הסוד להצלחה בכל קרבות היצר ללא יוצא מן הכלל

בשיחתנו הקודמת זכינו לדון ברבדי הנפש העמוקים שבאדם, ולגלות כי גם על פני הרבדים העליונים נראים אנו בעיני עצמנו כצדיקים עד כמעט גמורים, הרי שבתוכנו מסתתרים רבדים נמוכים יותר ונסתרים יותר, אשר עליהם יש לעבוד ואותם יש לקרב במידת האפשר לאותם רבדים גבוהים וחיצוניים.

היום, כהרגלנו לדון בדברים הבוערים באמת, נדון - היאך ניתן לרומם גם את אותם חלקים חיצוניים במבנה הנפש לרמות גבוהות יותר?

ונפשט את השאלה - אדם שעד היום לא היה רגיל לקום בבוקר בשעה סבירה, ובעקבות כך באופן קבוע לא היה מתפלל עד מתפלל ביחיד... לאחר מכן, היה מנהל יום שלם ללא קביעת עיתים לתורה. בנוסף לכך, במהלך מסחרו, משאו ומתנו לא היה שומר על יושר. בין לבין, היה גם מלכלך את לשונו בדברי שקר, ניוול ולשון הרע. בערבו של יום, כאשר היה חוזר לביתו "עייף" מפעילותו הרוחנית והגשמית, היה נוהג בגסות בבוטות ובאלימות מילולית ויותר, ברעייתו ובילדיו. והנה "יום בא בוער כתנור", ומיודענו "נפל" על שיעור תורה נוקב בו שמע על ימי הדין הקרבים ובאים ועל המשפט אותו אמור הוא לעבור יחד עם כל אחינו בית ישראל, הדברים נגעו ללבו, הניצוץ שבנפשו בער והבחור החליט לשנות את אורחותיו.

ברם, דא עקא, כאשר רואה הוא את סדר יומו המלא בחטאים ועוולות, מראש מתייאש הוא מהאפשרות לשוב בתשובה. הלא אין לו מעשה אחד או חטא מרכזי אחד עליו אמור הוא לעבוד, כל ימיו ולילותיו רעים וחטאים, ואם כן מה הסיכוי שיצליח להינזר מכל אותם מעשים מגונים אליהם הורגל ברבות השנים?

כל אחד ברמתו הרוחנית נמצא באותה שאלה. בין אם מעשיו נפשעים עד כדי כך ובין אם לאו, עדיין מורגל כל אדם במבחר מעשים אותם היה שמח לשנות. ואם כן, נשאלת השאלה – היאך ניתן באבחת תשובה אחת לשנות דרך חיים ולשנות הנהגות בעייתיות?

ובכן, מורי ורבותי, שניים מהדברים המרכיבים את תהליך התשובה, על פי חז"ל (ראש השנה טז ע"ב), וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ד), הם "שינוי השם" ו"שינוי מעשה". ובביאור הדברים למדונו חז"ל שאין מדובר בשינוי שמו של האדם מ"אברהם" ל"יצחק" וכדומה, וכמו כן אין מדובר בכך שישנה את משלח ידו לעבודה אחרת. המדובר בשני דברים שונים לחלוטין שהם אלה שאמורים לסייע בידי בעל התשובה להתמודד עם כל אותם מעשים וחטאים אליהם הורגל מילדותו.

וביאור הדברים כך הוא - אם צריך האדם להתמודד, לרגל חזרתו בתשובה, גם עם הקימה בבוקר, גם עם יחסיו לחברים, גם עם חושו המסחרי הבעייתי וגם עם לשונו המשתרבבת, יקשה בעיניו לנצח מלחמה בעלת קרבות רבים כל כך. לעומת זאת, אם ישנה בעקיפין את דמותו ואישיותו ויגרום לריכוז המלחמה בשדה קרב אחד בלבד, ירבו סיכוייו לניצחון.

וכלפי מה הדברים אמורים?

הדבר הראשון אותו אמור לעשות בעל תשובה הוא לשנות את מקומו מהחברה הרעה והמכירה אותו כרע, אליה היה מורגל. שינוי זה יגרום לו להתמודד פחות מול ניסיונות בהם לא יכול לעמוד. מול חברה חדשה יקל בעיניו להיכנס לדמות חדשה, דמות מעודנת יותר, שאינה צורכת חטא ורוע בממדים להם הוא הורגל עד כה.

