במקום לברוח ממנו, לברוח אליו. אייכה?

חיכיתי בקוצר רוח לברכת "שומע תפילה", התחנה המרכזית של שמונה עשרה. ידי נגעה בקיר השיש של בית הכנסת השכונתי, פי נפתח ברחש ומעיני ירדה דמעה בודדה: "זהו, לא נותר לי אלא הקיר הריק והקר. נתקעתי. אין לי לאן ללכת יותר. הגעתי אליך...".

עצמתי את עיני בחוזקה, והתחלתי לשוחח ברגש עם ריבונו של עולם. לא שמתי לב ל"שיר למעלות", לקדישים, ולמניין שהסתיים והתפזר. לפתע נשמע קול מרעיד שרעפים: "רבנו, אני מכבה את האור וסוגר את בית הכנסת! יאללה, תזדרז!".

היה זה צדוק הגבאי. סימנתי לו בידי שימתין, הגעתי לתחנה הסופית של התפילה, צעדתי לאחור, מלמלתי "שיר למעלות" ו"עלינו לשבח", חייכתי במבוכה לצדוק שהמתין עם צרור מפתחותיו ונבלעתי בתוך הערב הירושלמי השחור. רסיסי לילה זעירים הכו בפני וגרמו לצריבה מענגת.

אישה אחת עברה מולי בעלטה עם כלב אימתני שגרגר לעומתי. הסטרא אחרא מנסה לעכב בעדי, הרהרתי בחיוך קפוץ. ידעתי שלא שייך לחזור הביתה, אלא ללכת לקדוש ברוך הוא, לא לביתו החרב בכותל המערבי, אלא למרחבי הטבע הסמוכים, כלומר לפאתי גן סאקר. חשתי שתפילתי שנקטעה זורמת ומסוגלת להתקבל. זו שעת כושר ואסור לי להחמיצה!

לאחר שחציתי את הכביש הסואן, נכנסתי לאחד השבילים החשוכים ופי מלמל מאליו: "ריבונו של עולם, אתה וכל צדיקיך מימות עולם מלמדים אותנו שהתפילה וההתבודדות הן הדבר החשוב ביותר בעולם. אבל איזה דבר משונה זה לדבר אל הקיר או אל המרחב השחור!... למה גזרת עלינו לפתוח את הלב אל הריק, אל האין?...".

שכחתי לרגע מצרתי והתחננתי: "אני רוצה להבין למה עלינו להשקיע את מירב כוחותינו הנפשיים בדבר הנסתר מעין כל חי?! למה אנחנו צריכים לחפש את הנעלם כל ימי חלדנו?! מה פשר האמונה שאתה תובע מאתנו?!".

הגעתי לציונו של רבי גדליה משה מזוויעהל זצ"ל, שם פרקתי את לבי עד שחשתי שתפילתי נשמעה. חזרתי שיכור מאוויר ההרים הטלול והמשכתי להקשות: "מדוע נגזר עלינו לחזר כל ימינו אחר הנעלם, עד שהעולם כולו נקרא כך משום ההעלמה שיש בו?!".

לפתע ראיתי מולי עלם חמודות - דורון השיפוצניק, חוזר בתשובה עבדקן, המחייך כולו מאזנייה עד אזנייה.

"מה אתה שומע, אחי?", שאלתי.

הוא הסיר את האזניות ונתן לי לשמוע את קולו הצרוד והחם של שולי רנד: "כשסודות מהעבר / פקדו עלי לעצור / אבל אני מוסיף בחושך לחתור / ושואל ומבקש, אייכה?!".

במקום לחבק את הבורא, חיבקתי את דורון והמשכתי לעבר הכביש הגועש. המילה "אייכה" מילאה אותי, ואז נפלה בקרבי התשובה לשאלתי הקיומית: ה"אייכה?" הראשון בתורה נאמר על ידי ה' לאדם הראשון שניסה לברוח מפניו. הבריחה מה' היא שורש כל הרע עלי אדמות, ולכן התיקון העיקרי הוא לחפש את ה', ובמקום לברוח מפניו - לברוח אליו!

ארובות השמיים נפתחו וגשם שטף את העולם. הרמזור להולכי רגל הפך לירוק. צעדתי כבנו של מלך על שטיח הכביש המפוספס עד שהגעתי לעברו השני של הנהר.