במחשבה תחילה לראש השנה: ריקוד ליום הדין

"בכמה אתה מוכר אותו?", שאל בעל הקרקס את בעל הברווז הייחודי שעמד על סיר הפוך ורקד בצורה מרשימה לצלילי נגינה.

המשא ומתן היה ארוך ומייגע, בסופו נמכר הברווז ב-10,000 דולר.

למחרת חזר בעל הקרקס זועם ואדום פנים. "עשינו חזרות לקרקס, שמתי את הברווז על הסיר והוא לא רוקד!".

"ואת הנר תחת הסיר", שאל המוכר ברוגע, "הדלקת?".

* * *

עוד שנה נסגרת. זו שאחריה כבר בפתח.

חוץ מהסמליות של שנה נוספת, לפנינו ניצב משפט גדול. משפט שיקבע מה יהיה בשנה הבאה ואולי אפילו לשנים רבות קדימה.

אבל אי אפשר להגיע למשפט בידיים ריקות. חייבים להתכונן, לעשות מאזן, לנסות לכל הפחות להביא משהו בידינו. מה אנחנו יכולים לטעון להגנתנו?

הבית המה תכונה. אורח מיוחד עמד להגיע אל הבית, אם כי הנסיבות לא היו משמחות כלל.

הרה"ק רבי אליעזר הורביץ מדז'יקוב, בנו השלישי של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, חלה ונטה למות. כעת התבשרו בני הבית שמחותנו של הרה"ק מדז'יקוב, הרה"ק רבי חיים הלברשטאם מצאנז, עומד להגיע לבקר את מחותנו. ככל הנראה - ביקור אחרון...

האורח החשוב נכנס אל הבית וישב ליד מיטתו של החולה - מספר הרבי מ"תולדות אהרן" - והרה"ק מדז'יקוב ביקש ממחותנו, ה"דברי חיים", שיעתיר בעדו לרופא כל בשר שיפליא לעשות וישיב אותו לארץ החיים. "בנים צעירים יש לי לגדל", התחנן הרבי מדז'יקוב, "יתפלל נא בעדי שארפא מחוליי".

ה"דברי חיים" נענע בשלילה. "אין מה לעשות. כשקוראים (רמז בדבריו כלפי מעלה שמשם קוראים לאדם כאשר מסתיימים ימיו ושנותיו) - מוכרחים ללכת".

ביקש הרבי מדז'יקוב לעורר רחמים מכיוון אחר: "תלמידים רבים יש לי, רוצה אני ללמדם תורה, לטעת בהם אהבת הבורא ויראתו. יתפלל נא בעדי שארפא מחוליי".

ה"דברי חיים" סירב שנית. "אין מה לעשות", הפטיר בצער. "כשקוראים - מוכרחים ללכת".

המחזה הזה חזר שוב ושוב. הרבי מדז'יקוב מתחנן למחותנו שיעורר בעדו רחמי שמים - בכל פעם העלה סיבה אחרת שבגינה הוא צריך להישאר בעולם הזה - והרבי מצאנז מפטיר שאין ביכולתו לעזור. מדבריו נראה היה שאפסה כל תקווה והרבי מוכרח להסתלק מן העולם.

"ביום ראש השנה", ניסה הרה"ק מדזי'קוב שוב לעורר רחמי שמים, "כאשר מגיעים למילים 'אין קצבה לשנותיך' - נוהגים אנו לרקוד. באותה עת, כמו שבוודאי יודע המחותן, יש שמחה גדולה בשמי מרום. כל שרפי קודש מתאספים בחדווה ובגילה ורוקדים עמנו בעת שאנו מרקדים לפני מי שאמר והיה והעולם.

"אם אסתלק מן העולם עתה", נאנח הרבי מדז'יקוב, "מי ירקוד 'אין קצבה' לפני הקדוש ברוך הוא???".

שמע זאת ה"דברי חיים", ויצא מיד אל המקווה המקומי. בהגיעו לשם ירד וטבל עלה והמשיך ישועה ושנות חיים נוספות לרבי אליעזר מדזי'קוב שחזר לבריאותו ולכוחותיו.

"ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה", אומרת הגמרא במסכת שבת (ל"ב) "ואחד מלמד עליו זכות - ניצוֹל! שנאמר 'אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת'".

דהיינו, אפילו אם עומדים בשמים אלף מלאכים, כולם מקטרגים על האדם ואומרים שהוא חייב ועליו לשלם על חטאיו, אלא שאחד מתוך אלף המלאכים מלמד עליו זכות - ניצול!

במשנה במסכת סנהדרין מלמדים אותנו חז"ל שמי שנידון חלילה למוות, מעניקים רשות לכל מי שיכול ללמד עליו זכות ובודקים אם ניתן להציל אותו. "ואפילו הוא (הנידון למוות) אומר 'יש לי ללמד על עצמי זכות' - מחזירין אותו, אפילו ארבע וחמש פעמים, ובלבד שיש ממש בדבריו".

כל מה שצריך זה רק לימוד זכות כזה שיש בו ממש. אפילו מפיו של הנידון עצמו.

* * *

לכל אחד מאיתנו יש ייחודיות מסוימת, שבשבילה הוא נברא.

אחד בכוח התמדתו, אחד בחינוך ילדי ישראל, אחד בעסקנות לשם שמים, אחד בלחייך לשבורי הלב ולהעניק להם תקווה וחום, אחד בתפילה עבור הזקוקים לישועה.

מה הריקוד שלך?

מהי הייחודיות שאתה יכול להעניק כדי לשמח את המלך בעולמו ולתת לך אשראי לשנה נוספת טובה ומבורכת?

ניקח את הכוח המיוחד שלנו, את הריקוד שאין דומה לו בעולם לפני מלך מלכי המלכים, ונקבל על עצמנו לחזק יותר את הפוטנציאל הזה ולהוציאו לפועל.

ת'הא ש'נת פ'יזוז.