החזן מאמריקה: "כל חיי חלמתי על הכול, חוץ מלהיות אברך כולל"

"כל חיי חלמתי על הכול חוץ מלהיות אברך כולל, אבל החזנות והפיוטים הובילו אותי אל הכולל", אומר לי ישי בן חיים (44) פייטן וחזן מוכר בארץ ובתפוצות. את חייו התחיל בן חיים בכלל במגזר הדתי-לאומי. בגיל גיוס הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידה מסווגת מאוד, לאחר שחרורו הוא החל למצות את כישוריו המוזיקליים והפיוטיים, ומשם בדרך לא דרך הוא מצא את עצמו לומד תורה בכולל, עד עצם היום הזה.

אני יודע שלמוזיקה יש כוחות לפתוח את הלב ואת הרגש, אבל עד כדי כך שהחלטת לעזוב הכל ולהיות אברך כולל?

"אתה צודק, למוזיקה יש כוחות עילאיים לשנות בן אדם, לגרום לו הרהורי תשובה ולהגביה אותו אל פסגות מרוממות. כמו שהגאון מוילנא אומר: 'רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני זוהר, אי אפשר לדעת בלעדיה ויכולים להחיות מתים בסודותיה (מתוך הקדמת ספר פאת השולחן)'. לא לחינם אחד היסודות והעבודות הגדולות במגזר החסידי, הן השירה והנגינה. אבל לא משם הגיע לי הרצון ללכת לכולל, יש דברים שהם גדולים על המוזיקה".

אני לא מאמין שכאיש מוזיקה אתה מדבר ככה, מה יותר גדול ממוזיקה בעיני איש שהחזנות והפיוטים הם לחם חוקו?

"יש דבר שהוא גדול על כל הדברים, וזאת האישה. לאישה יש את הכוח להרוס מגדלים, ויש לה את הכוח לבנות הרים, ואני אפרט לך. כבחור בן 23, לאחר שסיימתי צבא, אבי צירף אותי אליו לנסיעה לדרום אמריקה למקסיקו, על מנת לשהות שם במשך תקופת הימים הנוראים. אבי הוא פייטן מוכר, ומשכך טבעי שהוא רצה ללמד אותי בזמן אמת את רזי המקצוע. בדרך למקסיקו עשינו עצירה בת כמה ימים בניו-יורק. במשך שהותנו שם הוצע לי שידוך, בחורה טובה מבנות הקהילה הבוכרית. אמרתי לעצמי: 'אולי משמיים גלגלו את הדברים שנעצור בניו יורק, כדי שיצא משם שידוך?' במהלך הפגישות הבנתי, כי הבחורה המוצעת הרבה יותר חרדית ממני, כי באותה תקופה לא הייתי ממש חזק. אבל אי אפשר לוותר על איכות כזו, בגלל חרדיות יתר, אז המשכתי בשידוך ובפגישות. לאחר כמה פגישות כשהשידוך היה נראה די גמור, הבחורה הנחיתה עלי דרישה שהייתה בעיני קשה מאוד: 'אני רוצה שתלך אחרי החתונה לכולל, ללמוד תורה', כך היא אמרה לי, חד וחלק. כמו רחל, אשת רבי עקיבא. אני לא כמו רבי עקיבא, אבל היא כנראה כן כמו רחל, ואולי זה מספיק".

מה אתה עושה עם כזו דרישה לעזוב את מסע החזנות והפיוטים בעולם, ולהתיישב בכולל?

"המזל הגדול שלי שזה נפל בתקופת הימים הנוראים. אמרתי לבחורה המוצעת, שתיתן לי לעבור את התקופה המרוממת הזו, אני אבקש מריבונו של עולם, שינחה אותי בדרך הנכונה לי, ואז יהיה לי הרבה יותר קל להחליט".

שידוך תמורת כולל

אם אתה לומד היום בכולל, אני יכול להסיק מכך שהחלטת להמשיך עם השידוך?

