על אומץ, פזיזות ומה שביניהם

אדם אמיץ – אינו אדם שאין לו פחדים, אלא אדם שמסוגל להתגבר על הפחדים שלו.

לבני אדם יש צורך בתחושת וודאות. הפחד מערער את הוודאות, ומטביע את העתיד בערפל של חוסר וודאות. ובכל זאת, האדם האמיץ – מצליח להתגבר על הפחד הזה, ולהמשיך לתפקד למרות תחושת חוסר הוודאות. יש שאף מחפשים את חוסר הוודאות, מכיוון שכך הם מאתגרים את עצמם ויוצאים מאזור הנוחות.

אדם אמיץ הינו כזה שיכול להתמודד עם ביקורת ועם אי נעימות, לא משום שהוא מרגיש נעים עם הביקורת הזו, אלא משום שהוא מאמין בעצמו ויודע שאי הנעימות לא תמוטט או תפגע ביכולת התפקוד שלו. הוא משוכנע שבסופו של דבר – הממד החיובי שבו ינצח למרות הביקורת הנקודתית שמופנית כלפיו, והעובדה הזו מעניקה לו את היכולת להביט מעבר לאי הנעימות, ולחתור אל העתיד שממתין לו באופק.

האומץ מהווה תכונה חיובית – כל עוד הוא מופיע במינון המתאים. אדם אמיץ, הינו אדם שמוכן להסתכן ולפעול בתנאי חוסר וודאות במקום שבו יש לכך הצדקה. לעומת זאת, אדם שפועל בתנאים של חוסר וודאות, במקום בו הדבר אינו נחוץ, או במקום בו הסיכון גבוה מדי – סובל מעודף אומץ, אותו ניתן להגדיר כ"פזיזות".

אולם כעת, נתמקד באומץ החיובי.

אומץ בחיי היום יום

לא פעם, אנשים הוגים רעיונות טובים ומוצלחים, אולם הם גונזים אותם רק בשל החשש מפני כשלון. הם סבורים שחסר להם המוניטין, חסרה להם התמיכה, ולא עומדים לרשותם מספיק משאבים כדי ליישם את הרעיונות הללו.

עובדתית, יתכן שהם צודקים. אולם בפועל, אדם שיש לו אומץ – מצליח ליישם את הרעיונות שלו גם בלי תמיכה סביבתית, גם בלי מוניטין ואפילו מבלי משאבים – אותם הוא מצליח לגייס דוקא בזכות האומץ והאמון שלו בעצמו וברעיונות שלו. אדם אמיץ אינו מחכה לאישור חיצוני לעשיה שלו. הוא גם לא מחכה להרגיש מספיק בטוח מספיק עם האישור הפנימי שהוא מעניק לעצמו, עליו נאמר "כל שמעשיו מרובים מחכמתו" (אבות ב') - גם אם הוא לא לגמרי מבין איך לעשות, הוא יודע שזה הדבר הנכון לעשות - אז הוא עושה, ואחר העשייה תגיע החכמה.

 למעשה, מרבית הפחדים שלנו הינם דמיונות. הם אינם נובעים מתוך ניתוח ריאלי של המציאות, אלא מבוססים על ניסיון העבר או על תפיסות של אנשים אחרים שהוטמעו במערכת החשיבה שלנו.

משום כך, ילדים, בדרך כלל, אמיצים יותר מאשר מבוגרים. כמובן, הכוונה אינה לפזיזות - הפזיזות אינה תכונה חיובית, אלא דוקא להיפך! ובכל זאת, אם נעקוב אחרי התפקוד של ילדים בחיי היום יום, נראה שהם מוכנים לקחת על עצמם סיכונים יחסיים, ולהתנסות בהתנסויות חדשות, שמבוגרים חוששים להתנסות בהן.

לאור האמור, נוכל להבין את הסיבה לכך. הפחדים המגבילים את יכולת התפקוד ואת הנכונות של המבוגרים להתנסות בהתנסויות חדשות – מבוססים במרבית המקרים על ניסיונות עבר כושלים, או על מידע שגוי שהצטבר במהלך השנים. כל התנסות שהסתיימה במפח נפש, לאחר שלא הצלחנו להשיג את התוצאה אליה חתרנו – משפיעה על התפיסה שלנו ביחס להזדמנות הבאה, שתיראה לנו חסרת סיכוי בדיוק כמו קודמתה.

