המהנדס מתחנן: "עזרו לי למצוא את החבר שעשיתי עליו חרם לפני יותר מ-30 שנה"

מכתב שהגיע אליי על ידי גולש הידברות בשם שחם לוי - מהנדס וארכיטקט מחשבים בחברה מחשבים גדולה - הצליח להשאיר אותי פעורת פה, כבר אחרי שקראתי את השורות הראשונות שלו.

את המכתב כתב שחם (50) בעקבות כתבה על מעוכב הזיווג שמתחנן על נפשו, ובו ביקש לגולל לעיניי סיפור זהה שהתרחש לפני כ-30 שנה בכיתתו הוא. 

"שירה שלום", הוא פותח וכותב. "בוש ונכלם אנכי לכתוב את הדברים. שמי שחם לוי, ואני בן 50. נשוי ואב לחמישה ילדים, מהנדס מחשבים. מעל 30 שנה אני מחפש חבר בשם אלי כ. מקרית אתא שהיה בן כיתתי ולמד איתי בפנימיית 'תקוה-יעקב' במושב שדה יעקב, בשנות ה-80. הוא היה יתום מאבא, ואני וחבריי לכיתה - למעט חבר אחד בשם אבשלום - עשינו עליו חרם. לא דיברנו איתו, לא ישבנו לידו, לא נעזרנו בו או עזרנו לו, פשוט אוויר. מאז אני תר ומחפש עקבות למצוא אותו, אך השם הנפוץ שלו מקשה עליי. כולם ידעו, המורים, המחנכים... זה בלתי נתפש. את הסיפור העצוב הזה אני מספר בכל יום שישי על שולחן שבת לילדים, ובכל פעם שאני מספר את הסיפור אני רק מבין כמה אין לי מחילה".

"אני לא יודע אם יש לי מחילה"

בנקודה זו כאב גדול נשפך אל הדף, ולוי לא מסתיר אותו. לוי אמנם מתנדב כמרצה בנושאי תנ"ך, מחשבים ואבטחת מידע בבתי הספר - אך הוא משלב בכל הרצאה שלו גם דברי חיזוק והתעוררות על נידוי וחרם בין ילדים.

הכאב חי ובועט ומזכיר את החטא בכל נשימה ונשימה, והחרטה על המעשה הנלוז ההוא - גדולה. "נכון. היינו בני 16, והייתי אחד מתוך 30 תלמידים. אבל יכולתי להשפיע. זה אוכל אותי מבפנים ואמות עם כאב - כי אני חושש שאין מחילה למעשינו".

שנתיים ימים ספג אלי כ. מקריית אתא את ההשפלות וההצקות של חבריו לכתה. שנתיים ימים של חרם אכזרי שכולם במערכת החינוכית מודעים אליו, כולם הצטערו עליו, אך איש מאנשי הצוות לא פצה פיו, לא קם ועשה מעשה. איש לא התערב. "הם נערים, זה יעבור להם...", ודאי חשבו. 

"שואלים אותי 'מה יקרה אם תפגוש אותו: אולי הוא בכלל שכח מכל הסיפור'", ממשיך לוי וכותב. "אני מודה שאין לי תשובה על זה מלבד רצון חזק שעולה בי לומר לו שאין יום שחולף מבלי שאחשוב על זה. אני לא יודע אם יש לי מחילה, ולדעתי גם אם אתן את כל הון ביתי וכליותיי - לא אצליח להמתיק ולו חודש אחד מתוך שנתיים של חרם אכזרי. אבל רק שתדע שאני חושב על זה כל יום, כל שעה. לא אצליח לתקן את העבר, אבל כיום כשמספרים לי על ילד מנודה - אני 'הופך' את בית הספר, ודואג שהילד יהיה מקובל בכיתה. לצערי יש הרבה מקרים כאלה".

הרחקה מבית הספר למשך שבוע ימים, וקנס של 1500 ש"ח

לדברי לוי, במשך השנים נעשו מצדו אינספור מאמצים לאתר את חברו לכיתה כדי לבקש את סליחתו, אולם בשל שם משפחתו הנפוץ - כל המאמצים עלו בתוהו. "היה עוד ילד שקראו לו אלי כ. בכיתה, אז לאחד קראנו אלי כ. קרית אתא, ואלי כ. בית שאן. היה לנו גם חבר מהכיתה שנהרג עם כל בני משפחתו - שמונה במספר, בשנת 2012". 

למה בעצם עשיתם עליו את החרם? 