"לא, אתה לא יכול להסיק את מסקנתך, כי לבחורה שפגשתי, הייתה דרישה שאני יהיה בכולל רק שנתיים, היא רק רצתה שאני אספוג קצת את לחלוחית התורה, אחדיר הביתה רוחניות, ואז אצא לפרנס את הבית. אבל היום, עשרים ואחת שנים אחרי, אני עדיין בכולל, לפחות אחר הצהריים".

נו, אל תמתח אותי, השידוך הצליח או לא?

"בטח שהשידוך הצליח, מעל ומעבר, הסכמתי לדרישה המחמירה שלה, והשנתיים שהיא רצתה שאהיה בכולל, התארכו ליותר מעשרים שנה. אבל שלא יהיו אי הבנות, את החזנות והפיוטים אי אפשר לקחת ממי שזה חלק ממנו. לכן אני ממשיך לטוס לאמריקה ולסלסל פיוטים בבתי הכנסת של הקהילות הבוכריות והחלביות בני-יורק".

הכולל נמצא במטוס? איך משלבים בין הדברים?

"הכולל שאני לומד בו נקרא 'מדרש שמואל' בשכונת הבוכרים בירושלים, שם אני נמצא ביום-יום, הטיסות וכל השאר, זה רק בתקופות החגים. הכולל נמצא איתי, ובין סלסול לפיוט אני משחיל ליהודים היקרים, חידוש או הלכה. על הדרך, זה גם ביקור חג אצל משפחת אשתי הגרה באמריקה".

ואיך הצלחת להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן בכולל, ובמקביל גם לא לוותר על היכולות המיוחדים שלך, בתחום החזנות והמוזיקה?

"כמו שהקדמתי, הכול תלוי באישה, שנית זכיתי לליווי אישי של הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת אור החיים, המלווה אותי עוד בהיותי בצבא, כל צעד ולו הקטן בחיי, אני מתייעץ אתו, וכששומעים בקול גדולי ישראל לעולם לא מפסידים".

ואל תביאני לידי ניסיון

ניסיון גדול מאוד, לא?

"כאיש המופיע על במות, אגלה לך שיש ניסיונות יותר גדולים. היה זה בשבת בר מצוה שהוזמנתי לעיר עפולה, הגעתי לתפילת שחרית בבוקר יום השבת, ומיד הבנתי שיש לי כאן עסק עם משפחה חילונית. התפילה עברה בהמון שירה חזנות ופיוטים מיוחדים. לאחר התפילה ירדנו לקידוש בחדר האוכל ושם אני רואה שמחכה לי תזמורת שלמה של נגנים, בעיצומו של יום השבת, ואני הוא זה שאמור להיות הסולן הראשי. באותו רגע רציתי לבלוע את עצמי באדמה, אמרתי לעצמי: 'הרגע אתה נותן ריצה ובורח', אבל בשבריר של שניה, מישהו קלט אותי והורה מיד לעצור את כל הנגנים. נשארתי בבר מצוה וביצעתי להם חזנות ופיוטים מיוחדים, עד השלב שחתן הבר מצוה היה צריך למסור דרשה, ולפתע הביאו לו רמקול, כי לא כולם הצליחו לשמוע, ואז במקביל התחילו להישלף כל המצלמות. לא דיברתי הרבה, קמתי והלכתי, זה ניסיון מאוד גדול, להיות אחד ויחיד, מול קהל שלא מבין על מה אתה מדבר בכלל".

לסיום, תספר לי מה הקטע הכי מרגש אותך בחזנות?

"מה שהכי מרגש אותי, זה לעמוד מול קהל של 300 איש, בליל יום הכיפורים הגדול והנורא, ולסלסל את הקטע 'לך ק-לי', כולי רועד מפחד, הן אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא, ומייצג קהל של מאות איש. זאת אחריות כבדה, ועונג אדיר ומרגש".

כששמעתי את פיוטיו של בן חיים, בדיסק שלו הנקרא 'אדון הסליחות', הבנתי על איזה התרגשות הוא מדבר.