ילדים, לעומת זאת, מגיעים אל כל התנסות חדשה כדף חלק. הם אינם סוחבים על גבם משקעי-עבר, ומשום כך, הם בוחנים כל התנסות במבט ענייני יותר ומעניקים להתנסות את הסיכוי המגיע לה. הבחינה העניינית מסייעת להם להתגבר על החשש שקיים באופן טבעי ביחס להתנסות חדשה, ומאפשרת להם לצלוח בשלום את מחסום הפחד.

מתינות הכרחית

דווקא משום כך, ישנה חשיבות למתינות, ונחוצה זהירות מפני זריזות בלתי שקולה ואחראית. כאשר האדם פועל בחוסר אחריות ובחוסר שיקול דעת, תוך שהוא טומן את ראשו בחול מבלי להכיר בסיכונים הכרוכים במעשיו – הוא למעשה מזמין התנסויות שליליות, שמערערות את האמון שלו בעצמו.

לכן חשוב מאד להכניס את האומץ אל ארגז הכלים שלנו, אל מערכת התכונות שלנו, אולם חשוב לא פחות לעשות זאת בצורה שקולה והדרגתית. באופן כללי ניתן לומר, ששינויים קיצוניים מדי – נובעים בדרך כלל מפזיזות, ואינם יכולים להביא תועלת בטווח הארוך. אדם שמנסה לחולל שינוי של מאה ושמונים מעלות בחייו, ייכשל במרבית המקרים. הכישלון הזה לא יקדם אותו לשום מקום, אלא להיפך: יגרום לו לחשוש בכפליים לקראת ההתנסות הבאה!

על זה אמר הגר"א בביאור הפסוק (משלי י"ט, ג') "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" - הוא מנסה לפעול שלא בהדרגתיות וכועס למה לא מתגמלים אותו משמים.

אם האדם היה מתקדם צעד בעקבות צעד, הוא היה רוכש התנסויות חיוביות נוספות בחייו, שהיו מעניקות לו אומץ רב יותר לקראת ההתנסויות הבאות, וכן הלאה, עד שלבסוף הוא היה מצליח לכבוש אותם יעדים אליהם הוא חותר.

מפתח לאיכות חיים

הגה"צ רבי מאיר חדש מסביר שעשיו מכר ליעקב את הבכורה, בגלל שלא האמין שהוא ראוי לעבודת הבכורה, ובהמשך אף בז לה, בשביל לא להרגיש שהוא "לא ראוי".

האומץ – משפיע השפעה מכרעת על איכות החיים. הוא מאפשר להתגבר על הרגלים ישנים, ולכבוש שטחים חדשים – שישרתו את האדם ויקדמו אותו בחייו.

לאמיתו של דבר, האדם מרגיש שהוא התפתח וצמח בחייו, דווקא כאשר הוא עושה דברים שהוא מעולם לא האמין שביכולתו לעשות. הצלחה – הינה ההבנה שאנו חזקים מהפחדים, והיא מתאפשרת בזכות ההכרה בכך שהפחדים נמצאים בדמיון הרבה יותר מכפי שהם במציאות.

אדם מרגיש לפעמים שהוא מפחד מהתוצאות שתהיינה להחלטה חדשה שהוא יקבל (התחזקות בעבודת השם). הוא חושש מהתוצאות שתהיינה לכך שהוא יביע עמדה מנוגדת לעמדה המקובלת, או יבקש סליחה כאשר שגה ויכיר בטעותו. אולם לאמיתו של דבר, הפחדים הללו – נמצאים רק במוח, המציאות קלה יותר מאשר תיאור הקושי בדמיון.

לרוב התנסות חדשה, הבעת עמדה או בקשת סליחה – לא יגרמו נזק או סבל. במרבית המקרים יתברר, שהפחד המשתק לא היה מוצדק, ובודאי שלא היתה כדאיות להחמיץ הזדמנות רק בגלל הפחד מהתוצאות שעלולות לנבוע ממנה.

אנשים מרגישים טוב עם עצמם, כאשר הם ממצים את היכולות שלהם. כשהם מרגישים שהם מפיקים מעצמם את המירב, מבחינת היכולות השכליות, מבחינת היכולות הפיזיות, מבחינת היכולות החברתיות, ומבחינת שאר היכולות שישנן בו. הפחדים – מונעים מאתנו להוציא את הכוחות שלנו אל הפועל, ואילו האומץ – מאפשר לנו לעשות זאת בהצלחה. משום כך, באומץ, למעשה, טמון המפתח לחיי אושר ולאיכות חיים!

לתגובות: eyal@enativ.com‏

לרכישת ספרי הרב אייל אונגר בהידברות שופס, לחצו כאן.