מה קורה ביום הכיפורים?

לפני כמה עשורים התחיל גל מפתיע של חזרה בתשובה בישראל, אישים ידועים בעולם התרבות הבידור והאמנות, התקרבו ליהדות אמיתית ואט אט נעשו שומרי קלה כחמורה. היו שייחסו זאת לשבר של מלחמת יום הכיפורים והיו גם הסברים אחרים. כשהתופעה צברה תאוצה ובעקבותיהם התחוללה רעידת אדמה של ממש ומאות שינו את אורח חייהם – נוצרה מטבע לשון שהגדירה את התופעה כ'תנועת התשובה'.

המיוחד שבתופעה היה שהאנשים שבו ממקום טוב בחברה, חלקם בשיא הקריירה וההצלחה. מה שהיה חסר להם היה משהו רוחני עמוק ובלתי מוגדר, קול ממעמקי הנפש.

במשך השנים, ובעיקר בעשרים השנים האחרונות התנועה הפכה לזרם אדיר, הנחל הפך לנהר, והתופעה נעשתה המונית, כשהיא מקיפה גם גילאים צעירים. ערים בישראל שבקושי היה בהן ציבור דתי – מאכלסות מאות ואלפי משפחות של 'בעלי תשובה' ברמות שונות. גם עכשיו, לא נכון לקבוע מניע של מצוקה אצל החוזרים, לרבים מהם חיים יפים, שוב, הקול – קול הנשמה, קורא להם הביתה.

'תנועת התשובה' היא לא שם מותג, היא באמת תנועה של הנפש החוזרת ושבה אל מקורה ואל צור מחצבתה.

מדוע אנשים דתיים וחרדים לא מרגישים את התנועה הזו? הרי לכל אחד יש חטאים ויש נקודות תורפה בהן הוא חייב להתחזק, בהן עליו לחזור בתשובה. את השאלה הזו שאל אחד מגדולי ההוגים והפסיכולוגים של הדור האחרון הרב שלמה וולבה ז"ל, המחנך הגדול והדגול, שליוה את תנועת התשובה מראשיתה. באחד ממאמריו טען כי העובדה הזו מושפעת ממה שנאמר בתלמוד 'כיון שעבר אדם עברה ושנה בה הותרה לו' כשלדבריו הכוונה 'נעשית לו כהיתר' משמעותה: המצפון פועל פעם ופעמיים ולאחר מכן נשחק, ולא רק כתופעה פסיכולוגית אלא כחוק רוחני.

האנשים שחיו בעולם חילוני ולא היו מודעים בידיעה רצינית לחובת קיום מצוות הבורא, לא 'עברו' עליהן מתוך זלזול או פיתוי, ולכן לא נכנסו לקטגוריה הזו של 'הותרה לו'. לעומת זאת, כשאנו מדברים לשון הרע – תוך ידיעה שזהו איסור חמור, כשאנו מביישים את הזולת, או מזלזלים באחת ממצוות התורה – פעמיים ושלש - מתוך עצלות או פיתוי, אנו בגדר 'עבר ושנה' ונכנסים להשפעה ההרסנית של 'נעשה לו כהיתר'. מכאן הדרך לתשובה כבר יותר רחוקה, וקול הנשמה אינו בוקע.

אורות התשובה

ביום הכיפורים אור התשובה כה חזק ועוצמתי, שהוא מעורר גם את מי שביומיום כבר רדום, ואנו מעיזים לומר – גם את מי שכבר 'נעשית לו כהיתר'.

על הפסוק "מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ" (ישעיהו פרק מד) עומדים רבים בשאלה, אם כבר נמחו העוונות מה נצרכת תשובה? והרי הקריאה 'שובה אלי' באה אחרי 'מחיתי' ואף בה נאמר 'כי גאלתיך'! אם כן, מדוע 'שובה אלי' אחרי 'מחיתי כעב פשעיך'?

בספרי חסידות ובספרי מוסר מופיעים כמה הסברים על פסוק זה. הנועז שבהם והקרוב יותר ללבנו הוא - שביום הכיפורים (בו אנו מזכירים פסוק זה כמה פעמים בתפילה וגם בתפילת העמידה) – הקדוש ברוך הוא מקדים ומוחה את רושם העוונות ואת השפעתם השלילית על האדם ('נעשית לו כהיתר') כדי שיוכל לשוב, ולכן תחילה 'מחיתי', ו'גאלתיך' מגלות הנפש כדי שתוכל להרגיש את מצבך, להשתוקק אל הבורא, להכיר בחטא גם אם ברוב הדברים הינך בסדר וזו נקודת תורפה אצלך, ואת כל הסיוע הזה מגישים לנו באמירה 'שובה אלי – כי (כבר) גאלתיך' מאותה אטימות המונעת את התשובה!

ההסבר העוצמתי הזה מיוחס גם לגדולי המוסר (כמו רבי שמחה זיסל זיו המכונה 'הסבא מקלם') וגם לגדולי החסידות האדמו"ר בעל ה'שם משמואל' מנסח זאת כך: "שבאמת בעוד העוונות כמשא כבד יכבדו ומטמטמים את הלב וכופפין את הקומה כמעט שבלתי אפשר לשוב, אך כאשר רוצים לשוב ואינם יכולים - מקדים השם יתברך ומוחה העוונות מקודם למען יהיה ביכולתם לשוב. וזה שאמר 'שובה אלי כי גאלתיך', שגאלתיך מיד הכוחות הרעים שהיו תוקפים אותך בכח ולא נתנוך לשוב, ומעתה 'שובה אלי'. וזה שלא לפי הסדר, כי הסדר שבראשונה ישובו ואחר כך יגאל אותם וכמו שכתוב (מלאכי ג' ז') 'שובו אלי ואשובה אליכם', אבל השם יתברך ברוב רחמיו גאלם בראשונה".  

הרמב"ם בהלכות תשובה (ב' – ז') מגדיר את יום הכיפורים כ'קץ מחילה וסליחה' הביטוי הזה מזכיר לנו 'הזדמנות אחרונה'. יום כיפור הוא הזדמנות חד שנתית לטהרה וכפרה, לסליחה ומחילה, וההזדמנות הזו איננה רק פריבילגיה, היא מחייבת! כאשר מוגשת לנו התשובה על מגש של כסף, בסיוע מלמעלה, בסילוק המפריעים כאמור לעיל, ובהושטת ידו של הבורא אלינו כאמור בתפילה "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים", חלילה לנו מלהשיב ריקם את ידו הפשוטה אלינו.

על כך בא הציווי בתורה (כפירושו של ספר 'שערי תשובה) לבל נחמיץ את ההזדמנות: "כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם" – ולכן הינכם מצווים – "לִפְנֵ֥י ה' תִּטְהָֽרוּ" – טהרו את עצמכם כדי לקבל את הכפרה!