על ההבדל בין האומץ לבין הפחד

כל אחד מאתנו היה מעוניין בחיים שלווים ורגועים, חיים נטולי התמודדויות וקשיים. אפילו על יעקב אבינו מספרים חז"ל כי ביקש לישב בשלווה, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף.

לכל אחד יש ההתמודדויות שלו, הניסיונות שלו, הקשיים שלו, וחז"ל אף אומרים שמי שעובר תקופה של 40 יום ללא ייסורים, אפילו הקטנים ביותר, זו אינה בשורה טובה עבורו כי שמא השלווה הזו היא במקום העולם הבא שלו. לפעמים, במקום לבקש מהקדוש ברוך הוא חיים קלים, עדיף לבקש את הכוח, הכלים והחכמה שיאפשרו לנו להתמודד היטב עם החיים שהוא נתן לנו, כאשר אחת התכונות הבולטות היא האומץ.

כאשר אנו מפחדים מהאתגרים שהחיים מציבים בפנינו, אנו מרגישים חלשים לעומתם. אולם לאמיתו של דבר, אם נתאזר באומץ, נבין שאנו לא חלשים כל כך. ההתמודדות אינה בלתי נסבלת כפי שהיא נראית, והעתיד יכול להיות חיובי יותר גם אחרי שנתמודד עם קושי מסויים. יש חיים לאחר הקושי! מה שנדרש מאתנו, בעיקר, זה לצלוח בשלום את מחסום הפחד, ולהבין שהוא מנהל אותנו בתוך הראש שלנו – ולא מתוך ראיה אובייקטיבית של המציאות, של מה שקורה ומה שיכול להיות.

אם נשים לב, נמצא שהפחדים יוצרים מעגל שאינו מסתיים. לדוגמה: אדם החושש לדבר בפני אנשים, ולכן, כשהוא נקלע לסיטואציה חברתית הוא מעדיף לשתוק, או להתחמק לחלוטין מהמצב. כל התחמקות שכזו גורמת לו לחוש רע עם עצמו, משאירה אותו עם תחושה בלתי נעימה, ומשמרת את הפחד – שיגרום לו לפעול באותו דפוס גם בפעם הבאה, כי ההימנעות מקבעת את הפחד. היא מעבירה מסר למח שאומר "אכן יש לך ממה לדאוג".

האומץ מול הפחד

חשוב שנבין: כאשר אנו נמנעים מלהתעמת עם הפחד, הוא אינו מתפוגג מאליו. הוא נשאר בתוכנו ואף מתעצם! אדם שאין לו אומץ להתמודד מול הפחד, מצייר לנגד עיניו לקראת כל התמודדות את התרחישים השליליים האפשריים בעקבות ההתמודדות.

לדוגמה: לפני שהוא פוגש אנשים, הוא מייצר אצלו במוח דיאלוג, בו הוא מסביר לעצמו שאין לו סיכוי להצליח להביע את עצמו באופן רהוט ומשכנע. הוא מצייר את עצמו עומד בצד למרות שכולם מדברים, או אפילו מדמיין איך כולם צוחקים על מה שהוא אומר.

אותן מחשבות ורעל רגשי – האדם הזה חווה שוב ושוב, גם אם בפועל הוא חמק מההתמודדות. הדרך להמנע מלחוות את התחושות הקשות הללו – הינה לנפץ את הפחד לרסיסים, וזאת באמצעות אומץ והעזה שיובילו להתנסות חדשה, שתעניק סיכוי לחוויה חיובית שתשנה את המאזן מיסודו.

למעשה, הפחדים שלנו משמשים בתפקיד הגבולות שלנו. הם מסמנים עבורנו את הקווים שאותם אנחנו חושבים שאי אפשר לעבור. הקווים הללו לא נקבעו בהכרח בגלל סיבות אמיתיות, לפעמים, הם פשוט מתווים את הגבולות שמעולם לא עברנו, ומשום כך אנו גם מפחדים לעבור. התנסות ראשונה מעוררת חשש, והפחד הזה מציב קו דמיוני, מעין גבול, אותו אנו חוששים לחצות.

