כספי הביטוח הלאומי – היכן להפקידם? זוהי תשובתו של רבי ניסים קרליץ זצ"ל

הרב ישראל זיכרמן, רבה של אחוזת ברכפלד, סיפר כי באחד הימים ניגש יהודי אל רבי ניסים קרליץ, ושאל אותו אודות הצעה שקיבל מהבנק, להפקיד את כספי קצבת הביטוח הלאומי בבנק כתכנית חיסכון לילדים. "מה דעתו של הרב?", ביקש היהודי לדעת.

השיבו רבי ניסים: "ולמה לא תפקיד בגמ"ח?", השיב היהודי כי הבנק נותן לו רווחים על ההפקדה. ענה לו פוסק הדור: "לא כך מחתנים ילדים".

הפקדת כספים בגמ"ח (כמובן מוכר ואמין, אותו מנהלים אנשים יראי שמים) היא מצוות עשה מן התורה להלוות כסף לאדם שנזקק לו, שנאמר: "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב, כד). ציווי זה הוא אחד משלושת המקומות שהתורה השתמשה בלשון 'אם' אע"פ שהכוונה למצווה שחובה לקיימה.

כאשר יצא השואל, הסביר רבי ניסים את כוונתו: "וכי כמה ירוויח מכל הרווחים הללו? הרי אין בזה כדי לחתן ילד אחד. אלא גם אז יצטרך להגיע לסייעתא דשמיא, נו, וכי את חלק הרווחים של הבנק הקב"ה לא יתן?! אדרבה, כשיפקיד בגמ"ח ובאופן זה יעזור ליהודים אחרים, יעורר עליו רחמים, ומידה כנגד מידה יעזרו גם לו".

על מצוות הלוואה אמרו חכמים במסכת שבת (סג, א) שהיא גדולה יותר ממצוות הצדקה, וכה כתב הרמב"ם בספר המצוות: "שצוונו הא-ל להלוות לעני כדי להקל לו מעוניו ולהרחיב לו, וזו מצווה יותר חזקה ויותר מחויבת מכל מצוות צדקה, כי מי שנתגלה כבר עוניו ברבים והוא פושט ידו לצדקה, אין צרתו ובושתו כמו צרת העני המסתתר, שרוצה להיעזר קודם שיתגלה עוניו ברבים ויתבזה. ולכן מצוות ההלוואה קודמת ועדיפה על מצוות הצדקה, באשר יש בה התחשבות יתירה בסבלו של הזולת".

בפתיחה לספרו "אהבת חסד" כותב ה'חפץ חיים' דברים חד משמעיים: "תחילת הכל, צריך האדם לידע שגדר גמילות חסדים אינו דווקא על הלוואת ממון... אלא הוא על כל עניני הטוב, שאדם עושה חסד ומיטיב לחברו בחנם. יש שמתחסד עמו בממונו, כגון: שמשאיל לו בהמה, או כלי, או הלוואת ממון, וכל כיוצא בזה, שהוא עושה בממונו טובה לחברו. וזה נקרא בפי חז''ל (סכה מ"ט:) בשם 'גמילות חסדים שבממונו'. ויש שמתחסד עמו בגופו, וגם זה תחת שני סוגים: יש שהוא מיטיב לחיים, ויש שהוא מיטיב למתים. לחיים, כגון: שמכניס אורחים לביתו, ומטריח עצמו לפניהם. וכן מצות לויה, שמלווה אותם, וכן שמחת חתן וכלה, ביקור חולים וניחום אבלים, וכל כהאי גוונא דברים שמיטיב בגופו לחברו החי... ויש גמילות חסדים שבגופו, שעושה למתים, הינו הוצאת המת וההתעסקות בכל צרכי הקבורה; לשאת המטה ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור. כל אלו, הכל מכנים בשם גמילות חסדים. וכל זה נכנס בכלל מצות עשה של (ויקרא י"ט י"ח): ''ואהבת לרעך כמוך'', היינו, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותם לאחיך".