לא תמיד מה שלא מועיל, גם לא מזיק

כשאנו נדרשים להתמודד עם המשימות שלפנינו, קל תמיד להישאב ולחשוב על בעיות עתידיות. עם זאת, אם חפצי חיים אנחנו, הרי שאת המרץ וזמן כדאי למקד ובמקום להיות לחוצים היום מהבעיות של מחר, נתמקד בבעיות ובאתגרים שעומדים בפנינו היום, ואת הבעיות של מחר – נשאיר למחר! כמובן, אין להתכחש לעתיד, אך ההתעסקות ושימת הדגש, צריכה להיות על האתגרים שמזמין לנו היום הנוכחי, משום שזה מה שביכולתנו ומחובתנו לעשות כעת. עבודת השם שלנו היא להתרכז בהווה.

ומאחר שכעת אנו לא יכולים להתמודד עם הבעיות של מחר, הרי שההתעסקות בהן והדאגה בעקבותיהן – אינן מועילות, ואף מזיקות, ולכן לא נכון לא לומר "מה שלא מועיל גם לא מזיק", זו טעות! שהרי אם ההתעסקות בדאגה לא מועילה, הרי שהיא כן מזיקה, מכיוון שהדאגה איננה מאפשרת לאדם לחיות, לחוות ולהתרכז בעבודת השם בהווה.

את החיים, עלינו לראות כמקבץ של יחידות בנות יום אחד כל אחת. בכל אחת מהיחידות הללו, עלינו להתמקד בה עצמה. לא לעסוק בחרטה על העבר, לא בדאגה לעתיד, אלא רק במאמצים בניצול היום הנוכחי – באופן הטוב ביותר. וכשאנו מבצעים באופן מושלם את המטלות של היום הזה, אנו גם מתוגמלים – אנו מגיעים ליום המחר במצב נפשי טוב יותר.

כדי להתגבר על הנטייה לעסוק היום בבעיות של המחר, עלינו להיות עסוקים ככל שנהיה עסוקים בייעוד במטרות ובמשימות שמוטלות עלינו כיום, כך יישאר פחות זמן להיות עסוקים בטרדות ובדאגות המחר.

בלי פרשנויות

אחת הבעיות הקשות, שגורמת לנו ללחצים רבים – הינה התעסקות היתר שלנו בעצמנו. כאשר החיים נסובים סביב עצמנו, אנו חושבים תדיר על הבעיות שלנו, על הקשיים שלנו, על המטלות שעלינו להשלים, אנו מרגישים ורגישים מידי כלפי עצמנו. זו התעסקות יתר שלנו בעצמנו.

לעומת זאת, אם נתמקד בנתינה לאחרים, בעשיה חיובית ומועילה, במקום להיות מרוכזים יתר על המידה בנו, נעביר מסר למח בעזרת חווית הנתינה והעשייה למען האחר, שאומר: יש עוד עולם חוץ מאשר הרגשות שאנחנו מרגישים, יש עוד עולם חוץ מהדאגות שלנו...

אולם  כל עוד אנו פנויים מדי, אנו מוצאים זמן לדאוג דאגות שעדיין לא נולדו, ולהיות לחוצים היום ממאורעות שאולי יקרו, וכאשר אנו מתמקדים בלחצים – אנו מעצימים את הבעיה, ולפעמים, אפילו משכתבים את המציאות ומתאימים את העובדות לדאגות שלנו. לדוגמה: כאשר אדם מוטרד רגשית שמא יפטרו אותו מהעבודה, המח באופן אוטומטי מתאים את העובדות לחששות שלו: כאן המנהל לא חייך אליו, כאן חבר הצוות שלו השתתק באמצע שיחת טלפון בדיוק כשהוא עבר בסביבה. אלו כל מיני עובדות שהמח מתרגם לפי דאגת הלב, על אף שהיו עובדות אחרות שהמנהל כן חייך אליו ועוד, אך הלב אחראי שהמח יסנן מה שהלב החליט שלא מתאים להרגשה שלו, והלב אחראי שהמח יתרכז במה שהלב החליט שהוא עובדה שמתאימה להרגשת הלב.

בפועל, העובדות, כשלעצמן, אולי נכונות, אבל הפרשנות שאדם מעניק להן, כשהוא במצב של לחץ – הינה חסרת פרופורציה ביחס לעובדות עצמן. אלא שבשעת לחץ האדם כבר אינו נאמן לעובדות, אלא להרגשות.