באותה מידה, ישנה האדם את שם תוארו, לא את שמו הפרטי, אלא את התואר אותו ייחס לעצמו עד כה. אם היה נקרא הוא בעיניו עד כה "יוסי מהשכונה", מעתה יקרא לעצמו "יוסי מהקהילה", ובמקרה הטוב אף "רבי יוסף". אותו "רבי יוסף" עם החברה החדשה והסביבה התקינה אליה סיגל את אורחותיו, לא יתמודד מידי יום בעשרות קרבות, הקרב היחיד יהיה על שמו החדש והאמתי. האם הוא עדיין אותו יוסי מהסביבה הבעייתית, או שמעתה הוא יוסף הרגוע והשליו, אשר מטבע הדברים משעת קימתו ועד שכבו לישון בסופו של יום נוהג בכובד ראש, בעדינות נפש ובאצילות רוח.

את המלחמה לא ממקדים כלפי המעשים, כי אז כל מעשה הוא שדה קרב בפני עצמו, והכישלון כמעט מובטח. את המלחמה ממקדים כלפי האדם, כלפי השינוי המהותי אותו הוא עובר. מעתה הוא אינו אותו אדם נמוך רוח ואלים, מעתה הוא עדין אציל ובעל מדרגה רוחנית השואפת לגבוהות.

הגמרא (מנחות מ"ד ע"א) מספרת על אדם שעבר כברת דרך ארוכה בכדי לעבור עבירות חמורות, ובדרכו לביצוע אותן עבירות טפחו הציציות על פניו, ומיד התגבר הוא על כל אותן עבירות וחזר לביתו לחיים טובים ולשלום. ויסוד המעשה אינו מובן לכאורה, שהרי אדם שהחליט לעבור עבירות והשלים עם כך למרות היותו עטוף בציצית, לא אמור לכאורה לחדול מאותן עבירות בגלל ציציות שטפחו על פניו. וכי מה השתנו הציציות המשתלשלות במותניו, או בטופחן על פניו?

התשובה לכך, מחכימה היא כהרגלה.

אותו אדם בהיותו בעמק הבכא, ראה את עצמו כחוטא ופושע וברור היה בעיניו שאינו ראוי ולו למבט קל מצדו של ריבון העולמים, חס ושלום. כאשר טפחו הציציות על פניו, הן בעצם הראו לו שלא רק שהוא זוכה למבטו ולמעקבו התמידי של ריבונו של עולם, אלא אף מעבר לכך זכאי וראוי הוא לנס שייעשה על ידו בכדי לעוררו.

באותו רגע הבין אותו אדם את מה שצריכים כולנו להבין... שגם כאשר אתה חש ברמה הרוחנית הנמוכה ביותר, עליך להבין שבשעה זו עומד ריבונו של עולם עם כל פמליא של מעלה, מסתכלים עליך וממתינים לראות כיצד יסתיים קרב חייך. היצר מאש ואתה בשר ודם, והניסיון קשה לפי כל קנה מידה. וכאן ממתין אבינו מלכנו הרחום בציפייה דרוכה, ורוצה לראות בניצחונך. אתה לא עבד שפל, אלא בן מוערך ונערץ על ידי אביך אוהבך העוקב אחר כל פרט בחייך ומצפה ומייחל לניצחונך.

ככל שנהפוך את הקרב לקרב מרכזי על זהותנו, כך נזכה וננצח הרבה יותר מאשר אם נסתפק בקרבות קטנים בכל מעשה ובכל ניסיון אשר נעשה. נשנה את שמנו, ועל פיו את רמתנו הרוחנית, ונבין עד כמה אהובים ורצויים אנו בפני אבינו שבשמים העוקב אחר מעשינו ומצפה ומייחל להצלחתנו. ועל ידי כך נזכה לפתוח דף חדש בחיינו בכל רמה רוחנית בה אנו עומדים, דף של ניסיונות ברמה הגבוהה יותר, דף של מעשים טובים באיכות טובה יותר.

ובזכות כך נזכה להיחתם בספר החיים והשלום, בנחת שלווה ומילוי כל המשאלות לנו ולבני ביתינו ולכל הנלווים אלינו, אמן.