מבטיחה לך שראיתי אותך. צא כבר לחופשה, יצר רע

רגע, זה אתה?

ראיתי אותך.

מבטיחה לך שראיתי אותך.

הורדתי את הילדים ליד החיידר בבוקר, ואתה ישר באת.

ראיתי אותך.

טעות שלך. מודעות שלי. רגע של פיכחון.

ראיתי אותך,

ואתה,

איך שראית שאני רואה אותך, ברחת.

כזה חלש אתה. אחרי הכל.

כמו המשחק הזה של הילדים, הג'לי המפחיד הזה, "סליים", מחליף צבעים ונשפך לצדדים, חסר חוט שידרה.

חשבתי שאתה חזק יותר. מלך זקן, כסיל.

בוא נדבר קצת.

אני מבינה שיש לך שעות העבודה שלך,

אתה לא תמיד נמצא.

יש אנשים, יש מצבים שעודרים לך ערוגה, ואז אתה פורח בהם.

אני מבינה שאתה מחפש חולשות,

אני מבינה שאתה מחפש אצל אנשים מקומות ריקים, איפה שחסר להם.

אתה רוצה לדבר, או מפחד?

אני מבינה שאתה זהיר וחמקמק, יודע לנצל פתחים בלתי מאוישים בשימת לב.

האמת שממש התרגשתי כשראיתי אותך. עלוב. האמת, עלוב. הייתי בטוחה לפי העוצמות שאתה מביא איתך שיש לך גלימת גיבור.

שנים ישבתי בשיעורי תורה ושמעתי עליך. אתה סלבריטי.

שלילי, אבל ידוע.

בערך כמו התנהגות שלילית של ילדים. מוכנים לשאת הכל, העיקר להרגיש מקום.

רבנים מדברים עליך, אתה יודע. מזהירים ממך.

גמרות כתובות עליך.

קוראים לך בכל מיני שמות, המקלדת תספוג את כולם, אבל אני לא רוצה לכתוב אותם. אני גם לא רוצה לקרוא אותם.

עם כל הכבוד לך, נשארה לבני האדם גם העוצמה להילחם בך.

רוצה לדבר?

או שכשעולים עליך, כמו שאמרו חז"ל, כששואלים אותך את השאלה הפשוטה "מה שמך"?

אתה מסתלק. אתה לא מסוגל לעמוד בזה.

כי אתה לא ממש אמיתי.

אתה מחשבה.

אתה דיבור פנימי. אתה בעל הדבר. אתה הופך בימים מסוימים לבעלים על הדיבורים הפנימיים של עצמנו.

ומשתלט עלינו.

אתה כולך מחשבה.

ומחשבה היא אורחת. לא תמיד רצויה. אבל בהחלט מזיקה.

שלום לך, יצרהרע.

ראיתי אותך.

הורדתי את הילדים בחיידר וראיתי אותך. מבטיחה שראיתי אותך.

אגב, למה התחפשת באותו בוקר?

פורים כיפורים, אבל תן עוד כמה חודשים.

שלום לך יצר הרע, עלוב ובוגדני, צבוע, וחסר מקום.

אצלי רצית לגור?

מה, אני נראית לך הוסטל של הומלסים?

תן לי שניה לראות.

קמטים. אני רואה קמטים.

יכול להיות שבאמת הזדקנת?

יכול להיות שאתה באמת כסיל?

כי בעבר, לא הייתי בחיים יכולה לראות אותך נכנס אלי,

בטח לא בזמן אמת,

הייתי נותנת לך לפעול ואחר כך מצטערת ממה שעשיתי.

אבל אתמול? יותר מוחשי מזה לא יכולת להיות.

אני עומדת לכתוב עליך בכור הברזל. מה תעשה אז?

פעם היית עלום. אבל היום, אני מזהה אותך מקילומטרים.

ולהגיד לך עוד משהו, תתחיל להחליף טריקים כי השיטות שלך מתיישנות.

סתם המלצה, אם אתה עוד רוצה להמשיך להתקיים, תתחדש קצת.

אתה יודע שיום כיפור מתקרב?

אתה יודע מה קורה אז, אתה יודע מה היום הזה עושה לך.

סליחה שלא דייקתי.

איתך צריך להיזהר. התכוונתי לשאול לא אם אתה יודע מה היום הזה עושה לך, אלא מה היום הזה עושה איתך.

כי אתה בוואקום ביום הזה.

כמו בשקית של פריזר. ארוז.

כמו שמיכת פוך בקיץ, ארוז, לאלה שלא ישנים עם מזגן.

אז תקשיב ידידי,

ביום כיפור אני עומדת להלשין עליך. לא למורה. לא לבוס. אלא,

לכותב של הספר.

שלושת הספרים שנפתחים? אז אני הולכת להלשין לכותב המקורי של הספר המקורי, שלפי הגרסה שלו חיים הצדיקים. אלה שאנחנו אמורים לחיות כמותם, בינוניים שכמונו.

ביום כיפור אני עומדת להניח אותך על השולחן.

בבית הכנסת.

אני יודעת שיהיה שם צפוף. כל אחת מביאה לעזרת הנשים את כל העבירות שלה.

אני עומדת להניח אותך על השולחן.

ערום.

כולך.

חשוף.

ואתה יודע מה יקרה,

בזה שאני אספר עליך לבורא עולם, אתה יודע מה יקרה?

אתה תתנתק ממני, ואני אשאר נקיה וזכה. ולא תהיה שלי יותר.

כי כשאני אנתק אותך ממני ואספר עליך לבורא עולם רק אז הוא יקנח אותך ממני.

אני לא יודעת מה השם עומד לעשות עם כל החטאים של כולם,

עם כל חבריך, ודומיך, אבל הבנתי שכל המצבור הזה ממש מעלה צחנה.

כסיל יקר,

אני יודעת שאתה מקשיב בשקט, קורא את המילים, משפשף כפות ידיים ואומר, "על מי את מאיימת, גברת ברזל, תכתבי, תכתבי עלי, עד סוכות אני חוזר ונכנס אלייך בגדול".

אתה מבין למה הסתבכת השנה?

כי גם את זה שמעתי.

צא, צא לחופשה,

אי אי אי.

אתה עוד תתגעגע אלי.

אפרת ברזל היא מרצה למודעות, בעלת קליניקה ליעוץ רגשי, עיתונאית, אמא לשמונה מתוקים. סבתא. בעלת תשובה.