בואו נאתר את המנגינה שמפעימה אותנו באמת. ביחד

כשאבא וקבוצתו עברו את האלפים, היה זה בשנת 1946 למניינם. בחורף. בחושך. בגובה של יותר מאלפיים מ'. רוחות זועפות. נתיבים צרים על פי תהום. מסתתרים מהחיילים האוסטרים וגונבים את הגבול לאיטליה. הכיוון שלהם היה מאירופה החוצה לארץ ישראל או לאמריקה. רק לא להישאר ביבשת המקוללת. ואבא, אפוף בידיעה שהוריו נרצחו בקבר אחים עם כל הדודים והדודות, עם השכנים והשכנות, עם הרבנים והצדיקים, עם בית הכנסת שהפך לאפר - אבא הולך קדימה. לוקח בחיקו תינוק שאמו פחדה לשאתו פן תיפול יחד איתו לתהום, ומעביר אותו את ההרים אשר שם החושך, הענן והערפל.

לא רחוקים כל כך משם הם הרי הפירנאים, שמפרידים בין ספרד לצרפת. הרים בגובה של כשלושת אלפים מ', גם הם בעלי נתיבים על פני תהום, רוחות עזות, חושך. קור. על הרים אלו טיפסו בני משפחתנו, אנשים, נשים וטף, כשגורשו מספרד לפני יותר מחמש מאות שנה, אלא שהכיוון שלהם היה אל תוך יבשת אירופה. זאת משום שלא רצו להתנצר ולחיות כאנוסים, והעדיפו לטפס על ההרים הגבוהים ולנדוד למקום בו יוכלו לחיות כיהודים. כן. היו אנשים שלא שרדו את המסע. במיוחד החלשים והילדים...

ובין שני רכסי הרים אלו התגלגלנו בגטאות... בתחומי מושב... טולטלנו בגירושים... לקינו בפרעות... הושמדנו בשואה... הלכנו במדבר העמים.

וסוף כל סוף הגענו לכאן. לארץ החלומות.

היו שכרעו ונשקו את האדמה הקדושה.

היו!

וכאן, בארץ חלומותינו, עכשיו, כנראה, הגענו לישורת האחרונה. למסך האחרון הנורא מכולם, למסך שמורכב מחושך, מענן ומערפל גם יחד!

יש כאלו ששכחו, או שרוצים לשכוח. היום - יש שלא זוכרים מאין הגענו... שלא יודעים לאן בעצם צריך להגיע. איך יבינו למה אנחנו בכלל תקועים פה? למה בכל העולם כ"כ שונאים יהודים, ולמה מדינת ישראל, שהיא מהקטנות בעולם, מככבת בראש מהדורות החדשות של כל העולם כולו? הם אטומים. חווים חיים של הישרדות. חיים את הרגע תוך ניתוק מהעבר ומהעתיד! מתגלגלים בתוך אין-כלום, מחפשים את חווית החיים, והיא רחוקה מהם.

עברנו את מדבר העמים תוך דבקות במטרה... תוך דבקות בד' אלוקינו... תוך דבקות בתורה ובמצוות... אבל היום שכחנו. נעלם מאיתנו בשביל מה אנחנו מסתובבים פה בעולם. היום אנחנו ממששים בידיים את החושך, הענן והערפל, שמסתירים מאיתנו את זהותנו.

מה הם החושך, הענן והערפל?

"ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל', אלא שדווקא מתוך החושך שמענו את קול השם מדבר אלינו, נאמר במעמד הר סיני.

האדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל _{(דברים, וילך)} מסביר שאלו הם שלושה סוגי מסכים שמפרידים בין עם ישראל לאביהם שבשמים.

חושך – אלו צרות חיצוניות. אויבים שמתנפלים עלינו מבחוץ, חורשים עלינו רעה, זוממים להשמידנו ומצליחים לפעמים לפגוע בנו. אולי זה גם שפע של מידע שנופל עלינו ללא סינון... כל מה שבא מבחוץ וגורם לנו להסתנוורות שזה החושך בהתגלמותו.

