סיפור חדש בהמשכים: לכל משפחה יש אלבום, פרולוג

השנה 1960

השעונים הראו על מצב מצוקה. היה זה בגובה רב מעל פני האוקיינוס האטלנטי. הנוסעים המנומנמים שישבו על כיסאותיהם המרופדים לא העלו על קצה דעתם שמשהו השתבש.

מצחו של ג'רי נחרש קמטים ואגלי זיעה בצבצו עליו, למרות האוויר הממוזג שהיה בתא הטייס. הייתה זו טיסה 213 שיצאה משדה התעופה הית'רו לכיוון ארה"ב. כבר ארבע שעות הם באוויר. ג'רי הציץ שוב בשעונים על מנת לקבוע את מיקומו המדויק של המטוס.

תחתיו העלו מימי האוקיינוס אדוות שנראו כל כך זעירות כמו קווים בתמונת אומנות. אם לא ימצא פתרון לתקלה - סופנו להשתכשך במים אלו, חשב לזוועתו. הוא סימן לטייס המשנה שלו, גיל ג'ימס, שקרא לדייל הראשי על מנת לעדכן אותו במצב שנוצר. יתכן שיצטרכו לידע את נוסעים. עדיף שהצוות יהיה מוכן.

ג'רי התמקד בתיקון התקלה. השעונים הראו על בעיה במנוע השני שבכנף השמאלית. ברקע קלט את תגובתו של הדייל הראשי. לדני סילברסטון היה ניסיון רב בטיסות טרנס אטלנטיות. ג'רי אהב את קור רוחו ולכן ביקש לצרפו לטיסותיו. עכשיו באה תכונה מבורכת זו לידי ביטוי מעשי. ג'רי הודיע למגדל הפיקוח על התקלה שזיהה.

בוודאי מתנהל עכשיו נוהל חדר מצב, חשב. אם היה הדבר קורה לפני כעשר שנים היה מתמודד עם המצב בתחושה של אתגר, של התגרות במוות. לא היה לו אכפת למות אז. ממילא לא יהיה מי שיתאבל עליו, חשב. אבל מאז שנולד ג'יקוב, לא אהב את רגעי המתח הללו. הוא שמע את מהנדס המטוסים פונה אליו ממגדל הפקוח והתרכז במתן הנתונים.

בהנחייתו של המהנדס הצליח להנחית את המטוס באי זעיר בלב האוקיינוס האטלנטי בו היה לצי השישי בית חולים ושדה תעופה תקני עם אפשרות לתיקון תקלות במטוסים. הנוסעים ואנשי הצוות שוכנו בבית מלון שהיה מצויד, להפתעתו, בכל אביזרי הנוחיות המאפיינים בית מלון מכובד בכל מקום אחר בעולם.

מיהר להתקשר לדורותיי ולספר לה על העיקוב שנגרם עקב התקלה. השתדל להמעיט מלעדכן אותה עד כמה היה המצב מסוכן כשהיו באוויר. בשביל מה להפחיד אותה, חשב, מספיק היא חוששת גם ללא הידיעה על מקרי חירום אלו.

כשחזר הביתה לאחר כמה ימים, נכנס עם הדובי הגדול ביותר שיכול למצוא בידו האחת, ועם זר פרחים ענק ויפהפה בידו השנייה - מתנה לג'יקוב הקטן ולדורותי, שתי הנשמות היחידות בעולם היקרות לו כל כך.