תקופות לחוצות? אפשרי גם עם הילדים!

ראש השנה והימים הנוראים בפתח, וכמו כל אישה כשרה את בוודאי חושבת "איך אני יכולה לשפר ולהשתפר".

במה להתחזק? איזו קבלה לקבל? איך אסתדר עם התפילות? "לקום בנץ זה כבר יהיה ממש נס...", מי ישגיח על הקטנים בתפילה? והאם אני חייבת להתפלל את כולן?

יש כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, והמחשבות מתרוצצות במוחך.

לזכור את כל הפרטים הקטנים שצריך לסעודה, כל הסימנים ואיך בודקים אותם מתולעים...

לאפות, לבשל, לנקות, לקנות כמה בגדים וחולצות. מרוב מחשבות, התארגנויות והתרוצצויות שכחנו את הדבר שהוא חשוב בכלל לא פחות...

איפה אני? בתוך כל המערבולת הזו, הרי יגמר ראש השנה, ויגיע יום כיפור ומיד לאחריו חג הסוכות, ובין לבין יש את כל מטלות הבית השוטפות.

תעצרי רגע ותשאלי את עצמך - איפה את? מה קורה?

הרי בחיים תמיד יש מה לעשות, והעבודה רבה מאד (מתי לא?!). וכשיש סיבה כמו חגים, אירועים מיוחדים, חולי ח"ו ועוד הרבה מצבי לחץ ויציאה מהשגרה -

אז מה עושים?

איך משתלטים?

מהיכן מתחילים?

ודאי שהכל נעשה בתמימות ובחוסר תשומת לב, מתוך רצון טוב שלעשות את הכי טוב והכי הכי טעים ומוצלח, אבל חכי שניה, חשבת לרגע מה קורה מסביבך?

נכון שבנוסף לכל הריצות והלחץ הילדים שלך בדיוק-בדיוק עכשיו לא מתנהגים כמו שהיית רוצה?

בדיוק מצאו להם את הזמן לריב, להתווכח, להשתולל, לא להקשיב, לא לשתף פעולה?

נכון שגם לא עוזר שאת אומרת להם? "מה, אתם לא רואים איזה לחץ ובלאגן יש פה? במקום לעזור לי ככה אתם מתנהגים?".

אז איך זה קורה, ולמה כשאת כל כך לחוצה והראש שלך לא פנוי אפילו לסיכה, זה מה שהם "מחזירים" לך?

אמא יקרה!

בואי תעצרי רגע, לשנייה (אני יודעת שאין לך...). תביני גם את עצמך וגם אותם.

מה עושים בזמן שאמא לחוצה?

לומדים להיזהר ולהתרחק? או שזה הזמן להתקרב?

אצעק, אעניש ואאשים? או אקרא להם ואסביר?

אז קודם תדעי שהילדים שלך הם ילדים בריאים. הם מרגישים את הלחץ, הם פשוט מפחדים. הם לא ממש יודעים מה קורה לך שם. הם ממש היו רוצים לעזור ולהקל עלייך קצת, ולא להסתובב סביבך בלי לעשות שום דבר או לריב, להתווכח ולהשתולל בלי סיבה.

זהו רק ביטוי לחוסר האונים שלהם, אולי לדאגה, אולי להזדהות עם מה שאת מרגישה...

בואי תנסי דרך פשוטה שתקל עלייך וגם עליהם, שתשאיר אותך עם מצפון נקי ואוהב.

תקראי לילדים שלך לשיחה. תכיני אותם לקראת התקופה, תגידי להם מה שאת מרגישה. את כבר תראי שהם בעצמם יציעו עזרה ושיתוף פעולה.

את אולי לא רוצה לשתף כדי לא להדאיג, אבל אל תשכחי שהילדים ממילא רואים ומרגישים, אז מה זה עוזר שמסתירים?

תשתפי אותם בעולם שלך וברגשות שלך, והם ישתפו אותך גם כן. אין צורך וזה לא חשוב להגיד תמיד מה הסיבה, אפשר לשתף ולהרגיע שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה.

אין לך מושג כמה ההתחשבות שלהם וההתגייסות תעזור לך, וודאי גם להם. כמה כיף ונעים להרגיש את השייכות והביחד, כאשר הכל יכול היה להיות בדיוק הפוך.

כדי לקבל על עצמך קבלה לפני ראש השנה ולהתחזק במשהו כדי לאסוף לך זכויות לקראת ראש השנה, אין צורך לחשוב על דברים בומבסטיים וגדולים. מספיק שתחשבי על ילדיך המתוקים.

שנה טובה ומבורכת!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il