הסיבה לכך שאנשים מבוגרים לחוצים פחות מצעירים

הלחץ נגרם כתוצאה מאירועים שעל פי תפיסתו של האדם אינם בשליטתו. לעיתים, אירוע שנראה ככזה, דווקא נתון להשפעה רבה מצידו, אלא שהוא אינו יודע איך לשלוט על הקושי בצורה נכונה.

הלחץ מהוה גורם המעודד מחלות שונות, ורבינו בחיי על הפסוק בספר משלי (י', כ"ז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", מבאר כי הרשעים, שאינם בוטחים בה' – חווים דאגות, שמביאות מחלות המקצרות חיים. וכדאמרי אינשי, ש"האדם אינו מת ממה שהוא אוכל – אלא ממה שאוכל אותו".

אדם הסובל מלחץ מתמשך – יחווה פגיעה בתפקוד ומצב הרוח, קושי בקבלת החלטות, יכולת ריכוז מוגבלת וירידה משמעותית בתפוקה.

הפתגם אומר: "האופטימי – רואה בכל בעיה הזדמנות, בעוד הפסימי – רואה בכל הזדמנות בעיה". הפרשנויות השליליות הן שמהוות בדרך כלל את הבסיס ללחצים. במקום לראות את ההזדמנויות בחייו, הוא רואה לנגד עיניו רק קשיים וחששות: "מה יהיה? איך הכל יסתדר? מה יאמרו עליו?". מתברר שהאדם אינו קורבן למציאות, אלא לדעותיו בדבר חוסר האונים שהוא חושב שהוא נמצא בו.

לבד מזאת, המוח נעזר בדמיון להפרות את הדאגה, השילוב שבין דמיון פורה ומחשבה מואצת – יוצר מערך של דאגות ולחץ. שכן המוח שלנו יכול להיות 'חבר טוב' ומאידך גם האויב הגדול ביותר. המחשבות של האדם, הדיאלוג שהוא מנהל בינו ובין עצמו – הוא שמכתיב את סדר יומו ואת מידת התפוקה והעשייה שלו. ככל שיהיה שקוע יותר בלחצים ובדאגות – כך הוא יהיה פחות פורה ויסבול מזליגת אנרגיה.

ואכן, הבעל שם טוב ("כתר שם טוב", ער"ה) אומר, שהאדם חי וחווה את המחשבות ולא רק את המציאות.

למשל: אדם נמצא בבית המדרש, אבל הוא דואג מהתור בו יידרש להמתין אחר הצהריים בבנק. ובכן: היכן נמצא האדם הזה? גופו – נמצא בבית המדרש, אך נפשו – בתור שבבנק! הוא מדמיין כיצד מנסים לעקוף אותו בתור, והוא מתוסכל מכך שעליו לוותר משום שיש לו אופי של "וותרן".

במקום להתפלפל בסוגיה שבה הוא עוסק – הוא מתפלפל עם אותו אדם שניסה לעקוף אותו בתור, בדמיונו ששם מתנהלים חייו.

ובכן, אם האדם עסוק בלחצים – הוא בעצם אינו יכול לחוות את חיי היום יום עצמם, משום שהוא נמצא במחשבותיו, והן עסוקות בלחצים ובצדדים הבלתי מאירים של חייו.

אם נתבונן בחיינו במבט ענייני, נגלה כי מרבית הדאגות שגרמו לנו ללחץ לא היו קיימות אלא בראש שלנו ואילו התחזיות הקודרות שיצרו את הלחץ – לרוב לא התממשו.

זו הסיבה לכך שאנשים שעברו את גיל חמישים – סובלים הרבה פחות מלחץ וממתח ומצליחים לשמור על שלווה רבה יותר ביחס לצעירים, מאחר שאלו מפנימים שהחיים אינם כה שליליים כפי שהם נראים לעיתים במבט ראשון, ומשום כך, הם יכולים לקחת אותם בפרופורציה ובמידה נכונה. לכן הם רגועים ושלווים יותר.

העתיד עדיין

אמנם החכם רואה את הנולד, אך לא מומלץ להציף בעיות שעדיין לא נוצרו ולהתחיל מראש להתגונן מפניהן בראש באמצעות לחץ. אמת, יש לחשוב עליהן אך לא להישאב לתוכן יותר מדי. יש לשמר ככל שניתן את שגרת החיים, ועם הבעיות – להתמודד ברגע הנכון, כאשר הן כבר נמצאות בטווח נגיעה.

