סיון רהב מאיר: מתחילים מחדש את מכתב האהבה

כילדה הייתי תולעת ספרים, עם מנוי בכמה ספריות. אחת מחוויות הילדות שלי היא אותה ספרנית שעושה "ששש" כי מישהו העז לפטפט בספרייה. בשמחת תורה זה הפוך: לוקחים את הספר ומוציאים אותו לבית הכנסת וגם לרחוב, רוקדים ושרים ומניפים אותו למעלה, ואף ספרנית לא עושה "ששש". התורה היא לא ספר קריאה. זה משהו אחר.
הנה אחד הסיפורים היפים על כך: פרופ' נחמה ליבוביץ', כלת פרס ישראל, מורה דגולה לתורה, הייתה יושבת שעות מול פרשת השבוע, מוקפת בעשרות ספרי פרשנות. כך אמרה לתלמידיה שהביטו בה: זה לא רק לימוד של ידע, זה לימוד של מכתב אהבה. הרי אם מישהי קיבלה מכתב מאהוב-ליבה, היא קוראת את המכתב שוב ושוב, לומדת אותו בעל פה, וגם חושבת: למה הוא כתב כאן פסיק ולא נקודה? למה הוא בחר במילה הזו ולא בביטוי אחר? כך צריך לקרוא את התורה, אמרה נחמה ליבוביץ', צריך להתעמק וללמוד היטב היטב כל פרט במכתב האהבה שקיבלנו. הסיפור הזה מתאים במיוחד לשמחת תורה, שבה אנחנו מסיימים לקרוא את התורה ומיד מתחילים לקרוא מחדש, מבראשית, את מכתב האהבה הזה. חג שמח!

להמשיך לשמוח, להמשיך ללמוד

איך חוזרים לשגרה? תשרי הוא חודש אינטנסיבי מאוד. ראש השנה, עשרת ימי תשובה, סליחות, יום כיפור, סוכות, חול המועד – ומה עכשיו?
את המתכון להמשך קבלנו ביום האחרון. חז"ל מספרים שאחרי כל החגים, אלוקים מבקש מעם ישראל: הישארו עמי עוד יום אחד. אז הנה, נשארנו, אבל גם היום הזה ייגמר, ומה אז? ובכן, היום הזה נקרא "שמחת תורה". בו אנחנו מקבלים את התשובה איך להמשיך את תשרי עמוק אל תוך ימי השגרה. הקשר לתורה הוא-הוא הסוד. ביום האחרון ברצף החגים מסיימים את ספר דברים, מתחילים מיד את ספר בראשית, וממשיכים את הדופק הנצחי הזה. פרשת השבוע תמשיך ללוות אותנו כל השנה. בסוף חגי תשרי אנחנו לא מתנתקים, אנחנו מיישמים את הרעיונות הגדולים בחיי היומיום שלנו בצורה הפשוטה והגאונית ביותר – לומדים תורה. כבר אלפי שנים הלימוד הוא ה-DNA של העם שלנו, "עם הספר". לא רק הילדים חוזרים (סוף סוף!) ללימודים. כולנו מתחילים ללמוד מחדש, מתחילים מבראשית. שנת תורה טובה.

על שתיקה וכבוד

שני סיפורים קטנים על הרב ניסים קרליץ, שהובא השבוע למנוחות:

• השתיקה. הרב בן ה-93 שניהל בית דין, פסק הלכה, פרסם ספרים וחינך אלפים, לא הותיר אחריו נאומים מהדהדים ודרשות מלאות כריזמה. רוב הזמן שתק. גם כשדיבר או כתב, המילים היו מדודות וספורות. אחרי אירוסיו, אביה של רעייתו אפילו שאל את רבו של החתן, החזון אי"ש, מדוע כמעט לא שומעים את החתן הצעיר מדבר. "עוד ישמעו ממנו בכל העולם", הוא הרגיע את האב. הוא לא התכוון שהוא עוד יפליא את העולם בנאומי כיכרות קולניים, אלא שהוא ישפיע דווקא בדרכו השקטה והשקולה, לא בפטפטנות קולנית. "על מילה שלא נאמרה – אין צורך להתחרט", נהג הרב קרליץ להסביר. עשרות האלפים שליוו אותו אתמול הקשיבו למסרים שלו לאורך עשרות שנים, על אף שהיה זה קול דממה דקה.

• הענווה. פעם חזרה בתו, ציפורה, בוכה מבית הספר. חברה העליבה אותה. הרב קרליץ ניגב את דמעותיה, חיכה שתירגע, ואז אמר לה להביא רגע את סידור התפילה. הם פתחו יחד את הסידור, והוא הסביר לה: "תראי, שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים בסוף התפילה: 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. צריך לשים לב למשמעות המילים האלה. זו לא איזו השלמה עם המצב שלנו, זו לא קבלת הייסורים באהבה, אלא זו תפילה, בקשה שלנו לכתחילה להיות כמו עפר. בלי כבוד, בלי גינונים, בלי להתרגש גם אם פוגעים בנו". העצה הזו, כך סיפרה בתו, ליוותה אותה מאותו יום לנצח.

לב שבור

"הבעיה בימינו היא שאנחנו חייבים לשדר שאנחנו מושלמים", אמר לנו הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון במפגש איתו בניו יורק, בסוכתו. "אנחנו לא מדברים מספיק על הבעיות שלנו, לא מבינים שהאתגרים והקשיים שלנו – הם המפתח להגיע לאמת, לכנות. הנה, עכשיו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, מבראשית. את הפסוק הראשון בתורה כולם מכירים, אבל מה עם הפסוק האחרון? רגע לפני בראשית, הפסוק האחרון מזכיר לנו את השבירה של לוחות הברית על ידי משה רבנו. התורה מסתיימת בתיאור של כל מה שמשה רבנו עשה עבורנו, אבל המעשה האחרון שמוזכר הוא דווקא שבירת הלוחות. וזה מדהים, כי שלוש המילים האחרונות של רש"י, שמסיימות את כל הפירוש שלו על התורה, הן: 'יישר כוחך ששיברת'. כל הכבוד על השבירה. ליאונרד כהן שר פעם: 'שכח את הנדבה המושלמת שלך, יש סדק, סדק בכל דבר, ככה האור נכנס פנימה'. לא צריך להתבייש בסדק הזה. גם במקום השבירה האלוקים נמצא. בחסידות אומרים שאין דבר שלם יותר מלב שבור. זה כמו אדמה, שצריך לעדור ולחרוש, כי רק דרך הסדקים משהו חדש יצמח. כשמשהו נשבר, משהו חדש יכול להתחיל. אנחנו לא מושלמים. אפילו התורה שהיא תמצית השלמות מסתיימת ב'יישר כוחך ששיברת', ורק אחרי שאנחנו נזכרים בחשיבות השבר – אנחנו מתחילים מבראשית".