עמית סופר: "כשהנשמה מנגנת, זה כבר לא משנה על איזה כלי"

"ניגנתי עם גדולי התזמורות בארץ ובעולם, והגעתי לרוויה, עד שלפני שש שנים, בדרך אגב, לקחתי את השופר ביד. אמרתי לעצמי: 'מי אמר שהשופר לא יודע לנגן?' והשופר ניגן". עמית סופר (47), מוזיקאי ונגן חצוצרה, הופיע רבות עם מונה רוזנבלום, משה לאופר, צמד רעים, דודו פישר, ורדיגר, תזמורת שלהבת, התזמורת הסימפונית רעננה, המאסטרו אופיר סובול, להקות צבאיות ואיפה בעצם לא? בהופעותיו בחודש הרחמים, סופר מניח את החצוצרה בצד, ומרגש את הקהל בנעימות השופר, נעימות שלא משאירות אף אחד אדיש. הרגשות שבאולם זולגים אל מעבר לקווים המקובלים, כשהקהל נסחף בשירת "אבינו מלכנו".

(צילום: משה גלבר)

איך אתה מצליח להנפיק מהשופר כאלו צלילים מרגשים? אני, אפילו תקיעה לא מצליח להנפיק מהשופר.

"המפתח לשאלתך נעוץ בפיזיקה של השופר", משיב סופר. "התנאי הבסיסי הוא שתהיה לשופר פייה גדולה בקוטר. ברגע שיש לי פייה נוחה ומתאימה, אני יכול בעזרת משחק של אוויר ושפתיים להפיק שלושה צלילים בסיסיים, שמהם אני יכול להתחיל לבנות את המנגינה. מה שמאפשר לי לקבל ספקטרום רחב של צלילים, הוא המשחק של יד שמאל (אפקט הטרומבון), שמשנה את הטון. אני קורא לזה קסם".

אני מבין מדבריך, שאם נגן חצוצרה ינסה לתקוע בשופר, הוא לא יצליח?

"אתה מבין היטב. רבים שינסו להפיק צליל משופר, ייכשלו לחלוטין, וגם המנוסים ביותר עלולים 'לזייף'".

שופר הקסם

השופר שאתה מופיע אתו, זה שופר שסידרת אותו לצורך הניגונים, או שזה שופר ספונטני?

"הסיפור של השופר הוא מעניין מאוד. נכנסתי לחנות יודאיקה בירושלים, וחיפשתי שופר. המוכר הנחמד נתן שירות, והראה לי את כל סוגי השופרות. 'זה שופר מהודר מאוד, המחיר שלו הוא שמונה מאות שקלים, אבל עכשיו הוא בהנחה, ואתה יכול לקבל אותו בשבע מאות שקלים', אמר לי המוכר. אבל אני לא חיפשתי שופר מהודר, חיפשתי שופר שיכול לנגן. המשכתי לסייר בחנות, עד שהגעתי לשופרות הכי פשוטים, שופרות בחמישים שקלים. במקרה הם גם היו מהודרים, בהכשר של הרב מחפוד. הרמתי את השופר הראשון, ראיתי שיש לו פיה רחבה, ונתתי תקיעה בטבורה של החנות. המוכר ההמום התפלא על יכולות השופר, אבל דרש רק את חמישים השקלים שלו. שילמתי ויצאתי, ומאז - זה השופר שמלווה אותי בהופעות. זה שופר נדיר מאוד, אני לא מרשה לאף אחד לגעת בו, אפילו לא לבן שלי, שגם הוא נגן במקצועו".

(צילום: דוד הוכברג)

גם בראש השנה אתה תוקע בשופר הזה?

"כן, בוודאי. זה שופר שהוא לא רק קרן של איל, זה שופר שהוא הסניגור של עם ישראל, שופר שריגש אלפי יהודים, ועורר את ליבם לאבא שבשמיים. כזה שופר אי אפשר לשים בראש השנה במגירה. הוא חייב לעשות את השברים והתרועה, לחתור חתירה מתחת כיסא הכבוד, ביום הגדול והנורא. לא רק בבית הכנסת אני תוקע בו. לאחר התפילה יש לי עוד סיורים, בכל מיני בתים של בעלי מוגבלויות שלא יכולים להגיע לבית הכנסת לשמוע את התקיעות. הייתי קורא לו 'שופר החסד'".

ולמה בן אדם קם בבוקר ומחליט לנסות להנפיק צליל מהשופר? מכוס הקפה שלך גם ניסית להנפיק צלילים?

"אל תשווה את השופר לכוס קפה... לא לחינם התורה בחרה את השופר לתקיעות בראש השנה. לשופר יש הקול הייחודי שלו, שלא יכול להשתוות לשום כלי אחר. כשהשופר המרתיע והתוקע מתחיל להנפיק צליל, הרגש מצליח להגיע לגבהים ולמקומות אחרים, וזה הסוד הראשי במוסיקה".

מהמופע לשירות הבולאי (צילום: אלחנן שפירא)

אתה מתחיל עם סודות, זה נשמע מעניין. איזה עוד סודות אתה יכול לגלות לי?

"יש שלושה סודות במוזיקה, ואת שלושתם לא מלמדים בבתי הספר למוזיקה. אני למדתי אותם מאומן הרגש ר' שלמה קרליבך ז"ל, שזכיתי בצעירותי לנגן אתו. הסוד הראשון, זה הסוד שבפשטות. לא לנסות להתחכם עם כל מיני מנגינות שלא קיימות. הסוד השני, זה הרגש. זה מה שהמאזין למוזיקה שומע לפני הכל. והסוד השלישי, 'ואהבת לרעך כמוך'. כולם יודעים שזה סוד לחיים, אבל תדע לך שזה גם סוד למוזיקה. לא משנה איפה אנחנו מופיעים, אנחנו אוהבים את כולם, גם אם הם לא בדיוק בקו שלנו, או יתרה מכך, גם אם הם בדיוק לא בקו שלנו".

