתי מגל ומלמד את הילדים איך קצרו את העומר, ואילו בימי בין המיצרים אני מסתובב עם דגם של בית המקדש ומספר על שריפת הבית ועל הגלות".

הילדים מתחברים לדברים?

"זה לא יאומן עד כמה שנוצר חיבור", מתרגש הרב אלישע. "בכל פעם מחדש ניגשים אליי מורים ומספרים שזו הפעם הראשונה בה הם רואים את תלמידיהם יושבים בכזה שקט, בלי להוציא הגה ובלי לדבר. כמעט תמיד ניגשים אליי גם ילדים בסיום הסדנה ומבקשים שאלמד את הוריהם את הדברים שלימדתי בכיתה, כדי שגם הם ידעו".

ומה אתה משיב להם?

"אחרי כמה וכמה פניות כאלו החלטתי לערוך סדנאות גם למבוגרים. אני מגיע למשרדים ולכינוסים שונים שאליהם אני מוזמן, ומעביר את המסרים לכל מי שמעוניין לשמוע. כמובן שאני אף פעם לא מנסה לכפות שום דבר על אף אחד, אני מבקש רק להוסיף מושגים ולהשיב על שאלות".

כחלק מזה הפך הרב אלישע בשנים האחרונות לרב הבלתי מוכתר של שוק מחנה יהודה. המוכרים בבסטות מכירים אותו היטב, הוא מגיע לשם בכל יום שישי, מכריז ברמקול על שבת הממשמשת ובאה, עושה "מי שברך" לסוחרים ומחזק אותם בנושאי תרומות ומעשרות, ריבית ועוד מצוות הנוגעות אליהם באופן מיוחד.

האהבה תנצח

הרב אלישע, ההסברים באמת מאוד מעניינים, אבל אנחנו מדברים על בתי ספר מהזרם הממלכתי. האם אין התנגדויות? המורים לא כועסים? אין דיבורים על 'הדתה'?

"אגיד את האמת", אומר הרב אלישע וניכר כי הוא מדבר מתוך ליבו. "מעולם, אבל מעולם לא נתקלתי בכאלו שטענו שאני מנסה להחדיר דת או להכניס לילדים שלהם מושגים מתוך כפייה. אני בא באמת ממקום של אהבה וכל הפעילות שלי נעשית בהתנדבות מלאה. אני מגיע לכל חלקי הארץ ללא שום תשלום. אני מאמין שכאשר יהודי פועל מתוך הלב, אז התחושות האלו עוברות גם הלאה. אין מי שיכול לכעוס על כך".

את המסקנות האלו הוא אימץ לדבריו כבר מאז שהיה חייל. "התקופה בה נלחמתי בסיני הייתה בדיוק בחג החנוכה. אני זוכר כמו היום את הלילה הראשון של חנוכה, בו כל החיילים, כולל אלו שאינם דתיים, חיפשו דרך כלשהי לקיים את מצוות הדלקת הנרות. אני הייתי החייל היחיד ששמר מצוות ומטבע הדברים כולם התאספו סביבי. חנוכיה לא הייתה לנו, אז לקחתי תשעה תרמילי פגזים, יצקתי לתוכם שמן רובים והדלקתי את האש באמצעות הבד ששימש לניקוי קנה הרובה. כשהדלקתי את הנרות זה היה כל כך מרגש וראיתי איך כולם סביבי שמחים ונרגשים. זה הוכיח לי שגם האנשים הרחוקים ביותר זקוקים לדת ובסתר ליבם רוצים לחוות אותה. כך המשכתי בימי המלחמה לדאוג גם לכשרות ולעירוב, מתוך אמונה שיש צורך בכך. הסיפור הזה מלווה אותי עד היום ומשפיע עליי", הוא אומר.

רגע לפני שאנו מסיימים את שיחתנו מעיר הרב אלישע את תשומת ליבי לסיומה של סדנת השופר שהוא מעביר. "כפי שציינתי", הוא מדגיש, "כשאני פותח את הסדנה אני משתמש רק באורגנית, אחר כך ממשיל, מדבר וממחיש, ורק בשלב הסופי ביותר אני שולף את השופר, ואז רואה איך שבבת אחת העיניים כולן נדלקות".

דממה משתררת והרב אלישע שואף אוויר מלוא ריאותיו וממחיש לי את התקיעה בשופר: תקיעה עוצמתית המפלחת את הלבבות. "והנשמות", הוא אומר ונאנח בסיפוק, "אני מרגיש איך כל הנשמות נדלקות. משהו שם חודר, וזהו שכרי".