טקס ההמלכה בראש השנה, הטקס הסודי

"סליחה, איפה כאן הטקס?".

"איזה טקס?", שאלתי אותה.

שנים אנחנו רואים, הרי, את השלטים הפרוביזורים האלה בדרך לקורס, נגיד, שמסתיים, נגיד, שלטים התלויים בדרך כלל על עצים, נגיד, ועליהם מילה בתוספת חץ "לטקס".

השנונים המתחכמים שביננו קוראים את זה בניקוד של חנוכה פולנית ואומרים "לַטְקֶס", לאמור "לביבות", לשון "הו חנה זלדה אשתי היקרה".

"על איזה טקס את מדברת?".

ניסיתי לעזור לה, לבושה חגיגי כל כך, היו לה פנים של משתדלת.

נעמדנו שתינו, בחזית בית הכנסת. זה היה ראש השנה לפני הרבה שנים, מספיק שנים שאני הרגשתי בהן בעלת תשובה עם ותק. מדהים כמה תהליכים עתידים בעלי תשובה לעבור - מי בחינוך ומי בלבוש, מי במימוש העצמי ומי בלהכיר דקויות של עולם התורה, דקויות שבהתחלה לפעמים מציקות לחוזרים, אבל אחר כך, כשהם מתרגלים אליהן, הם מתרגלים אליהן. הבנתי שהיא מהחדשות. חכי חכי, חשבתי בליבי.

היא הסתובבה עם סידור חדש, מזן כזה שאף אחד לא מוצא בו את הרגליים והידיים, אבל למי שאוחז בו יש כוונות נפלאות.

"אמרו לי שבראש השנה כדאי לבוא לבית כנסת, תוקעים בשופרות ויש טקס של המלכת המלך. זה היום? זה כאן? הטקס של ההמלכה?, איפה צריך לעמוד כדי לראות הכי טוב? אפשר לצלם? אפשר לשלוח אחר כך בסרטון למשפחה שלי בחו"ל, המלכה מארץ הקודש?".

"זה פה, זה פה", אמרתי לה. "בואי איתי, בואי נדבר קצת על הטקס הזה.

"אני אדבר, ואם אני חופרת, תעצרי אותי.

"זה טקס, שלא רואים בו מבחוץ כלום. רואים אנשים עטופים, מכונסים, מתפללים, בוכים. הסרטון שתצלמי יהיה במחשבות שלך, ובכמה מלך מלכי המלכים יהיה נוכח בכל פרט בחייך בחודשים הבאים. בשנה החדשה.

"עם סרטון ההמלכה הפנימי הזה, בזיכרונות שלך, תצטרכי להסתובב כל השנה. כדאי לך להיות גאה בו".

היא הסתכלה עלי בעיניים של איך וכמה. אני לעולם לא אשכח את ראש השנה הזה, ברעננה, בו אני הייתי חדשה, והגננת שרה, הראתה לי כל כמה דקות איפה אנחנו בתפילה, בלי לתת לי הרגשה לא טובה של תראי בת כמה את ואת לא יודעת מה זה סידור.

עד היום, אם הבנות שלי לא מראות לי אצבע בפסוק - אני לא יודעת איפה אנחנו. זה לא אומר שאני לא עמוקה בתפילה ושאלוקים לא אוהב את המילות שלי. הרי.

"את יודעת מה צריך לעשות?", שאלתי אותה, "את יודעת איך ממליכים את המלך שלנו, שקוראים לו אלוקים?".

"איך?", היא שאלה, "רק קוראים את הטקסט?".

"לא", עניתי לה, "כאילו, כן. אבל כדאי לך גם מעבר. תני לי נושא בחיים".

"נושא?", היא שאלה, "פרנסה", היא אמרה.

"מעולה, פרנסה. לכי אסוציאטיבית לכל מה שהמח ייתן לך, אל תתנגדי לשום כוון שהמחשבה תביא. פרנסה זה תלוש משכורת, חשבוניות מס, זה בנק, זה ריבית, זו הלוואה, זה ארנק, זה כרטיס אשראי זה מה שלוש הספרות בגב הכרטיס.

"קחי כל אחד מהם, קחי את הריכוז שלך ותחברי ממש במחשבה איך מאחורי כל אלה הקב"ה מלך, נוכח, על כולם. הוא בעצם ממלא את כל החלל של תלוש המשכורת שלך, הוא נכנס פנימה, אולי זה נראה בפועל בדף כמו מספרים אבל מאחוריהם יש מלך מלכי המלכים.

"קחי את כרטיס האשראי שלך ואת כל הפעמים בה תוציאי אותו השנה, לשלם בחנויות. תשהי רגע בתחושה הזו, ותביני שמאחורי כל תנועה של כמה זה עולה, וכמה כסף יהיה לך לשלם על זה, עומד מלך מלכי המלכים, שהמלכת בראש השנה, כמה עונג זה לחיות ככה.

"תני עוד נושא".

היא אהבה את זה.

"בריאות", היא שלפה.

"קדימה, קלטת את הפואנטה, בואי יחד נמליך, זה רק אימון עכשיו, אבל קשה באימונים קל בקרב, תעשי אותו דבר בתפילה על בריאות.

"בריאות זה רופאים, זה פגישות עם מומחים, זה תוצאות של בדיקות דם, זה חולשה, זה כוח, זה מחלות, זה כאבים, על כל מה שעולה במחשבותייך קדימה אל כל מה שהשנה החדשה תביא איתה, תמליכי באהבה את בורא עולם".

"ומה עם מה ששכחתי? אם אשכח משהו", היא דאגה.

"היי טובה עם עצמך", אמרתי לה, "כי המלך אוהב אותך, והוא טוב גם איתך.

"אין שכחה לפניו, המליכי אותו גם על כל מה ששכחת, גם על כל הטעויות שלך וכל חולשותיך, תמימה תהיי עם ה' אלוקיך. סלחנית, רחומה.

"המליכי אותו על כל תמונות חייך לשנה החדשה. אלה שכולם רואים כולם, אלה שכולם לא רואים, אלה שרק את רואה, ואלה שאת בכלל לא מדמיינת שיצטלמו.

"הטקס סודי. פרטי. אישי. יחסי. והוא ירוץ איתך לכל השנה קדימה. תני את כולך. את חשובה לך".

אפרת ברזל היא מרצה למודעות, בעלת קליניקה ליעוץ רגשי, עיתונאית, אמא לשמונה מתוקים. סבתא. בעלת תשובה.