הידברות בבית חולים: עד היכן מגיע האור של הידברות

היא הייתה נראית כמוני, כמעט. אני חרדית ממודיעין עילית בכיסוי ראש מלא, ובחלוק בית חולים. כך גם היא, מכוסה כהלכה בשביס פרחוני. שתינו עקבנו אחר התינוקות הקטנים והצהובים שלנו שהשתזפו באור הכחלחל במחלקת היילודים בבית החולים לניאדו.

במחלקת יולדות בבית החולים בנתניה, יש מפגש צפון ומרכז ואפילו דרום. תהילה סיפרה לי שהיא מהיישוב קדימה. לא הכרתי, אבל למדתי שהוא ליד נתניה. בררתי האם לקטנה שלה ניתן שם, אך התברר שהם צריכים לשוחח עם הרב ולקבל את ברכתו, ואז יתנו. אני הייתי מודאגת לגבי מועד הברית של הבן, ותהילה דאגה לספר לי על סגולות להורדת צהבת שאמר להם הרב והמליצה לנסות. חוץ משיח ועדכון רמת צהבת של היילודים שלנו, המשכנו לפטפט.

האשפוז התמשך מעבר לרגיל. בבית החולים היו סבלניים והבטיחו שלא נדאג.

את תהילה פגשתי ביום רביעי במסדרון, כולה אור: "אני כנראה משתחררת היום, ברוך ה', בעלי ישמח כל כך! אני רק ממתינה לתוצאות הסופיות של הבדיקות". היא עדיין הייתה נראית לי מוטרדת. ישבתי לידה בספסל המרופד, והיא ניגבה את עיניה במבוכה: בעלי הוא עצמאי ועובד קשה. לא פשוט בשבילו לדחות עבודות, הוא ממש מחכה שאחזור הביתה". היא הוציאה את הנייד שלה והראתה לי: "תראי, חושבים שהוא חילוני, לפי איך שהוא נראה, אבל הוא ממש חזק בדת".

הנהנתי, מכירה במציאות שלא תמיד המעטפת מעידה על התוכן, ותהילה הוסיפה: "גם אני, נראה לך שהייתי נראית ככה? הייתי בחורה עם גופיה ומכנסיים. אה... אני זוכרת את אותו אחד מהמושב, שהיה פוגש אותי ככה ונאנח: 'תהילה, מה יהיה אתך? אולי תתחזקי? תחזרי בתשובה?'. אבל האמת שבכלל לא הייתי בקטע. גדלתי במשפחה מסורתית, לא מעבר, לא חשבתי על הכיוון בכלל.

"אבל את יודעת מה קרה? סבא שלי נפטר, וסבתא נשארה בודדה. באותה תקופה חיפשו מי ישהה לידה, ולי - בדיוק אז לא הייתה עבודה. אז הלכתי אליה וישנתי אצלה. סבתא שלי 'חולה' על ערוץ הידברות, ואוהבת מאוד לשמוע את הרב זמיר כהן. הטלוויזיה הייתה פתוחה כל הזמן על הערוץ, זה מה ששמעתי כל היום. ראיתי ו...נדלקתי".

האור שנדלק אצל תהילה הביא אותה לשינוי פנימי וחיצוני, כפי שראיתי בעיני, במפגש הזה בבית החולים שגרם לי לראות בעיניים את ההשפעה הענקית שיש לאור של הידברות בכל מקום.