גאווה'לה, בואי. התקרבי. אנחנו צריכות לבקש יחד סליחה, משנות הרווקות

היום כשאני כבר נשואה, וב"ה מצאתי את שאהבה נפשי - אני מבינה דברים כמו שלא הבנתי בעבר. יום כיפור בפתח, ומבט קטן אל העבר מראה לי כמה טעויות יכלו להימנע ברווקות הכל כך ארוכה שעברתי, וכמה סליחות אני צריכה לבקש מהשנים שעברו עליי כרווקה. 

זה לא פשוט לבקש סליחה, ומי שבגרה קצת כדי להבין את זה, יכולה כבר להודות שזו חתיכת משימה. 

כי לבקש סליחה זה אומר שאני טעיתי, שאני עשיתי דברים בצורה לא נכונה, שאני הייתי לא מדויקת, שאני הובלתי את עצמי שולל... מי רוצה להיות במקום הזה? לא, זה לא נעים להודות שאת זו שעיצבת בו ידייך (או ליתר דיוק, במו מחשבתך) את מה שיקרה לך בשידוכים. זה לא נעים להודות ששנים של פגישות יכלו להתקצר בצורה משמעותית לו רק הייתי קצת פחות גאוותנית, קצת פחות מרדנית, קצת פחות מגדירנית...!

כן, אני מודה. הגדרתי כל דבר שזז, ומה שלא זז - לא רציתי אותו לידי. עם מה שלא זז, אי אפשר לנהל דיונים או לבנות בניינים! מה שזז, משתנה ומתרענן - עניין אותי, אבל אותו נטיתי לתחם באינספור תבניות מחשבה מוכנות מראש, שברוב המקרים לא נתנו לו סיכוי אמיתי להצמיח איזה עלעל בשדה הכל כך מוכר שלי. 

גם אם השדה נבל לאורך שנים - הוא היה שלי והכרתי בו כל דונם ואינץ'. פחדתי מעלעלים סוררים שיפלשו אליו, חדשים ורעננים ככל שיהיו.

אז כן. זה לא נעים להודות שאני היא זו שריססה את השדה שלה בכל כך הרבה חומרים רעילים שגרמו להמתת החלקות הטובות. אני זו שכיליתי בי כל חלקה טובה, כשנתתי למחשבות הרעות להיכנס אליי, ואף האמנתי בהן. 

אז מהשנים שעברו עליי כרווקה אני רוצה לבקש סליחה, אבל לא כזו שמצטקצקת על לשון בחוסר כוונה, אלא כזו שבוערת בתוך חבית הלב, יחד עם כל שאריות החמץ שהוכנסו אליה בפסח האחרון - כשהקב"ה פסח עליי מלהיות רווקה גם השנה. 

אז סליחה, 

סליחה שלא לימדתי את עצמי להתרכז בחיובי ולא בשלילי. 

סליחה שלא התעקשתי לעשות בתוכי מקום לחיובי ולא לשלילי. 

סליחה שלא הבנתי שהרווקות היא תקופה יפה, שבה אפשר להשיג מעלות עצומות וגדולות שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת. 

סליחה שלא הבנתי שהרווקות היא תקופת הכנה שיש ליהנות ממנה, לפחות כמו שנהנים מהכנה לתפילה. 

סליחה שלא ידעתי כיצד לנצל את הזמן העומד לרשותי ברווקות, בצורה הטובה ביותר - מבלי לבכות ולהתבכיין על כמה שאני מסכנה בגלל שעוד לא התחתנתי. 

סליחה שכבר לא האמנתי שיום אחד זה יקרה גם לי, ושגם אני אזכה להתחתן עם אדם שאני אוהבת. 

סליחה שכבר לא חשבתי שיש ישועה אמיתית בעולם. 

סליחה שלא הבנתי את השיעורים בענווה שניסית ללמד אותי. 

סליחה שחשבתי שרק אני מכירה את עצמי, ושלאנשים מבחוץ אין מה ללמד אותי עליי. 

סליחה שלא נתתי צ'אנס אמיתי להכיר אנשים מבפנים, ושללתי הצעות בגין סיבות חיצוניות (אם כי באותה תקופה זה היה נראה פחות שייך).

סליחה שמיהרתי להכריע את הכף לזכות או חובה אחרי כל פגישה. 

סליחה שהייתי לפעמים מרוכזת מדי בעצמי. 

סליחה שלא פעם חשבתי בצורה שלילית על אנשים שהציעו לי הצעות מעליבות לטעמי. 

סליחה שלא עשיתי בתוכי פתח אמיתי להידברות עם מי ששונה ממני. 

סליחה שפעמים רבות מדי נפלתי בחטא הגאווה. 

סליחה ששללתי הצעות שיכלו להגיע מאנשים שלא הכירו אותי מספיק לדעתי, ומכאן גם הפחד שיכירו לי מישהו שלא מתאים לי. 

סליחה על הפחדים הגדולים שאחזו בי ברווקות. 

סליחה שפחדתי להביט קדימה ולראות אותך שם - קורא לי לעזוב מאחורה את הגאווה, ולהתקדם צעד צעד עם הענווה, כדי ללמוד אותי מחדש. 

סליחה שלא תמיד ידעתי להגיד את ה'לא' מהמקום הנכון בתוכי. 

סליחה שתרגמתי סיטואציות בצורה שלילית וממילא נפגעתי מהן. 

סליחה שלא אמרתי מספיק תודה על הדרך שלי. 

סליחה שלא הכרתי אותך מספיק בדרך הזו, ולא פעם חשבתי שאתה מעכב אותי 'בדווקא'. 

סליחה שהייתי כל כך צרת מחשבה. 

סליחה שלא ידעתי להתאזר בסובלנות ובשמחה - בדרך לאחד שלי. 

הכותבת היא כתבת בכירה באתר הידברות, מנחת סדנת 'בואי נעבור את זה יחד' בקמפוס היהודי של הידברות, וקאוצ'רית לרווקות בשידוכים. 

ליצירת קשר עם שירה דאבוש (כהן) אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il