בדרך ל’כל נדרי’ נשאל הרב כיצד להאכיל את העיזים. מה השיב?

הרב גמליאל רבינוביץ מספר ב'טיב המעשיות' את המעשה הבא: היה זה בערב יום הכיפורים, רבי רפאל מברשיד זצ"ל היה בדרכו מביתו לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי', ותארו כפני מלאך אלוקים, במלבושי לבן מהודרים, ופניו זוהרות בזוהר עליון, היה שרוי במחשבות אודות קדושת היום.

בדרכו אל בית הכנסת, פגש יהודי כפרי ששמח מאד למראה הרב הנכבד. הוא פנה אליו ואמר: "כבוד הרב, שנה טובה. אני שמח מאד לפגוש את הרב, כי לאחרונה נצרכתי לעצתו ולא הספקתי לבוא אל הרב. הבעיה שלי היא כזו: לאחרונה מסרבות העיזים שבדיר לאכול מן התבן, וכאשר הן אינן אוכלות כראוי הרי הנן מצטמקות מיום ליום"...

הצדיק רבי רפאל הקשיב לדבריו בנחת ובסבלנות. כאשר סיים היהודי לתנות את בעייתו, ניסה הרב לתת לו עצה: "אני חושב שמן הראוי לערב יותר מים בתבן ובקש, אולי גם לערב מעט דייסה עם התבן, הרי את הדייסה בוודאי תאהבנה העיזים, וכך כשתתקרבנה לאכול ממנה, ממילא כבר תסעדנה את ליבם גם מן התבן..."

היהודי שמח מאד על העצה הנבונה, והודה לרבי בכל לב על שהציל את העיזים.

התלמידים, שהתלוו אל הרב בדרכו לבית הכנסת, היו מלאים התפעלות מהיחס הסבלני שהעניק הרב לאותו יהודי כפרי, וענה לו בערב היום הקדוש ביותר בשנה על ענייני עיזים ומאכלם.

כשהמשיכו בדרכם, אמר להם הרב: "הנה באיגרת הרמב"ן המפורסמת, שצריכה תמיד להיות נר לרגליו של כל יהודי בכל התנהגותו, כתוב: 'תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת'. כוונת 'לכל אדם' כוללת אף לאיש כפרי פשוט, וכוונת 'בכל עת' כוללת אפילו ביום כיפור לפני כל נדרי!"

בעניין יום הכיפורים הקרב ובא, ראוי לציין כי הרב משה אהרן שטרן זצ"ל, המשגיח בישיבת קמניץ, היה אומר תדיר, שאם לא היה מתבייש, היה פותח בבית הכנסת בריקוד של שמחה בעת ברכת 'שהחינו' של יום הכיפורים. כך הסביר: "שכן, אילו ידע האדם על עבירה אחת בלבד שנמחקה לו, כמה מאושר היה אמור להיות, שבורא עולם ברחמיו מחק לו עבירה! קל וחומר, על אחת כמה וכמה כעת ביום הקדוש והנורא שנמחלים כל עוונותיהם של ישראל, הרי 'לא היו ימים טובים לישראל כיום הכפורים'"! (תענית כו).

עוד הוסיף ואמר, שאם היו ישראל מרגישים גודל ניקיון הנפש שביום הכיפורים, לא היו מסוגלים להיכשל בחטא לאחר שכל עוונותיהם נמחקו...

באדיבות אתר 'דרשו'.