נשות ירוחם חושפות: "כך החלטנו לבשל סיפור"

"אני תמיד מרגישה כדור בגרון כשאני מספרת על החיים שלי", אומרת שולה כנפו בקול צרוד. "זה לא נעים כל כך לספר עד כמה החיים שלי היו קשים. אלו לא היו חיים פשוטים, באמת". שולה היא אחת מנשות ירוחם המארחות קבוצות של אורחים לארוחה או סדנת אוכל בביתן, כאשר בסיומה הן מגוללות את סיפור חייהן האישי. פרויקט "המבשלות של ירוחם" נוסד מתוך צורך כפול - לתיירים שהגיעו לירוחם לא היה מקום לאכול בו מלבד פיצריות ובתי קפה קטנים, ובמקביל היו לא מעט נשים שלא עבדו ונזקקו להכנסה. המיזם הצליח מאוד, וכיום הוא מאומץ גם בערים נוספות.

סוכרת והתמודדות

שולה הצטרפה לפרויקט עם תחילתו לפני כ-17 שנה, אך לאחר כשלוש שנים נאלצה לעזוב על מנת לטפל בבעלה שחלה בסוכרת. "התחתנתי כשהייתי בת 18". מספרת שולה. מאז ובמשך השנים שחלפו שולה עבדה בעבודות מזדמנות ("אם לא הייתי עובדת בעבודות מזדמנות לא היה לי מה לעשות פה, בירוחם"), ובעלה בנגב קרמיקה. נולדו להם חמישה ילדים, אחד מהם עם צרכים מיוחדים. בעלה היה זה שלימד אותה לבשל ועזר לה במטבח כשהצטרפה למבשלות. "כשהקבוצות היו הולכות הוא היה עצוב, כי הוא אהב מאוד אנשים". המצב החל להתדרדר כאשר בעלה קיבל התקף לב, ופוטר מעבודתו. "הייתי צריכה לטפל בו, לא היה בכלל זמן להסתכל אחורה. בהמשך מחלת הסוכרת פשטה בגופו ונאלצו לקטוע לו רגל. מגבר שהיה מפרנס ומרים משקולות, הוא הפך לשבר כלי.

"בוקר אחד הוא התעורר ואמר לי - 'חלמתי חלום שטסתי למרוקו'. לא עניתי לו, ובאותה נשימה התקשרתי לבן הגדול שלי וסיפרתי לו. לאחר כמה ימים התקשר אליי בני ואמר לי להתכונן - ושבמוצאי שבת שלושתנו טסים למרוקו ביחד. נסענו למרוקו, והיה מדהים. בעלי הרגיש מצוין כל הטיול. הוא זיהה את בית ילדותו, אותו עזב כשעלה לארץ בגיל 14, בכה והתרגש. שבועיים אחרי שחזרנו לארץ חיתנו את הבת שלי, חגית, ומיד לאחר מכן המצב של בעלי התדרדר מאוד. יום אחד הוא קרא לי ואמר שיש לו משהו להגיד לי. אלו היו מילותיו האחרונות. שבוע אחרי זה הוא כבר נפטר".

לעזור לאלו שלמטה

לאחר שהתאלמנה, החלה שולה להילחם במצבור החובות שהלכו ותפחו בבנק בזמן מחלתו של בעלה. " לשנינו לא הייתה פנסיה, והייתי צריכה לעבוד במשק בית ב-4-5 דירות ביום. במשך שלוש שנים לא היה לי לא יום ולא לילה. יום אחד, שי בן טל (מנהל תיירות עתיד במדבר, שאחראי על פרויקט המבשלות) בא אליי הביתה ואמר לי: 'שמעתי שהיית ב'מבשלות', ואני רוצה שתחזרי'. עניתי לו: 'אין לי שולחן, אין לי כיסאות, אין לי סכו"ם, אין לי צלחות. אין לי כלום. אין לי גם כסף כדי להתחיל'. הוא לא התרגש, ואמר לי – 'אין שום בעיה. אני אביא לך שולחנות, כיסאות, צלחות. אני אביא לך הכול - גם כסף. רק תתחילי, ואני פה בשבילך'. תמיד אזכור לו מה שעשה עבורי. התחלתי לקבל קבוצות, ועבדתי בלי הפסקה על מנת לשלם חובות וכדי שיישאר לי עוד משהו ביד. ככה, ברוך ה', הרמתי את הראש מעל המים. זה לא היה פשוט, אבל עם הרבה עבודה, יזע ובכי עברתי את זה. לאט לאט התחלתי גם ליזום - סגרתי פרגולה עם מזגן בחוץ כדי לארח קבוצות גדולות, והיום ב"ה, אני במקום אחר לגמרי". 

