מותק של בית כנסת: מה קורה אם אוכלים ממתקים פעם בשנה?

כעת, רגע לפני חגי תשרי, זה הזמן לערוך חשבון נפש לכמות הממתקים שילדינו יצברו במהלך שהותם בין כתלי בית הכנסת. אבל לפני כן, אני משחררת צפירת הרגעה לכל הפולנים שביננו. זה בסדר שהילדים אוכלים ממתקים, אבל זה לא בסדר לחשוב שילדים וממתקים הם שתי מילים נרדפות. לכן, אל תגידו שלא קורה כלום אם אוכלים ממתקים פעם בשנה. נו, באמת, אתם לא רציניים. הם אוכלים ממתקים פעם בשנה?! בואו נעשה חישוב שנתי.

חגי תשרי: בשני ימי החג של ראש השנה תגיעו לבית הכנסת עם "תיק אוכל" עמוס בכל טוב, רק כי לא תרצו שהתיק של השכן יהיה מתוק יותר. לכן תצטיידו מראש. ברור שתדעו שהילד לא יאכל אחר כך את סעודת הצהריים החגיגית והמושקעת שטרחתם על הכנתה, אבל תבינו שמה שחשוב זה ש"לא יצאו לו העיניים" מהממתקים של חבריו המתפללים. אחר כך יגיע יום כיפור, שבו תתפללו שרשרוש שקיות החטיפים של ילדכם לא יפריע ולא ירגיז את שאר המתפללים. בהמשך, בחג הסוכות, אולי ירד היורה, אבל הוא לא יפריע ל"חבר השופטים" לצעוד בין הסוכות ולקבל, איך לא, ממתקים! ובשמחת תורה, או אז יעמדו הילדים מתחת לחופת הטליתות ויהיו חשופים למטח של סוכריות, שנאמר: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"... וכל זה עוד לפני שהזכרנו את שקית הממתקים שהם יקבלו מגבאי בית הכנסת. וגם את שקיות הטליתות שמבקשות את עצמן להיקרע תחת עומס הסוכריות שהילדים יאספו בזמן ההקפות.

שבתות וחגים: גם במשך השנה, משק הסוכר עולה פלאים בכל פעם שמגיעים אל בית הכנסת. קודם כל, כל בית כנסת שמכבד את עצמו מחזיק בהתנדבות, אבל במשרה מלאה, "דוד מסטיקים" ו / או "דוד סוכריות". אורח שנקלע במקרה לבית הכנסת יוכל לזהות את ה"דוד" התורן לפי התור שמשתרך ליד מקום מושבו. עד כדי כך, שאם אין "דוד" כזה, כנראה שאתם לא בבית כנסת. זאת ועוד, חתן לא יכול להיכנס לחופתו ונער לא יכול לקבל על עצמו את נעם עול המצוות אם בבית הכנסת לא זרקו סוכריות. ואם זה לא מספיק, אז הילד תמיד יוכל לשיר את "שיר הכבוד", או לפתוח את ארון הקודש ולזכות במנה נוספת של סוכר, עם או בלי צבעי מאכל.

חוגים תורניים: אין מצב שהילד יגיע לחוג תורני בשבת, או במשך השבוע, ויצא ממנו ללא שכר הולם בעולם הזה. הוא אמר תהילים? או למד טעמים? למה שהוא לא יקבל משהו טעים? 

ואני שואלת:

• נכון שכולנו שמענו את הסיפור על התינוק של בית רבן שלמד תורה כשהוא ליקק דבש מהאותיות, ובכל זאת, האם לא לקחנו את זה קצת רחוק מידי?
• אם ניתן לילד פרס בגלל שהוא השתתף בחוג תורני, הוא עלול להסיק שככל הנראה מגיע לו פיצוי על ההשתתפות בחוג התורני. תחשבו על זה, כשילד הולך לחוג כדור סל הוא לא מקבל ממתק, ואילו כשהוא בחוג תורני, הוא תמיד יקבל. לעיתים זה אפילו מובטח עוד בפלייר, או בחוברת החוגים. אם כך, תחשבו על משמעות הפרס מבחינת הילד.
• הילדים אוכלים ממתקים "שווים" בבית ובכל בילוי, אבל כשהם מגיעים לבית הכנסת הם מקבלים ממתקים פשוטים. כאלה שאתם, ההורים, התרגשתם כשקיבלתם אותם, כי אלה היו הממתקים כשהייתם ילדים. כאן המקום לשאול, מי בכלל זקוק לזה? הילדים, או ההורים?

בשורה התחתונה: צמצמו את הכמויות, דאגו שהממתקים לא יכילו צבעי מאכל, ואם אתם ממש חייבים לתת פרס בחוגים התורניים, דאגו שהפרס לא יהיה ממתק.