נניח, שהמעסיק העיר לו על איחורים חוזרים ונשנים, וביקש שיקפיד להגיע בזמן. האם זו ערובה לפיטורין קרובים? לא בהכרח. אבל מיודענו, שכבר שקוע בלחצים, מעניק לעובדות את הפרשנות השלילית, ואף מוסיף להן נופך: לפתע הוא כבר משוכנע שפניו של המעסיק נראו כועסות ומאיימות, וטון דיבורו היה גבוה במיוחד. מכאן ואילך, הוא כבר בונה גישה, על פיה בודאי מישהו הלשין עליו, וכך הוא גם מאבד אמון בחבריו לעבודה, וכך הוא כבר לא חי את העובדות אלא את הרגשות, הפרשנות והדמיונות שלו.

ופעמים שהממד האנושי אף אכזרי מזה. לאדם ישנה אפשרות לשכתב את זיכרונו על פי רגשותיו. הוא חלילה אינו מתכוון לשנות מהאמת! הוא מאמין באמת ובתמים שההתרחשויות היו בדיוק כפי שהוא מתאר אותן, והוא אינו מעלה בדעתו שמדובר בדמיון, ברגשות שלקחו חלקי עובדות והפכו אותם לסיפור אמיתי!

אם אותו אדם יתעסק בעיסוקים חיוביים, ובין השאר בעזרה ובעשייה למען הזולת – הוא יחסוך לעצמו דאגות, לחצים ומתחים, וממילא העובדות תישארנה בזיכרונו כפי שהן באמת, פחות מאיימות ומטרידות.

אנשים שמשקיעים מזמנם למען אחרים – הינם אנשים פחות לחוצים ודואגים, מאחר והם חושבים פחות על עצמם ויותר על אחרים. הם עסוקים בנתינה, בעשיה, וממילא נשאר להם הרבה פחות זמן פנוי לדאגות למיניהן, "וטוב עין הוא יבורך". בנוסף, הנתינה לזולת מעניקה גם תחושת כח ובטחון, ומאפשרת ליהנות מחיי חברה וקהילה עשירים ופעילים יותר.

כנות מוגזמת

עוד חשוב לדעת, שלחצים רבים בחיים נובעים מבעיות תקשורת. לא פעם אנו אומרים משהו אחד, והזולת מבין משהו אחר לגמרי, מה שמעורר לחצים ומתחים בבית ומחוצה לו, וקל יותר ללמוד מיומנויות תקשורת חיוביות – מאשר להתמודד עם הנזקים שתקשורת שלילית גורמת.

ישנם אנשים הסבורים, שלהיות אמיתי זו מעלה. הם אומרים את מה שהם חושבים, ומייחסים זאת לכנות. אם הם חושבים שהזולת שלילי, הם אינם יכולים להתאפק מלומר את האמת – "לטובתו" כמובן. אולם לגישה זו, ישנם מחירים גבוהים!

הפתגם גורס כי "מי שאומר מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה – בל יופתע כאשר ישמע את מה שהוא אינו רוצה, מאנשים שהוא אינו רוצה, בצורה שהוא אינו רוצה, ובזמן שהוא אינו רוצה!"...

ורבותינו בגמרא (כתובות יז) מלמדים אותנו שיש לפרגן לזולת אף אם לדעתנו בחירות שהוא עשה אינן לפי טעמנו ("כלה נאה וחסודה"). והרב דסלר אומר שזו האמת, האמת היא מה שהבוחר מרגיש ולא מה שהרואה מתמקד בו כי הנושא הוא הבוחר (את הכלה).

לפיכך בל יופתע אדם שאומר תמיד את אשר ליבו, לגלות שמתרחקים ממנו. ושלא לדבר על כך שאין כל הוכחה שליבו כה זך ושדבריו כה מדוייקים. אמנם הוא מרגיש שדבריו מדוייקים. אך ליבו הזך בעיניו אינו יכול להעיד על טוהר ליבו באמת!

אמנם יש מקום לומר את אשר אנו מרגישים, אולם יש ללמוד מיומנויות תקשורת – שיאפשרו לנו להעביר מסרים בצורה מכובדת. להתמקד בעובדות, ואם נוסיף רגשות להדגיש, שזו הרגשה שלנו ולא בהכרח האמת, ובוודאי לא האשמות. למשל, במקום לומר: "איחרת לפגישה, משום שכנראה היא אינה חשובה לך מספיק" (האשמה), ניתן לומר: "לא נעים לי שאיחרת לפגישה, מה נוכל לעשות בפעם הבאה שיהיה שונה" (הבנה ונסיון פתרון מתאים לפעם הבאה).

ההבדל בגישה הינו האם השיחה הינה שיחת האשמות ומאבקי כוחות או שמא הבנה וחיפוש פתרון שישרת את טובתם של שני הצדדים.

לרכישת ספרי הרב אייל אונגר בהידברות שופס, לחצו כאן.