לקבוצות המתארחות בביתה של שולה היא מספרת גם על התמודדותה כאם לילד שנולד עם פגיעה מוחית הגורמת להתקפים אפילפטיים. כיום בנה עובד בשופרסל, ולא מזמן התחתן. רבים מאנשי ירוחם התעקשו להשתתף בשמחה, וההזמנה מבחינתם הייתה עניין שולי. "הזמנתי אנשים ממש בפינצטה, כי לא רציתי שיהיו הרבה אנשים, אבל המון אנשים הגיעו בלי הזמנה. כתבו לי על המעטפה - 'נראה לך שאני לא אגיע לחתונה?', וכשראו אותי אמרו לי - 'אני לא בא בשבילך. אני בא בשבילו'. ירוחם היא מקום קטן מאוד – הכול עובר מפה לאוזן".

במסגרת הפרויקט אירחה שולה לא מעט בכירים, כמו נשיא המדינה רובי ריבלין, שהתארח אצלה בסוכה הנודדת. את האוכל הרב שנותר מאירוח הקבוצות היא מחלקת לאנשים שאין להם, ואף הפכה לפעילה חברתית למען ילדי רווחה. ביום העצמאות היא הוזמנה להדליק משואה בירוחם בעבור עשייתה למען הכלל. "אני חושבת שאני חייבת לעזור לאלו שנמצאים למטה", היא מסבירה.

בגלל מה שעברת?

"כן. לא הייתי רוצה שאף ילד יעבור מה שהילדים שלי עברו. הילדים שלי לא יצאו לטיולים, לא לקחתי אותם לשום מקום כי לא היה לי כסף. אבל ברוך ה', היום אני מפצה אותם".

מה מתכון הדגל שלך שכולם מתפעלים ממנו?

"העוף והקציצות שלי זה וואו. העוף נימוח יחד עם העצם. כולם שואלים איך אני מבשלת אותו כך שהוא רך כמו מרגרינה".

מתכון - עוף של שולה

חותכים בצל אחד דק, ומטגנים עד שנהיה כמו זכוכית (לא שרוף).

מוסיפים תחתיות ארטישוק,

ופרוסת לימון דקה כבושה (אם אין, אפשר פרוסת לימון דקה בלי קליפה).

מניחים את העוף מעל התחתיות,

מוסיפים מלח, פפריקה, כורכום ופלפל שחור גרוס.

מכסים במים. אפשר להוסיף כרפס קצוץ.

מכסים את הסיר, וכשהמים מתחילים לרתוח מנמיכים את האש (לאש הכי נמוכה) לבישול ארוך.

* * *

גם סיפור חייה של הדרה בן דוד, המשתתפת ב"מבשלות", רווי טלטלות. לירוחם הגיעה מתל אביב בגיל צעיר מאוד עם הוריה ואחיה, לאחר שאביה, שהיה חבר של ראש הממשלה דוד בן גוריון, נענה לבקשתו ליישב את הנגב. את הילדות בירוחם היא מתארת כמצוינת, אך האידיליה לא נמשכה זמן רב - שני הוריה חלו, והם הגיעו לפת לחם. "המחלות גרמו למצב בבית להיות גרוע. אבא שלי נפטר מסרטן המעי הגס בגיל 38, וגם אמא שלי חלתה בסרטן בזמן שטיפלה בו בבית חולים. כשהייתי בת 13 אבא שלי נפטר, וכתוצאה מכך שלחו כל ילד למקום אחר. אותי שלחו להיות ילדת חוץ בקיבוץ כפר עזה".

"לסרטן יש אותנו"

למרות המצב המורכב, הדרה, עוד כילדה, שמרה על אופטימיות והכרת הטוב. "המחלות גרמו למצב בבית להיות גרוע, אבל בגלל שהילדות שלנו הייתה יפה כל כך, וההורים שלי לימדו אותנו לקחת מכל מקרה את הדברים הטובים, לא זכורים לי הרבה דברים שהיו קריטיים. נכון שהמוות של אבא היה קשה עבורנו, אבל בסך הכול אמא שלי הצליחה לנטוע בנו שמחת חיים, כך שיכולנו לגדול בלי להיפגע יותר מדי. ברור שזה לא פשוט ולא קל כשמוציאים ילד מהבית, אבל זה גם תלוי מאוד איך לוקחים את זה. אחותי תמיד אמרה לי – 'לנו אין סרטן, לסרטן יש אותנו - נראה אותו מתגבר עלינו'".

