"ובחרתי בחיים", פרק ז’ - נפרדת בחלום

כרגיל, בקשתי לא נענתה. התעוררתי. 

הלילה חלמתי חלום.

אבא אמר לי: "נועה, בשבילך אני לא מת. בשבילך אני חי, תמיד". 

אבא, למה התכוונת?

 

אוף..
אני כל כך מפחדת. כל כך מפחדת שזה יקרה שוב, ששוב ה' יעשה לי את זה.
אם הוא ייקח לי עוד קרוב, אני לא אעמוד בזה.
כל לילה, מאז אותו יום ארור, אני בודקת את הנשימות של בני המשפחה שלי בשנתם כדי שזה לא יקרה שוב, אני לא אעמוד בזה…

המשפחה שלי קיבלה היום החלטה משותפת שנתחיל לשמור שבת במלואה, ואני שואלת - האם באמת יש לי בחירה? הרי אני בת למלך שמעניש ומשליט את רצונו בכוח. כנראה אין ברירה והגורל שלי הוא להיות כפופה למצוות של ה' כי אם לא - הוא יפגע בי.

כל כך פחדתי מהמוות, והנה הוא הגיע, ואני עדיין מפחדת. כל כך מפחדת. 

אני יודעת במעורפל על קיומו של העולם הבא. מדברים עליו הרבה, כאן בשבעה.
אבל איך יכול להיות שבכל זאת, המחשבות על כך שברגעים אילו אבא נרקב בקברו משגעות אותי? לא יכול להיות שהעולם כל כך אכזר! לא יכול להיות שהסוף כזה נורא!
לא יכול להיות..!

די אבא לאן הלכת?? למה לא נפרדת ממני כמו שצריך? למה הלכת ככה בהפתעה??
...
 

כעבור שבוע

בוקר טוב. אני מרגישה הקלה רצינית. על הלחיים שלי הרבה דמעות, אבל הן שונות. הדמעות האלו הן דמעות חמות, דמעות של התרגשות, של אושר. אבא שלי נפרד ממני בחלום. הוא הקשיב לי. הוא אוהב אותי.
בחלום שאלתי אותו שלוש שאלות :

- "טוב לך שם?" הוא הנהן

- "אתה אוהב אותי?" הוא הנהן

- "אפשר חיבוק?" הוא הנהן

התחבקנו בפעם האחרונה, והוא הלך.

החלום מרגיש כל כך אמיתי, גם אחרי שהתעוררתי. לעומתו, המציאות מרגישה כל כך לא אמיתית, כמו חלק מהצגה או מסרט.
אף פעם לא שמעתי מאבא שלי שהוא אוהב אותי אבל תמיד ידעתי את זה. טוב, בדרך כלל. אני שמחה לדעת שזה נכון.
אני מרגישה שחם לי בלב אחרי הפרידה הזאת. אחרי החיבוק הזה. חיבוק אוהב, מנחם, כמו שצריך.
 

היום אני חוזרת לבית ספר. אני בדרכי לשם ממש עכשיו.
אני חוששת מהמבטים המרחמים של כולם. כמה שאני תמיד מנסה לא להתבלט בנוף, בסוף אני הולכת למשוך כמויות של מבטים היום. אבל האמת, שיחד עם זאת, אני די שמחה לחזור לשגרה. אני כל כך צריכה מקום מפלט עכשיו, והלימודים תמיד שם בשביל התפקיד הזה.
 

************************

מרגישה שזה חלום נורא

שעוד רגע זה ייגמר

שתעיר אותי
ותשאל מה קרה

אבל נראה שזה לא חלום
הלכת כך, בלי להיפרד לשלום
הסיוט עדיין לא נגמר
לא הערת ולא שאלת דבר ...

איך אמצא לתקווה מרשם ??
לפחות אמרת שטוב לך שם...

הבאת חיבוק מכל הלב

ואז אמרת אני עוזב

לא רציתי שתלך

זה לא מה שביקשתי

לא מפסיקה לבכות
ושתחזור לחכות   

************************

כעבור חודש

היום קיבלנו תעודות. אני די מבואסת שהשנה הסתיימה כבר. בחופש יהיה לי הרבה זמן פנוי לחשוב ולשקוע בעצב..
הממוצע שלי הוא 99. אני מרימה עיניי לשמיים ויודעת - בלי אבא שלי זה לא היה קורה. הוא דרבן אותי כל השנים. הוא דאג להצלחה שלי.
תודה, אבא...

לפרקים הקודמים, לחצו כאן.