משום כך, אנו מוצאים אנו בחז"ל (בראשית רבה ע"ה, ב') "תביעה" על יעקב אבינו, ששלח מלאכים אל עשיו לפייסו. יעקב ידע שעשיו מבקש את נפשו, הוא ידע שהוא שונאו שנאה תהומית, ובכל זאת – ההתעסקות בבעיה כל עוד היא עדיין לא במציאות, היתה בבחינה מסוימת מיותרת (הגר"ח שמואלביץ, "שיחות מוסר").

ההמלצה הינה, להתרכז ולהפיק המירב מהצדדים החיוביים שבחיים: משפחה, חברים, לימוד, במקום להתרכז באיומים המסכנים את הצדדים החיוביים הללו. ההתעסקות המיותרת עם הבעיה, בטרם זו צצה על פני השטח – מהוה לעיתים בעיה כשלעצמה, הרבה יותר מאשר הבעיה המקורית.

ואכן אם נשים לב, מרבית הלחצים המאיימים עלינו, עוסקים בעתיד. לאדם ישנו רצון, לדעת מראש כיצד ייראה העתיד שלו, ולהכין מראש פתרונות למצבים שיתפתחו במהלך חייו כדי להבטיח לעצמו בטחון. אולם לאמיתו של דבר, הדבר בלתי אפשרי!

אין לנו, בהווה, אפשרות לפתור את כל הבעיות העתידיות. כשאנו מציפים בהווה את הבעיות שתצוצנה בעתיד – אנו מבטיחים מצב בו נעמוד בפני בעיות שאין לנו את האפשרות לפתור אותן בהווה... משום שהיכולת להתמודד והפתרונות – מגיעים אך ורק בזמן האמת והכל באמונה בבורא העולם שבידו הכל!

האדם הסבור שהוא עצמו אמור לפתור את כל הבעיות שתצוצנה בחייו – מנסה מראש להכין פתרונות לכל המצבים האפשריים, וכך, במקום לחוות את הרגע הנוכחי, חווה בהווה את הקשיים הצפויים בהמשך הדרך – בעתיד. במקום לחוות את החיים הוא חווה את הדאגות. האדם המאמין, מתאמן בעבודת השם שלו לא לפתור מראש בעיות עתידיות, אלא להתרכז בעבודת השם בהווה ולהשליך את יהבו על אביו שבשמים, ולגבי הבעיות, לכל בעיה בשעתה יש לחשוב על הפתרון.

פתגם יפה אומר: "אל תאמר לקדוש ברוך הוא כמה הבעיות שלך גדולות - תאמר לבעיות שלך כמה הקדוש ברוך הוא גדול!". האדם צריך לשחרר את המחשבות והלב מלמצוא פתרון מראש לכל בעיה, ולהשאיר את הבעיות העתידיות – לפתרונו של מלך מלכי המלכים.

ככל שהאדם יכול לחוות ולנצל את הרגע הנוכחי, ופחות את הקשיים העתידיים – כך הוא יבנה את אישיותו, אותה אישיות שנבנית בזכות ההתרכזות בהווה תוכל למצוא את המשאבים לפתור בעיות עתידיות.

כאשר הוא מנסה לצפות את הבעיות מראש – הוא מרגיש תמיד שישנן יותר בעיות מכפי שביכולתו לפתור ולא יוכל להפיק את המירב מההווה ובכך מונע מעצמו צמיחה בעבודת השם.

דיה להתמודדות בשעתה

לסיום, יש להרגיל את המח לחלק בעיה לחלקים קטנים. ניקח לדוגמא אדם הזקוק לסכום של 500 אלף ש"ח. הוא פונה להשיג הלוואה, ומתחייב להחזיר כמה אלפי שקלים בכל חודש. הוא יכול לדעת מהיכן ישיג את הסכום החודשי כעת, אך לא בעוד עשר שנים, וזה נורמלי.

לעומת זאת אדם שמנסה לפתור מראש את הבעיות שיצוצו בעתיד, עובר את התהליך ההפוך: במקום להשאיר כל בעיה לשעתה, הוא מנסה לפתור מראש בעיות של חיים שלמים. זו גישה שמונעת את האדם לפגוש את החיים!

עם הבעיות שיצוצו בעתיד – יהיה הרבה יותר קל להתמודד בעתיד, בשלב בו האדם כבר יהיה חכם ויצירתי יותר, ומצויד בסייעתא דשמיא מיוחדת שמופיעה בשעת מעשה. הניסיון לפתור את הבעיות כולן מראש – הינו חסר סיכוי, ו"כל הדוחק את השעה – שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה – השעה נדחית מפניו" (ברכות ס"ד).

לרכישת ספרי הרב אייל אונגר בהידברות שופס, לחצו כאן.