הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – סלחת? אתה חופשי!

למה לסלוח זה חשוב?

הראש של הדג וזרעי הרימון כבר מאחורינו, הברכות עדיין איתנו, ואנחנו צועדים אל עבר החג הבא – יום כיפור!
האם ידעת שיום כיפור זהו יום שמח במיוחד? יום כיפור – כ-פורים. היום הזה מקביל ממש לחג השמח ביותר בשנה – חג פורים!

עכשיו בטח חלקכם חושבים לעצמכם, יום שמח כל כך? הקב"ה מוחל לנו על חטאים וזה מצוין, אבל לא להגזים... אין משולחי מנות, אין סעודה – למה אנחנו צריכים להיות כל כך שמחים? אנחנו בצום, לא?
אנחנו בצום, ואנחנו לא סועדים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא אמורים לשמוח, כי השמחה האמיתית היא בנקודה הכי מרכזית של יום כיפור – אנחנו משתחררים מהכלא של עצמנו. למה אני מתכוון?
הנה סיפור שאולי יבהיר לנו את הרעיון:
"איציק.... איציק קום כבר", הרים הסוהר את קולו. "איציק, כבר בוקר, קום, זה היום הגדול שלך!". איציק פקח את עיניו וראה את הסוהר השרירי עם המדים הכחולים כמגדל ענק. "נו, אתה קם או מה? היום אתה משתחרר מהכלא! ההסעה תכף תגיע, תתחיל להתארגן". איציק פקח את עיניו לרווחה. "היום אני משתחרר! הידד! לא עוד אוכל משימורים, לא עוד עבודות כפייה! זה היום שלי!". הוא סקר את תא המאסר בפעם האחרונה, והסוהר חזר לשחררו.

"רגע, אז מה עכשיו, עכשיו אני חוזר הביתה?", שאל איציק את הסוהר.

"כן, עכשיו אתה חופשי ללכת לאוויר הפתוח, ותעשה לנו טובה - תדאג לא לחזור לפה, כי אתה תופס הרבה מקום!". הסוהר פתח את מנעול הדלת והורה לו לצאת. איציק הרהר לרגע, ואז פניו התחלפו – "לא רוצה לצאת".

"בלי משחקים, איציק, צא עכשיו, אין לנו את כל היום".

"לא! אני נשאר".

"השתגעת? נפלת על השכל? אשתך מחכה לך בבית עם הילדים שלך, שכבר חוסמים את כל הקווים של הטלפון. צא ע-כ-ש-י-ו!", אמר הסוהר בתקיפות. "לא, אין לי כוח עכשיו להתחיל להסתדר עם אשתי, אחרי כל מה שעברנו... תעשי לי טובה ותסגור את הדלת".

"איציק, אנחנו לא משחקים עכשיו, צא עכשיו, אמרתי!". איציק נשכב במיטה. הסוהר התחיל לכעוס והאדים כמו עגבנייה. אין לו זמן לשטויות האלה. "אתה מוכן להגיד לי למה אתה לא יוצא?".

"נראה לך שיש לי כוח להסתדר עם אשתי?", קבע איציק.

"ומה עם הילדים שלך? אתה לא מרחם עליהם?", תהה הסוהר.

"אני כן", השיב.

"אז למענם תצא!".

"לא יוצא!".

"לא אכפת לך מהחיים שלך?!".

"לא שווה לי לצאת, עדיף להיות בחושך בתא", קבע אציק. הסוהר סגר את הדלת מחמת חוסר הזמן, ואיציק נשאר.

רבי נחמן מברסלב אמר משפט חכם במיוחד – "נהוג לחשוב שהשכחה הינה חיסרון גדול. אני סבור שהיא יתרון גדול. לדעת לשכוח, פירושו להשתחרר מכל תלאות העבר".

איציק המתוק כבר שכח מה זה אומר להיות באור היום – בשמחת החיים, בפריחה ובחיי המשפחה. למה? כי הרבה יותר קל להישאר לכעוס ולזכור כמה רע היה לך קודם מאשר לשקם ולבנות את המשפחה מחדש, להישאר בחושך? עדיף ככה.  
כל מי שהיה פוגש אותו היה חושב שהוא משוגע גדול. מה יכול להיות יותר טוב מלצאת לחופשי ולפתוח דף חדש בחיים, לא ככה?

האם גם אנחנו נמצאים במצב כמו איציק, האם גם אנחנו שכחנו לדעת מה זה למחול? מה זה לחייך ולאהוב אחרי הכל? מה זה אומר לחיות בשלום? להאמין שהכול לטובה ולדעת לשחרר – לשכוח ולחלום על ימים יפים יותר? ואם עכשיו – אימתי?

הכעס והדיכאון הם השלשלות והטינה הם האזיקים שמושכים אותנו לחושך בעולם הפנימי שלנו. המפתחות לימים יפים יותר הם מפתחות "האומץ" לדעת לשכוח, למחול ולעבור הלאה. לוותר על האגו מצד אחד ומצד שני להרוויח את השלום והאהבה שיביאו אותנו לימי שמחה ואהבה שוב עם מי שכל כך חשוב לנו או לפחות להשתחרר מזיכרונות ורגעים קשים מול אנשים שהיו מולנו.
הכעס, הדיכאון והטינה הם מסע שאנו סוחבים על עצמנו, ולאט-לאט אנחנו כלל לא שמים לב כמה הם כבדים, מרוב שהתרגלנו אליהם, ואנו מתרגלים לחיות חיים שחורים של עצבות ודיכאון. אנשים כאלה נמצאים בתוך בית הכלא של עצמם. הם התרגלו לחושך ולעצבות, במקום לאור ולמרחב. הלב שלנו הוא כמו בן אדם – הוא מסוגל לשאת על גבו כעס ודיכאון לזמן מסוים. אך עם הזמן הוא מתחיל להתעייף, כי הוא שוכח שהוא נושא עליו משהו. ויום אחד הוא נופל ומרגיש שזה גדול עליו. הוא בכלל לא יודע - למה? מה השתנה פתאום שגרם לו ליפול, להרגיש שאי אפשר יותר? הוא שוכח, נופל ומתייאש מלקום, חלילה.

כשאנחנו בוחרים לסלוח, אנו בוחרים לתת לעצמנו את המפתח להתיר את שלשלות הכעס והדיכאון ולפתוח את הצוהר לשמחה ולתיקון האישי שלנו, אנו בוחרים לשכוח את מה שהיה ולדעת להתקדם בחיים. מי שסוחב על עצמנו זיכרונות רבים לא יכול לסוע על הנתיב המהיר של השכחה וימים יפים, להתקדם לצעד הבא של שמחה ורוגע.

יש לכם משהו שפגע בכם? יש לכם משהו שפגעתם בו? זה הזמן להשתחרר מהכעס ומהכבדות. יותר מדי זמן אנחנו סוחבים אותם. השתחררו מהם מהר ככול האפשר, לפני שתשכחו שהם בכלל קיימים, ואז ממילא תשכחו גם אילו ימים יפים היו לכם כשידעתם להכיל ולאהוב אחרי וככלות האתגרים שהיו. הכוח של האהבה הוא הכוח המנצח – אבל הוא תלוי רק בנו. למחול ולסלוח כולם יכולים. השאלה אם רוצים – להשתחרר מכבלי החושך. בואו נלך על זה עם כל הכוח!