יותר משהיצר רוצה להחטיא אותנו, הוא רוצה לייאש אותנו

"לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?" (בראשית ד', ו')

פרשת בראשית מביאה, בין היתר, את סיפורו של הרצח הראשון שהתרחש בהיסטוריה, בה הרג אח את אחיו. המסר העיקרי מפרשה זו הוא עד כמה קשה היא מידת הקנאה כאשר משתמשים בה במידה מופרזת. הקנאה עלולה להעביר את האדם מדעתו, עד כדי כך שהוא מוכן לרצוח בעבורה.

בתוך פרשה עלומה זו, מסתתרת לה תובנה נוספת, שכדאי מאוד לשים לב אליה. מעיר את הדברים רבי ירוחם ממיר, בספרו "דעת תורה" (על פסוק ד', ו'). 

לאחר שקין ראה שאלוקים לא שעה אל מנחתו, מתארת התורה כך: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', ה'). הדבר בער לקין והוא כעס, ובנוסף נפלו פניו. נפילת פנים מבטאת ייאוש ודיכאון.

בורא עולם תבע את קין על שתי התגובות הללו – "וַיֹּאמֶר השם אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?" (ו'). שאלת הבורא מתייחסת לשני רגשות שונים – מדוע אתה כועס על שעבר, ומדוע אתה מיואש מן העתיד? בורא עולם תובע את קין על שני דברים – על ה"ויחר" – על כך שהוא כעס, ועל נפילת הפנים – על הייאוש והדיכאון שהוא חש מכך.

במבט ראשוני נראה, שנפילת הפנים היא תוצאה בלתי נמנעת, אולם כנראה שלא. הנה, כששני אנשים נצים ורבים זה עם זה, והאחד מפיל את השני ארצה, אם כל כוונת המפיל הוא רק להפיל את היריב, אזי אחרי שהוא הפילו הוא עוזבו לנפשו והשני יכול לקום תיכף ומיד, אולם אם אנו רואים שהמפיל גם אחרי נפילתו של השני עדיין רובץ על הנופל ומכביד עליו, אות הוא שזה היה כל כוונתו – להמשיך להכביד עליו גם לאחר הנפילה.

זהו סוד היצר הרע. עצם החטא הרי זו מפלה נוראה לאדם, אולם אין זה הכל – כוונת היצר היא בעיקר לרבוץ על האדם ולא לאפשר לו לקום גם אחרי החטא. היצר רוצה שהאדם יהיה מוטל תמיד למטה, כשהוא רובץ מעליו.

סוד התשובה הוא להתנער, לקום ולהתייצב, ולהחליט לצאת לדרך חדשה, שבסופה הוא מוצא את עצמו במקום גבוה יותר מאשר היה בתחילה.

זו כוונת הבורא באומרו לקין: "למה חרה לך" – למה כעסת על כך שלא קבלתי את מנחתך, וזהו עצם החטא, אולם חמור יותר – "למה נפלו פניך", למה אתה מוטל נפול, הנפילה שבעקבות החטא קשה מהחטא. לכן ממשיך אלוקים: "הלא אם תיטיב – שאת", אם תחליט להיטיב את דרכיך תוכל להתנשא ולהתרומם.

מדהים. מעצם עובדת היותנו בני תמותה, כולנו מועדים בשלב כזה או אחר. מוכרחים אנו להתאזר בגבורה ולהשתדל לא לחטוא, אולם כשזה כן קורה, אל לנו ליפול אל תוך זרועות הייאוש ובכך להילכד בשנית ברשתו של היצר. יותר משהיצר רוצה להחטיא אותנו, הוא רוצה לייאש אותנו.

זהו סוד התשובה – "כי כשיש לקלקול איזו תקנה, אין ראוי להצטער על מה שעבר, אבל ראוי להשתדל להשיג תיקון לעתיד" (ספורנו על פסוק זה).

הרב יצחק אייזיק שר (בספרו "לקט שיחות מוסר" על פרשה זו) מוסיף נדבך.

גם לאחר שמנחתו של קין לא התקבלה, אלוקים פונה אליו בלשון רכה: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך", והוא ממשיך לעודדו, לנחמו ולהדריכו לעתיד – "הלא אם תיטיב שאת", והוא מבטיחו בהצלחתו – "ואתה תמשול בו". גם לאחר שקין הרג את אחיו ואלוקים הוכיח אותו על כך, הוא נכנס עמו בדברים רכים: "אי הבל אחיך", וכפי שכותב רש"י – "להיכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתי וחטאתי לך", וכשלא נרמז ואמר לא ידעתי, הבורא השיב לו בנועם: "מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". מדהים כיצד הבורא מדבר עם חוטאים, כאב רחמן עם בנו יחידו.

גם כאשר הבורא פנה אל אדם הראשון לאחר חטאו, כותבת התורה: "וישמעו את קול השם אלוקים מתהלך בגן לרוח היום". בנחת ובהשקט, שלא יתפחד ויתבהל (רמב"ן ג', ח'). ואז הוא שואלו "איכה", כפי שכותב רש"י שהבורא רצה להיכנס עמו בדברים.

עלינו ללמוד מהבורא וללכת בדרכיו. גם כשאנו מוכיחים מישהו, עלינו לדעת כיצד יש לפנות אל הנבראים אשר נבראו בצלם אלוקים.