ה' רוצה אותך שמח ומאושר

עברנו יחדיו את ימי הרחמים והסליחות, את ימי הדין, את יום הכיפורים "יום אדיר בימי שנה", וכעת אנו ניצבים לפתחם של חג הסוכות, ובסיומו חג שמיני עצרת - שמחת תורה.

אנו יודעים שלא בדרך מקרה נקבעו מועדים אלו בזה אחר זה. אנו מבינים שיש יותר מרמז בכך, ורצונו של הקדוש ברוך הוא וציפייתו מכל אחד מאתנו להבין זאת ולדעת את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.

ובמסגרת שיחתנו השבועית, בה דנים אנו על "הדברים הבוערים באמת", מה בוער יותר מלהבין וללמוד את הסיבה לסדר זו, ואת הלקח אותו עלינו להפיק מכך.

ובכן, מורי ורבותי! לאחר שלושים יום בהם עוררנו את רחמיו של ה' יתברך, וביקשנו ממנו לחון ולחוס עלינו כאבא וכמלך, זכינו והגענו ליומיים של ראש השנה – ימי הדין. בימים אלו ישב הקדוש ברוך הוא על כס המשפט ובדק ופשפש במעשיו של כל אחד ואחד מאתנו. כשמתוך כלל המעשים קיבל ריבונו של עולם החלטה זמנית בכל הנוגע לעתידנו בשנה זו, והעניק לנו שבעה ימים נוספים בהם עלינו להתארגן ליום הגדול יום הכיפורים, בו תוענק לנו הזכות לקבל סליחה מחילה וכפרה על חטֹאתינו עוונותינו ופשעינו.

שלושה ימים לאחר מכן, מעניק לנו הקדוש ברוך הוא את הזכות להיכנס לסוכה, כשהמצווה המרכזית בה היא: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים ט"ז, י"ד-ט"ו). לאמר, לאחר ימים קשים ורוויים בדמעות, מבקש ממך הקדוש ברוך הוא לשוב ולשמוח ולהאיר באושר את חייך.

על פי תורת הסוד, צורת הסוכה הבנויה משתי דפנות מלאות ושלישית קטנה יותר, מעידה על מעין חיבוק. אדם המחבק את חברו, זרועו בעצם מראה אותה צורה בדיוק. היד מחולקת לשתי דפנות מלאות, כאשר כף היד משמשת כאותה דופן שלישית וצרה. בכך מראה לנו אבינו מלכנו את אהבתו כלפינו עד כדי חיבוק של ממש מצדו.

זהו גם סוד "צילא דמהימנותא" (זוהר אמור ח"ג, ק"ג), צילו של הקדוש ברוך הוא בו אנו חוסים במשך שבעת ימי החג.

לאחר מכן, בהגיע חג שמיני עצרת, יום שמחת תורה, מבקש מאתנו הקדוש ברוך הוא להגביר את השמחה ולהגיע לרמה בה - מעבר לשמחה פנימית - אנו משוררים ופוצחים בריקוד למען שמו יתברך לרגל סיום קריאת חמישה חומשי תורה.

בזה אומר לנו הקדוש ברוך הוא כביכול: "כעת איני מסתפק בשמחה שגרתית, ואפילו לא בחיבוק אישי, כעת אני דורש מכם שמחה שתפרוץ את מיצרי רמ"ח אבריכם, ואני רוצה לראותכם רוקדים יחד עם התורה הקדושה לרגל סיום קריאתה במהלך השנה החולפת".

שני דברים לא ניתן לעשות "בכאילו", שני דברים לא ניתן לבצע אם אינם יוצאים ממעמקי הנפש: בכי וריקוד.

לא ניתן לבכות אם אין לכך סיבה אמיתית ועמוקה, וכמו-כן, לא ניתן לרקוד אם אין משהו פנימי הגורם לכך באמת. ריקוד של אדם שמח אינו דומה, אף לא במבט שטחי, לריקוד של אדם העושה זאת מתוך אילוץ כפייה או בכדי לבוא על שכרו כבעל מלאכה.

כאשר מבקש מאיתנו הקדוש ברוך הוא ביום חג שמחת תורה לשורר ולרקוד, הוא בעצם מבקש מאיתנו להגיע לרמה חדשה בקשר העמוק שלנו איתו. רמה שאינה מסתפקת בשמחה שאיננה גורמת למעשה, אלא שמחה הפורצת גבולות הגורמת לאדם להגביה את עצמו "טפח מעל גבי הקרקע" ולרקוד.

וכאן נשאלת השאלה – עברנו עם הקדוש ברוך הוא מערכת יחסים די מורכבת בחודשים האחרונים. ימים של סליחה מחילה וכפרה, ימים של צום ותענית, ימים של שמחה ואף ימים של ריקוד. עם מה מכל שלל הקשרים הללו אנו אמורים להמשיך ולעמוד בקשר הישיר שלנו מול בורא עולם, האם אנו מתמקדים יותר בסליחה או בתענית, או לחילופין בשמחה ובריקוד?

התשובה לכך נתונה בעצם גם היא בתוך סדר הזמנים אותו הציב בפנינו הקדוש ברוך הוא בימים אלו. אומר הקדוש ברוך הוא: "אמנם היינו זקוקים לימים של סליחה וכפרה, היינו זקוקים גם ליום הדין, היינו זקוקים לימים של צום ותענית. אולם את החתימה של שחזור היחסים בינינו בחרתי לחתום בשמחה, ואף יותר מכך בריקוד, משום שאני רוצה שאלו יהיו עיקר יחסינו במהלך השנה כולה".

כאב רחמן אומר לנו הקדוש ברוך הוא שאין רצונו לראותנו חוששים ממנו, או לפחות הופכים את הפחד והיראה ליחס עיקרי מולו, אלא להיפך – יראת הרוממות, יראה הנובעת מאהבה והכרה בגדלותו של בורא העולם, היא הקשר האמתי בו חפץ אבינו מלכנו במהלך השנה כולה.

לכל אדם יש מגוון הקשרים שלו עם בורא העולם משעות ההתבודדות שלו בתפילה, שעות של קבלת הדין, שעות של אכזבה ראשונית באמונה שכל הטוב ביותר לדעת הבורא, ועד לקשר האישי הישיר שלו עם רעייתו וילדיו בהעברת המסר והפנמתו. לכל אדם יש את האפשרות לבחור האם יהיה מקור הקשר יותר מאהבת ה' או מיראת ה', האם הלך הרוח בבית יהיה מורא מהעונש אותו צפוי לקבל האדם אשר לא יישר קו עם רצונו של בורא העולם, או לחילופין שמחה והתלהבות הנובעים מהקשר החם והישיר עם אבא אוהב אבינו מלכנו.

על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה והזכות לנתב יותר את ביתו ואת אורחותיו לכיוונה של השמחה, ההתלהבות ואף הריקוד, ופחות להתמקד במה שגם אם הוא נצרך - הרי שזה אמור להגיע במינון מדויק מאוד, הלא היא היראה והפחד מהעונש אותו עלול לקבל מי שלא ינהג כהוגן.

נפנים את הדברים, ננהג על פיהם, ונחנך ברוח זו את ביתנו וילדינו, ונזכה לראותם גדולים בתורה וביראת שמים טהורה, מוצלחים ומבורכים בכל מכל כל, והשנה הזו תהיה טובה יותר מכל קודמותיה, הן ברוחניות והן בגשמיות, ובעיקר בשמחת החיים שתלווה את כולנו, אמן.