שי גולדן שמח בתורה: הפוסט המרגש שחרך את הרשת

בחשבון הפייסבוק שלו, תחת הכותרת "שלוש הערות לגבי שמחת תורה", מפרט עורך מוסף 'הארץ' לשעבר, שי גולדן, את השקפתו על הימים הנוראים ועל תקופת החגים. זר שהיה נקלע לפוסט עוד יכול היה לחשוב כי הכותב הוא אדם שעסוק ראשו ורובו בלימודי היהדות. משכך, וודאי הוא יופתע לגלות שמדובר באיש שנחשב (ועדיין) לחלק מסלתה ושמנה של עולם הטלוויזיה הישראלי, ולענף התקשורת בכלל.

הסיבה הראשונה ל"שמחה בתורה", כך לפי גולדן, נעוצה בעצם העובדה שזאת תורה, והוא מסביר: "גם על עצם קבלתה, גם על עצם היותה, גם על עצם המשכיותה מאז ועד זמננו. מאותו המקום בו אנו שמחים על עצמאותנו וקוממיותנו, וחשים גאווה על הנס שהוא מדינת ישראל - ראוי, מותר ואפילו רצוי לשמוח על התורה". למעמד מתן התורה הוא מייחס את התואר "אחד מהישגינו הגדולים ביותר כאומה", ו"אחד מנכסינו הגדולים ביותר, ואחת מהסיבות הראויות ביותר לחוש גאווה על יהדותנו".

התורה, לדבריו, היא "חתיכת דבר שקיבלנו והענקנו לעולם, ונכון פעם בשנה להגיד 'הללויה. שיחקנו אותה. אנחנו אשכרה אחראים לספר המופלא הזה'". לדידו, "לא מוכרחים להיות דתיים כדי לשמוח בשמחה הזאת וכדי לחוש גאווה על ההישג האדיר הזה".

מכאן גולדן ממשיך לסיבה השנייה לשמוח בשמחת תורה, אותה מגדיר כ"סגירת התקופה" של הימים הנוראים. "תודו שיש משהו מרומם נפש בימים שכינויים "נוראים", ושיש בהם תשובה, ותענית, וחרדה, ודין, וחשבון נפש, וצום, והתכנסות - ובסופם: שמחה!", כתב. בסרקזם אופייני הוא מוסיף: "חז"ל ואבותינו לא היו פרייארים. הם הבינו שהנפש והרוח צריכות קרשצ'נדו (בהשאלה; צלילי מוסיקה גוברים - א"פ) של אור בסוף הימים האלה, ולפני השיבה לשגרת החולין. תתענו, תתכנסו, תתפללו, תבנו סוכה, תארחו ותתארחו. אבל בסוף כל זה - אקט הסיום יהיה שמחה. כי צריך לשמוח".

לסיבה השלישית הוא מצרף גם המלצה ("לא בקטע דתי אם זה מלחיץ אתכם") ללמוד את פרשת בראשית. "זה מרגש", כתב. "מרגש ממש". גולדן מבטיח כי מי שילמד אותו יזכה "להתענג על אחד מפרקי הפתיחה המופלאים והמדהימים והכתובים הכי טוב אי פעם", והוא מדגיש: "אם תקראו אותו ללא דיעות קדומות, תהיו מוכרחים להודות - מנותקים משיעורי התורה והתנ"ך בבית הספר, שזה כתוב ממש ממש יפה וממש ממש טוב, וזה יעורר בכם געגוע למילה הכתובה. ולמילה - בכלל. כי במילה נברא העולם הזה. כי מילים לא רק מתארות את העולם, כי אם גם מאפשרות את קיומו. רוצים הסבר קטן? אז ככה: מדוע מתעקש ה' לומר "ויהי אור"? למי הוא מדבר בכלל (הרי אין שם איש ודבר מלבדו)? ולמה הוא צריך להשמיע את המילים "ויהי אור"?", תהה, ומיניה וביה הוא כבר משיב: "ה' בורא עולם באמצעות מילה. רק כשהוא משתמש במילה "אור", האור יכול להיוולד, לקבל צורה, להתקיים. אז כזה לגבי כוחה של המילה ושמחת הקריאה בתורה. כי כשאנחנו קוראים, אנחנו קצת שותפים למעשה הבריאה עצמו. קצת פרטנרים של הבוס. קצת מסוגלים להיכנס לראשו. וגם זו סיבה להתרגשות ושמחה".