כמובן, לפעמים הפחד מציב גבולות חיוביים. כאשר אדם מפחד לפגוע בזולת – מדובר בפחד חיובי, ו"אומץ" בנסיבות אלו יהיה שלילי בהחלט. אולם במקרים רבים אחרים, מדובר בפחדים חסרי בסיס, חסרי הגיון. את הפחדים הללו משתלם לנו לנפץ, ואת הגבולות שהם מציבים בפנינו – מומלץ שנפרוץ.

פחדים כדוגמת הפחד לדבר בפני אנשים, להתנסות בהתנסויות חדשות, להכיר אנשים חדשים וכדומה, הינם פחדים שלרוב אינם משרתים אותנו. לרוב הם מציבים בפנינו גבולות מיותרים, שמונעים מאתנו לפרוץ קדימה ולהצליח בחיים. הפחדים – מהווים גבול, אולם זה לא אומר שלא ניתן לחצות את הגבול הזה. אנשים שהפחד משתק אותם, מתייחסים אל הפחד כתמרור אזהרה שאומר: "זהירות, גבול לפניך, אחורה פנה!". לעומתם, אנשים שמתגברים על הפחד וצומחים – הינם אנשים שמכירים בקיומו של הגבול, אך מודעים גם ליכולת לחצות אותו בשלום.

אצל אנשים אלו, הפחד – הופך לאתגר. הוא מתורגם לדחף, להוכיח לעצמם שהם יכולים להתגבר על המחסום, לפרוץ אותו, ולהמשיך לשעוט קדימה – אל היעד הבא, הפחד מהווה סימן לכך שאם נפרוץ את הגבול הזה, נרגיש יותר סיפוק ושמחה.

הפחדים - מגבילים

בפרשת ויצא מספרת התורה על חלומו של יעקב אבינו שראה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם. ובהקשר לכך, מלמדים אותנו רבותינו במדרש (תנחומא) דבר נורא: "מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה - כך אני יש לי ירידה! אמר לו הקב"ה: אם אתה עולה - אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה וכו'. אמר לו הקב"ה: אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת - הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעולם הזה, במיסים ובארנוניות ובגולגליות".

הדברים גבוהים מעבר להשגתנו, אולם בלי ספק הם נועדו ללמד אותנו. לפיכך, נתבונן בהם כפי שהם נתפסים לעינינו: הקדוש ברוך הוא מורה ליעקב לעלות בסולם, ואילו הוא – אינו "מאמין". במי הוא לא האמין? חלילה מלומר שהיה כאן חסרון אמונה בקדוש ברוך הוא, אך כביכול, מסביר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, יעקב אבינו לא האמין ביכולות שלו. הוא לא האמין בכך שישנו הבדל בין הכוחות שלו ובין הכוחות של אומות העולם, אלא עשה השוואה בינו ובינם, והסיק מסקנות ביחס לעצמו – על סמך הניסיון שלהם.

משום כך, העונש הינו במידה כנגד מידה: מאחר והוא לא האמין בכך שכוחותיו שונים מכוחותיהם של אומות העולם, ובכך הגביל את עצמו ליכולות שלהם, הרי שבניו אכן השתעבדו לאומות הללו – וכביכול הוגבלו באותם גבולות שהציבו האומות הללו במעשיהם.

הפחדים של האדם – בעצם מגבילים אותו. הם מגבילים אותו מלשאוף, הם מגבילים אותו מלנסות, הם מגבילים אותו מלהתפלל וללמוד, הם מגבילים אותו בהרבה מישורים, ובעיקר: הם מגבילים את היכולת שלו להאמין ולתפוס שהוא מסוגל ליותר. להרבה יותר!

הפחדים של האדם הם אלו שגורמים לו שלא להעז. הם אלו שגורמים לו לא להעלות רעיונות חדשים. הם אלו שגורמים לו שלא לחוות התנסויות חדשות. לעומת זאת, האומץ מאפשר לנו לראות את המציאות מזווית ראיה אחרת.

כאשר המעשים שלנו יונעו מתוך ראיה חדשה, ראיה אמיצה ועוצמתית – אנו נמצא בתוכנו התחדשות, רעננות ועוצמה, שמעולם לא ידענו שהן קיימות בתוכנו!

לרכישת ספרי הרב אייל אונגר בהידברות שופס, לחצו כאן.