"אני זוכר שזה היה בגלל שכל הכיתה החליטה לשבות, והוא לא השתתף בשביתה. הוא היה נער יפה תואר, חכם. יתום מאבא, ולמרות שמצבו הכלכלי לא היה מזהיר, הוא תמיד היה לבוש במותגים ומאוד נקי. אני לא זוכר אם כל הכיתה נענשה, אבל אותי הענישו בהרחקה מבית הספר למשך שבוע ימים, וקנס של 1500 ש"ח. כשאבא שלי הגיע אחרי שבוע לבית הספר, המחנך והמורים לא הציגו לפניו את הסיבה האמיתית לקנס.

"הם טענו שהבן שלו 'הנהיג מרד, ושר שלמה ארצי בתפילה'. כנערים כולם רוצים להיות מקובלים. רבים לא רצו להיות חלק מהחרם אבל פחדו ולכן השתתפו, מהפחד שגם הם יוחרמו. אמנם מעולם לא ביצענו מעשי אלימות כלפיו, אבל התמונות שלו מאז לא נותנות לי מנוח: המבטים של ילד תם, נקי, יתום, יפה, בודד ומפוחד - עולות כל העת מול עיניי".

"כל מה שאתה כותב על חברך או עושה לו - זה לנצח"

בין הרצאותיו לתלמידים, בתחום אבטחת המידע והסכנות ברשת - אין הרצאה שהוא אינו מדבר בה על הסכנות הנוספות, שאורבות דווקא ב'בין אדם לחברו'.

"היום קל יותר להסתתר אחרי הסמארטפון ולכתוב נאצה או להעצים את הלהבה", הוא אומר. "גיל הנעורים זה הזמן שבו הנערים מעצבים את החיים ואת האישיות שלהם, ובגיל הזה הכי צריכים להיזהר מלפגוע.

"אני תמיד אומר לתלמידים שאני מרצה בפניהם, שמי שעוזר לחלש ונלחם בכל כוחו להגן עליו - הוא מנהיג אמיתי. מנהיג פחדן יוצר חרם, אבל מנהיג אמיתי יוצר שלום - ולשם הם צריכים לשאוף".

מה המסר שלך לנערים ונערות שנתקלו במצב דומה, ומתמודדים עם חרם על ילדים מכיתתם?

"כשאתם צעירים אתם לא מרגישים את המשמעות של זה, אבל אני מעל 30 שנה סוחב את המשקולת הזו על הגב, ואני אומר לכם - זה כבד מנשוא, וזה מכלה אותך לאט מבפנים. כאדם בוגר אני מבין שעם זה אני הולך לעולם האמת, והסליחה שלי לא ממש משנה כעת. את הנעשה - אין להשיב, ולכן חשוב מאוד לשים לב למה שיוצא לנו מהפה ומהמקלדת. כל מה שאתה כותב על חברך או עושה לו - זה לנצח, אז עדיף שיהיו שם רק דברים טובים".

"אין לי ספק שאלי יקרא את העלון השבועי של הידברות"

וגם להורי הילדים מבקש לוי להעביר מסר חשוב: "אתם אחראיים לא פחות. תשאלו את הילד שלכם אם יש חרם על מישהו בכיתה. תחשבו אם חלילה הבן או הבת שלכם היו אלו שמחרימים אותם… הנערים והנערות לא תמיד מודעים לכך שמה שהם כותבים, אומרים ועושים - לא נמחק לעולם. תסבירו להם, תגבירו את המודעות, תדברו על ילדים שנפגעו מכך, ותהיו עירניים גם ל'איומים' שעוד לא יצאו לפועל".

את מכתבו חותם לוי במילים: "אין לי ספק שאלי קורא או יקרא את העלון השבועי של הידברות", ומנדב בזה פרט נוסף שיכול לשפוך אור על דמותו המסתורית של אלי כ., דמות שהוא משתוקק כל כך לפגוש ולבקש את סליחתה. 

לסיכום הראיון אני שואלת אותו מדוע אין לו ספק בכך שאותו חבר קורא את עלון הידברות, והוא משיב כי הוא מאמין שאלי נשאר אדם דתי, אז או שהוא קורא את העלון או שמישהו אחר שמכיר אותו, קורא אותו. "מגוון רחב של אנשים קורא את עלון הידברות. העלון כתוב בטוב טעם, חכו ממתקים וכולו מחמדים, כך שאני אכן מקווה שהוא איכשהו יגיע גם אליו".