הנחיתה לשגרה לאחר החגים: האם היא יכולה להיות רכה?

התעוררתי בבהלה לשמע מערכת הכריזה:

"נוסעים יקרים, הנכם מתבקשים להדק את החגורות, ולסגור את השולחן ליד מושבכם, אנו מנמיכים גובה, ומתכוננים לנחיתה - בעוד 20 דקות, הטמפרטורה בשעת הנחיתה היא 10 מעלות".

וואו, קצת קר שם למטה - חשבתי בליבי, ו-20 דקות זה בדיוק הזמן להתחיל להתארגן: לקפל את השמיכה הרכה שעטפה אותי במהלך השינה העמוקה, שערבה לי עד מאוד, עם החלומות הנעימים שהספקתי לחלום.

עכשיו צריך להתחיל לחשוב איך מבצעים נחיתה רכה ונעימה, לפחות כמו השמיכה המפנקת והמלטפת שלי.

בכל פעם זה קורה לי מחדש, אני לא יודעת איך להתמודד עם הנחיתה של אחרי החגים.

איך לעזור לנחיתה להיות רכה? איך לא להרגיש מהנחיתה ממנה מידי זעזועים.

לנחות על הארץ, אחרי שריחפנו בימי החגים בין שמים וארץ, נוגעים בעננים הלבנים, הרכים והטהורים, מגיעים עד (כמעט...) כיסא הכבוד, הלוואי והלוואי.

ה' הטוב, האם תפילותיי הגיעו עד כיסא הכבוד, והתקבלו לפניך לרצון? יהי רצון, אמן!

חוזרים לשגרה.

נוהגים לומר: "שגרה מבורכת", נראה לי שיש צדק בדברים.

אני מנסה עוד קצת לרחף למעלה ולראות, איזה מ'צידה לדרך' אני לוקחת מה"מסע" המופלא של 'ירח האיתנים', חגי תשרי המרוממים.

החגים המיוחדים הללו נתנו לנו, שינוי מבורך ואמיתי בנפש, כל שינוי קטן בנפש מכניס שמחה, ולא משנה איך השינוי נראה, או אפילו גם אם הוא - לא נראה, הוא יכול להיות - נסתר, אבל, אני לא שוכחת שהוא שם! נטמן עמוק עמוק בלב, הזרעים שהוטמנו עמוק בליבנו, וזה ובטוח בלי ספק!

כל אחד בזמן אחר הרגיש את הרצון האמיתי, הערגה והכיסופין לקרבת אלוקים, כל אחד הרגיש מה אמת ומה שקר, ולמה הוא באמת רוצה ונכסף.

לא בשביל אף אחד! רק בשביל הנשמה היקרה שלו.

הנשמה שלו, שצעקה את 'צעקת הלב' בלי מילים: "אבא, באתי, אני כאן, רוצה אותך בכל ליבי, שהכל שלך, גם אני, וגם יצרי, לך קלי תשוקתי, לך ידי, לך רגלי,

 וכל כולי - שאין לי כלום מעצמי!

כל פעם מחדש אני חושבת:

איך יתכן שכל שנה צריך מחדש להכתיר את המלך ראש השנה, להזכיר לי מי המלך? כל שנה מחדש - צריך להתוודות על עבירות, והכי מצחיק, שזה בדרך כלל - אותם עבירות, עד שאפילו ידעו להדפיס לי במחזור במה אני חוטאת... (גם לכם?), באמת, איך הם ידעו?

ה' ברא את כולנו כך שנחטא ונשוב, ושוב ושוב כל ימי חיינו, עד נשמת אפינו האחרונה.

אז אני שואלת את עצמי, אם זה כך, זה לא מצחיק כל פעם 'הצגה מחדש'? לחטוא להתחרט להתוודות ולקבל על עצמי? לא עשיתי כלום משנה שעברה? נכון שקצת השתנתי, אבל האמת, לא כל כך הרבה.

נעים להכיר: 'יצר הרע' בפעולה

פתאום צחקתי בקול גדול, זה בדיוק מה שיצר הרע רוצה שתחשבי.

יצר הרע רוצה שכשאחזור לעבודה, ותוך יומיים אשכח היה חגים, חוץ מהמינוס שחוגג בבנק, והצ'קים שעדין לא מסרתי לגמ"ח, אל יאוש! אני מתחזקת: "בני, לוו ואני פורע!".

יצר הרע שלי הוא מסית ומדיח, חצוף גדול!

בטוח שהקב"ה יראה לנו עין בעין את השגחתו עלינו, ש"משה אמת ותורתו אמת"! כן, זאת התורה לא תהא מוחלפת.

זאת התורה, שהתרגשנו והורדנו דמעות כשראינו שרוקדים איתה בשמחת תורה, זאת התורה היא - תורת חיים.

זאת התורה שאני רוצה לחיות אותה מעכשיו - יותר ויותר.

יצר הרע יקר שלי!

אם תשאל למה אני קורא לך 'יקר', אז תדע, כי בזכותך אני אקבל הרבה שכר בעולם הזה ובעולם הבא, וברכות וישועות לרוב, בזכותך אני שמחה באמת, כי אני מידי פעם מתגברת - לא תמיד, הלוואי – לו יהי, בזכותך אני מרגישה את קרבת אלוקים.

נכון שאתה כל הזמן מאתגר אותי, אבל רציתי שתדע שגילו לי את סוד יקר וחשוב:

'זה לעומת זה עשה אלוקים', כמה שאתה גדלת, ככה יצר הטוב שלי - גם גדל!

אתה חושב לייאש אותי עם השיגרה המבורכת.

אתה רוצה שאשכח לגמרי כמה היה לי טוב להכניס את הקב"ה לכל פרט ופרט בחיי, אפילו בתוך העבירות שאתה 'מארגן' לי, עם הדבקות וההתלהבות והמרץ שיש לך כמו - אש להבה.

אז אני רוצה להודיע לך: נכון, השגרה מבורכת, אך נשארתי לאחר החגים עם רושם עמוק וחזק, ואת הרושם הזה אתה לא תמחה לי! זה לא יקרה.

אני יודעת שהסכמת בעל כורחך לנמנם קצת בימי החגים, ועכשו התעוררת כמו אריה מוכן לטרף, ומורעב במיוחד.

זהו, לא שמת לב, שגם אני, ויצר טוב שלי מוכנים אלי קרב! הפעם אני מתפללת לסיעתא דשמיא מרובה ש"לולא ה' עוזרו לא יכול לו".

מקווה להישאר עירנית, בעיקר, כדי לגלות ולהבין מי הוא זה שבאמת מפעיל אותי.

למדתי, שאתה מפעיל אותי בכל הצורות האפשריות: במחשבה דיבור ומעשה.

כשאני יודעת שזה אתה, קל לי יותר להתמודד מולך, אני אשתדל והקב"ה ייתן לי סיעתא דשמיא מיוחדת ששמורה לעושי רצונו, אל תשכח שישבתי בסוכה יומם ולילה, כמה שיכולתי. השתדלתי לעשות את כל הסגולות האפשריות, כדי שהשנה אזכה לעשות רצון נחת רוח לאבי שבשמים.

מהיום, לא אפסיק להתפלל שלא תצליח להחדיר לליבי את הקור העז השורר בחוץ, והשמיכה הרכה והמלטפת של ענני הכבוד תסוכך עלינו ותמשיך ללוות אותנו במהלך כל השנה.

והנחיתה - לעולם המעשה - תהיה נחיתה רכה.

שנה טובה ומבורכת.