אהבת אדם

איפה פגש אותך הניסיון הראשון של "ואהבת לרעך כמוך"?

"היה זמר המזוהה עם השמאל הישראלי, הוא היה מופיע גם בפרסומות למפלג מרצ, ונערכה הופעה שלו. אבל נגן החצוצרה של אותה הופעה נאלץ להיעדר ברגע האחרון, והוא חיפש נגן שיחליף אותו. הוא מצא אותי. אני הגעתי להופעה כמו שיהודי נראה, עם כיפה וציצית. אחד המארגנים לא דפק לי יותר מדי חשבון, ושאל אותי בגסות ובבוטות: 'מה זה כאן? הבאת לנו כהנא חי להופעה? זה לא המקום הזה'. אמרתי לו: 'אחי, אני אשמח לחבק אותך, אני אוהב אותך, ולא משנה מה שתגיד, ואהבת לרעך כמוך'. הוא היה בהלם מהתגובה".

תרשה לי לשאול אותך, כאחד שעיקר עיסוקו הוא הופעה מול קהל, מה הדבר הכי מביך שקרה לך?

"זה היה בחתונה חילונית לחלוטין. הייתי נגן החצוצרה של החופה. הם ביקשו להיפגש איתי כשסגרנו, על מנת לתאם איתי שיר מיוחד שיתנגן בחופה. הם רצו שיר יהודי, כדי שיהיה קצת אידישקייט בחתונה. החופה החלה, כל האורחים יושבים במקומם, המנחה אומר ברמקול: 'עכשיו הנגן ינגן לנו את השיר שהחתן והכלה בחרו', ואצלי פתאום בלק-אאוט. שכחתי את השיר שהם בחרו. לא ידעתי מה לעשות, התסכול היה נוראי, ומי מדבר על הפדיחה, אני לא יודע מה קרה לי פתאום. איך זה יכול להיות? הרי הופעתי בפני קהל אלפים, וזה לא קרה לי. אבל נגן צריך לפעמים לדעת להיות כמו טייס, או מאמן כדור-סל, ולקבל החלטות בשבריר השנייה. לקחתי את המיקרופון, איחלתי ברכת מזל טוב לחתן ולכלה ליום כלולותיהם, והוספתי, 'שמעתי שלחתן יש קול יפה מאוד. אני חושב שאין מתאים יותר מזה שהחתן יתחיל לשיר, ואני אלווה אותו'. כך חולצתי מהפדיחה של חיי".

יפה שחילונים רוצים בחופה שיר עם אידישקייט. איזה שיר זה היה?

"זה היה השיר 'ברית עולם', של מתי כספי".

אתה צוחק עלי? זה נקרא אידישקייט?

"עכשיו סוף סוף אתה נוגע בסוד השלישי של הנגינה שסיפרתי לך קודם, 'ואהבת לרעך כמוך'. אם היית יודע איזו רמה של חילוניות הייתה שם בחתונה, היית מבין, שבשבילם זה לא רק שיר של אידישקייט, זה שיר מכולל חזון אי"ש בבני ברק. זה יפה מאוד שיהודים המנותקים מכל זיק של יהדות, רוצים בחתונה שלהם חיבור קטן לאידישקייט, כפי שהם מבינים אותה".

אני מבין שעיקר עיסוקך הוא בערבים. מה אתה עושה כל הבוקר?

"אגלה לך שהנגינה היא בכלל לא עיקר עיסוקי. לפני כעשרים שנה פנה אליי דודו פישר, וסיפר לי שהוא מפיק סידרה חדשה, 'דודו של הילדים'. הוא ביקש ממני להיות שותף בסדרה, להפיק אותה וגם לנהל את המכירות שלה. מאז נכנסתי לעולם הילדים, וגיליתי עולם ומלואו. הייתה לי בזה הרבה יותר עבודה, והכי חשוב - הייתה לי הרבה יותר נחת. לאחר מכן יצרתי סידור דיגיטלי לילדים, זה סידור מיוחד, שאם הילד רוצה לשמוע קטע מהתפילה, הוא לוחץ על הכפתור שעל יד קטע התפילה, והסידור מקריא לו את הקטע הנבחר. לאחר מכן, גם על אותו רעיון דיגיטלי, חיברתי סידור שנקרא 'שמע קולנו'. הרב ישראל מאיר לאו נתן לי הסכמה לסידור הזה, וזה יצא גם בנוסח ירושלמי עם הסכמה של הרב שלמה משה עמר. אפילו בדרום קוריאה קיבלו את הסידורים. הם רצו מאוד ללמוד על היהדות, והבינו שדרך הסידור יהיה להם קל יותר. כמו כן הוצאתי עוד ספר דיגיטלי על ארץ ישראל, הוא מלמד ילדים על מקומות ואתרים בארץ, ולכל מקום ואתר התאמתי שיר שמתאים למקום ולתקופה. למשל, מי שלוחץ על כפתור של ירושלים, מקבל הסבר על ירושלים, ולבסוף גם את השיר 'ירושלים של זהב'. לכל הסלט הגדול הזה קוראים 'קול הספר'. כי ברור לי שהבסיס לכל הוא מוזיקה, ובעיקר מוזיקה".