ההשתדלות המתובלת בתפילות – היא התשובה שלך

אתמול ניגשה אלי אישה במסגרת הרצאה שמסרתי. היא התלוננה בכאב שאינה מצליחה לעמוד במשימות שהיא מציבה לעצמה.

וכך היא סיפרה: בראש השנה עמדתי בבית הכנסת ובין היתר הבטחתי לעצמי ולאלוקים שמהיום לא אכעס. בראשי כבר העברתי שנה ללא רוגז. לא אכעס על בעלי, אפילו אם הוא יכעיס אותי מאוד, לא אכעס על הילדים שלי, גם אם הם יעשו ממש נזקים בבית, לא אכעס על החברות שלי, גם אם הן תצערנה אותי, לא אכעס על עצמי, גם אם ממש יגיע לי. בעצם, לא אכעס על כלום!

בקושי הסתיים לו ראש השנה, וכבר מצאתי את עצמי כועסת על הלכלוך שנוצר בבית. "אתם לא יכולים לשמור שלא ללכלך?" – צעקתי על הילדים.

ניסיתי לשים מחסום לפי, לזכור שזה ראש השנה, אבל לא הצלחתי. הלכלוך הרגיז אותי כל כך. ידעתי שאפשר להישמר ממנו ולשמור על הבית, ולפני החג ניקיתי ממש כמו לפני פסח, אז למה צריך להיראות ככה?

אני חושבת שזה שכבר בחג עצמו, בחג שבו הבטחתי לעצמי ולכל הסובב אותי שלא לכעוס כל השנה, כבר בחג הזה אפשרתי לפתח להיפתח ולכעס להיכנס.

מאז אני לא יכולה למנות את הפעמים שכעסתי. ומראש השנה עברו כמה ימים בסך הכול.

עכשיו אני כבר מיואשת לגמרי. אם לא הצלחתי בראש השנה, ברור שלא אצליח כל השנה.

זהו. כך סיפרה בכאב אותה אישה.

ואני הקשבתי לדבריה הקשב היטב. הרבה צער היה בהם. הרבה ייאוש.

אנחנו מתייאשים כשאנחנו חושבים שהתוצאה בידיים שלנו. כשאיננו מבינים שההשתדלות היא שלנו, אבל התוצאה ממש לא.

אם נבין זאת לא נתייאש. נשמח עם מה שעשינו, ולא נחשוב לעצמנו: אם עשיתי ולא הצלחתי, אז למה לי לעשות?

התפילות שלנו הן ההשלמה להשתדלות. ואת זה צריך לזכור ולא לשכוח.

אם אמרת לעצמך: "מהיום לא אכעס!", והשתדלת לעשות זאת, אז עשית את שלך.

ברור שאם הדבר גם הצליח – זה עושה לנו טוב ומעודד אותנו להמשיך הלאה.

אבל אם לא הצליח – אין הדבר צריך לגרום לייאוש.

מה כן לעשות?

לראות את הטוב.

אימא יקרה, הצלחת 3 פעמים לא לכעוס, בראש השנה, כשמישהו הכעיס אותך. זה נפלא וטהור ויפה וזך. למדי את עצמך להסתכל על הפעמים הללו, להביט בהן, להתעודד, ולהמשיך להשתדל.

ההשתדלות שלנו, המתובלת בתפילות, היא התשובה לשאלתך.