מאחורי הקלעים של מוקד התרומות בהידברות: בין סיפוק לעצב

עוד שיחה נכנסת למוקד הטלמרקטינג של הידברות. אסנת מותשת נפשית ממבול השיחות שמציף את המוקד מתחילת השבוע. החגים קרבים ומשפחות רבות פונות לבקש סיוע, ואסנת אומרת לשרי חברתה לצוות: "אני כבר לא יכולה לעמוד בזה, איזה סיפורים קשים יש למשפחות. אב לשישה ילדים מרותק לכיסא גלגלים, ואין לו מושג מהיכן יתחילו להביא את הוצאות החג". היא לוקחת נשימה וממשיכה "היום בבוקר התקשרה אלמנה מחדרה, בוכה לי בטלפון שהיא חייבת להביא אוכל לשלושת ילדיה הקטנים, כל חודש היא קורסת תחת הנטל, אבל כשהחגים מגיעים היא כבר לא מוצאת את עצמה, והיא חייבת עזרה" 

שרי מהנהנת בראשה: "גם הלב שלי נשבר מול האנשים היקרים המשוועים לעזרה. אני אומרת לעצמי: אלה אנשים רגילים, בדיוק כמוני וכמוך, אנשים נורמטיבים מתל אביב, כפר סבא ,טבריה ובאר שבע, ממש מכל הארץ, רק שבשונה מאיתנו, להם אין אוכל ומצרכים כדי לחגוג את החג".

רגע לפני שאסנת ממהרת לענות לעוד שיחת טלפון, היא אומרת לשרי "מה ששובר אותי לגמרי זה הידיעה שאין לנו אפשרות לעזור לכולם, אין לנו יכולת לסייע למשפחות הנפלאות האלו. כשאני נאלצת לענות בסירוב לאדם שמתחנן לי בטלפון שהוא חייב אוכל לחגים - הלב שלי נשרף". שרי מסכמת את השיחה: "אני חושבת על זה שלפני שהגענו למוקד של הידברות, בכלל לא ידענו שיש אנשים שכל כך זקוקים לאוכל, לא יכולנו להאמין שהשכן מלמטה קורס תחת חובות, ואין לו אפשרות לרכישת מצרכים הכי בסיסיים לילדים שלו".

אמא חושבת שאני לא שומעת

השיחה מסתיימת, ואסנת מרימה את הטלפון המצלצל. "הידברות שלום". מעבר לקו היא שומעת קולות התייפחות של בכי "ש..ש.. שלום לך, אתם עוזרים לקראת החגים?", נשמע קולה של ילדה. אסנת המומה "כן, מי את?".

הילדה משיבה: "תראי, אני לא רוצה שאמא שלי תדע שהתקשרתי. קוראים לי חני ואנחנו גרים בירושלים. לא נעים לי להתקשר, אבל קשה לי לשמוע את אמא שאומרת שאין לה כסף לקניות בחגים. היא חושבת שאני לא שומעת כי היא נכנסת לחדר, אבל בטח שאני שומעת, כל האחים שלי שומעים". 

לוקח לאסנת מספר שניות כדי להתאושש. "בת כמה את?", היא שואלת. הילדה משיבה "אני בת 14 וחצי, ולא נעים לי בכלל לדבר איתך על זה, אבל אני לא רוצה שנשב בחגים מול שולחן ריק עם חלות בלבד, אני רוצה שאמא שלי תשמח, שאחים שלי יאכלו טוב וישבעו". אסנת חוככת בדעתה מה להשיב לילדה המתוקה והמסכנה, הרי כבר התקציב של חלוקת המזון אזל מזמן, אז היא לא יכולה להשיב לה תשובה חיובית, מצד שני אין מצב בעולם שהיא משיבה לילדה בוכייה תשובה שלילית.

אסנת לוקחת יוזמה ואומרת לילדה "אנחנו נעזור לך בשמחה. תגידי לי מה הכתובת". היא רשמה את הפרטים וסיימה את השיחה. מהצד היא רואה ששרי חברתה שמעה חלק מהשיחה "איך את מאשרת סל מזון אם את יודעת שהתקציב נגמר?" תוהה שרי. אסנת משיבה לה "תקשיבי טוב, שרי - אני לא יכולה לתת למשפחות במצוקה לסבול בחגים, אני לא יכולה לדמיין שבחג הקרוב אני אשב ליד שולחן עמוס בכל טוב, וברחוב לידי ישבו 5 ילדים סביב שולחן ריק". 

שרי מביטה בה בעצב. "את צודקת, אבל עד כמה שידוע לי עדיין לא זכית בלוטו". 

אסנת מחייכת. "נכון, לא זכיתי בלוטו של מפעל הפיס, אבל כן זכינו בעם נפלא שנרתם לסייע בכל צרה. בואי נפנה לעם ישראל היקרים ונשתף אותם בסיפורים המזעזעים שאנחנו נחשפים אליהם, אני בטוחה שנראה את הלב הגדול שלהם נפתח".

וכך אסנת ושרי ישבו וחיברו קריאה אמיתית שיוצאת מלב כואב של אותן בנות ששומעות את הסיפורים מקרוב, ותיעדו את אותן דקות במוקד, שקראתם זה עתה. עם ישראל היקר, בואו ועזרו לנו לענות למאות משפחות נזקקות הפונות אלינו בתחינה לקראת החגים הבאים עלינו לטובה. אנא תנו לנו את היכולת לשמח משפחות נדכאים, ילדים רעבים וחולים מרותקים. תנו לנו את הכח לתת מענה לחני, הילדה בת 14 וחצי, שמתחננת בבכי לסיוע לחגים. אנחנו קורסים מול גל הפניות, אבל ביחד אתכם נצליח לעזור לכולם, וכשנשב סביב שולחן החג ונטבול את התפוח בדבש - נדע שבזכותנו יש ילדים שמחים עכשיו סביב שולחן החג.

לפרטים ולהשתתפות חייגו 073-2221212 או לחצו כאן