ענן – אלו צרות פנימיות. כלומר, תאוות, קנאה, רדיפת כבוד ושנאת חינם שמשחיתים כל חלקה טובה, אולי הכוונה לחטא מכירת יוסף... לעבירות שבין אדם לחברו – חטא שמתגלגל איתנו מאז היותנו לעם.

וערפל – זה המסך המסוכן ביותר, מפני שהוא משלה את האדם לחשוב שהוא עושה מה שנכון ומה שטוב, וכך מהפך את האור לחושך ואת החושך לאור. אולי הכוונה לחטא העגל, לעבירות שבין אדם לבוראו, שגם חטא זה מתגלגל איתנו מאז.

יש לנו מהמסכים האלו ממש היסח הדעת.

התפקיד שלנו הוא לבקוע את המסכים! כל אחד את המסך הפרטי שלו. לגלות שהם רק אחיזת עיניים. שהם ממש ממש לא מפרידים בינינו לבין אבינו שבשמים.

עלינו לשמוע את קול השם הבוקע מתוך החושך! מתוך החושך שבתוכנו!

לבקוע את הענן שמסכסך בינינו לבין עצמנו.

לפזר את הערפל שמטשטש את האמת, שנותן משקל לדברים שהם שקר והבל ומסתיר מאחוריו את האמת.

"אנוכי הסתר אסתיר" – אומר השם. אנוכי – גם בהסתרה זה "אנוכי" שעושה את הכל. אנוכי - מהמילה אנך – קו ישר המחבר אותו אלינו ואותנו אליו!

ומהי מטרת ההסתרה?

המטרה היא לגלות קודם כל לנו עצמנו אם אנחנו אוהבים את השם... להיות מודעים להיותנו עם הד' יתברך, תחת השגחתו, חשופים אליו במחשבותינו, ברגשותינו, בדיבורינו ובמעשינו, לגלות שאנחנו מתחברים למצוות ומתחברים לתורת עץ החיים שנתן לנו, ולהמליך אותו עלינו.

אני זוכרת כשהמחבלים תפסו את נחשון וקסמן הי"ד. כולן הדליקו נרות שבת. כולם התפללו שיחזור הביתה בשלום.

וכשחטפו את שלושת הנערים גיל-עד מיכאל שַׁעֶר, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח - היינו כולנו מאוחדים. לא היו אשכנזים, לא היו ספרדים, לא היו חרדים לא היו חילוניים. לא שמאלנים ולא ימניים.

היינו גוש של תפילה שיחזרו הביתה בשלום.

וזה לא קרה.

כמה בכינו כשנודע שנחשון וקסמן נהרג... כמה בכינו כשמצאו את גופותיהם של שלושת הנערים...

אלא שהם גילו לנו שהלב שלנו פועם בקצב אחד.

בכינו כי כולנו מחוברים זה לזה. כי כולנו מעורבים זה בזה. כי כולנו ערבים זה לזה!

זה פועם בדמנו. זה נמסך בכל ישותנו.

בואו נמצא את קצב פעימת הלב שלנו.

בוא נאתר את המנגינה שמפעימה אותנו באמת!

בואו נגלה לבד, ללא מעוררים חיצוניים, את ה"ביחד" שלנו.

בואו נתחבר לעבר שלנו. לעתיד שלנו. לאכפתיות שלנו האחד מהשני.

בואו נתחבר למלכנו, מלך העולם!

בואו נחשוב על מה שבאמת טוב לעם ישראל.

בואו, כל אחד באופן פרטי וכולנו ביחד, נאיר את החושך, נבקע את הענן, נפזר את הערפל ונחזור להיות עם שיש לו מודעות למה שהוא. לתפקיד שלו. לתכלית שלו. עם סגולה!