הדרה מעידה כי בעקבות האתגרים שהיו מנת חלקה, היא רכשה ניסיון חיים רב שסייע לה במהלך חייה כאשר ניהלה בית נוער לילדים בסיכון ועבדה עם מחוסרי בית, כך שיכלה להבין לליבם. בהמשך פנתה ללימודי קונדיטוריה בשביל הנפש, וכיום היא שף קונדיטור וגם שוקולטיירית. במהלך חייה התגוררה במקומות שונים, אך לפני מספר שנים חזרה לירוחם, והחליטה להגשים חלום ולפתוח בעיירה מסעדה ובית קפה. לאכזבתה נאלצה לסגור אותם כעבור מספר שנים, כיוון שכוח הקנייה בעיר היה דל, ואנשים לא הגיעו. שי מ'עתיד במדבר' פנה אליה והציע לה להצטרף ל'מבשלות'. הדרה תפסה את ההזדמנות בשתי ידיים, ומאז היא עובדת איתם. בשביל הפרויקט בנתה במיוחד מטבח נוסף מחוץ לבית, וכיום היא מציעה ארוחות כשרות למהדרין. "אחת האהבות הגדולות שלי זה המטבח. האוכל נותן לי שקט נפשי. כיף שאנשים באים, אוכלים ושמחים. אני תמיד אומרת שאנשים אוכלים את זיכרונות הילדות שלי, כי הבית אצלנו היה בית עם הרבה בישולים והרבה אהבה סביב האוכל. אני נהנית מכל רגע ורגע".

ביתה של הדרה בן דוד בירוחם. צילום: הדרה בן דוד

מה התגובות של המתארחים בדרך כלל?

"תמיד אומרים לי - 'שאבנו ממך מלא כוח', 'את השראה' וכל מיני דברים טובים שכיף לשמוע".

הדרה מספרת כי מאז ילדותה, ירוחם שינתה את פניה לגמרי. "ירוחם מתקדמת בצעדי ענק. המקום הפך להיות יפה להפליא, ויש המון תרבות, פעילויות ודברים טובים. גם התיירות התפתחה מאוד, אם כי יש עוד הרבה מה להוסיף". למרות הגידול במספר התושבים, החום האנושי נותר כשהיה. "כשחזרתי לירוחם, הלכתי עם הבת שלי לסופר, ובמקום עשר דקות לקח לנו שעה וחצי - כי כל מי שפגשנו התרגש לראות אותנו ואמר כמה כיף שחזרנו. הקהילה פה חמה מאוד. אני אוהבת מאוד את ירוחם".

עוגיות שוקולד וחמאת בוטנים- המתכון שהדרה הכי אוהבת

מצרכים לבצק:

200 גר' חמאה.

3/4 כוס סוכר.

1 ביצה גדולה.

1 כפית תמצית וניל.

2 ו-1/2 כוסות קמח רב תכליתי.

1/2 כפית אבקת אפיה.

1/4 כפית מלח.

למילוי:

170 גר' שוקולד מריר. אני משתמשת ב-70% מוצקי קקאו.

1/2 כוס חמאת בוטנים, לא לוותר - טעם הבוטנים ממתן את מתיקות השוקולד.

הכנת הבצק:

מקציפים את החמאה והסוכר לתערובת קרמית, מוספים את הביצה, הווניל והמלח.

מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים בהדרגה את הקמח מעורבב עם אבקת אפייה, מקציפים לתערובת אחידה.

ניתן גם להכין את הבצק ידנית.

מחלקים את הבצק לשניים, מרדדים כל חלק בין שני ניירות פרגמנט ומרדדים לעיגול בקוטר של 20 ס"מ (לא דק מדי, לא עבה מדי). מסירים את הנייר העליון.

מחלקים את תערובת השוקולד לשניים ומורחים כל חלק על הבצק באופן שווה. מגלגלים את הבצק לגלילה, נעזרים בנייר הפרגמנט, עוטפים בנייר ומכניסים למקרר לפחות לשעתיים. מחממים את התנור ל-175 מעלות.

מוציאים כל גלילה בנפרד, פורסים לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ בערך. אופים עד שמזהיב, בערך 12 דקות.