הורות במחשבה חיובית: מנוחה שלמה

נעלה כאן נקודה רגישה ובעלת משקל.

בתפילת מנחה של שבת, אנו אומרים "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת". בשבת ישנם שני גורמים המשולבים יחד - מנוחה וקדושה. השבת ניתנה לישראל על מנת שיתעלו בקדושה, ואף גם על מנת שינוחו, "למען ינוח שורך וחמורך כמוך".

"וינח ביום השביעי - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נוח בשבת" (רש"י שמות כ').

על  כן, כיוון שביום זה קיים עניין ה"מנוחה", יש לשים לב שמנוחה זולא תהא בסתירה לקדושה שביום זה. אלא, "מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".

כלפי מה דברים אמורים? טבעו של אדם הוא, שכאשר מזדמנת לפניו עת מנוחה, נכנס הוא למעין דפוס התנהגות שונה, דומה כאילו תלה על עצמו שלט "כאן נופשים!" הוא משחרר ומרפה את עצמו ויוצר סביבו מעין "אווירה של נייחא": צונח לתוך כורסא, נוטל לידיו עיתון ומתחיל לעיין בו כדי "לשחרר את המוח ולנקות את הראש", מעלעל ומדפדף ומכיוון שלשבת מכינים כפליים "מוסף לשבת", נערמות ומתגבהות על השולחן ועל הספה ערמות של ניירת, תילי תילים, "תל המתלקט עשרה מתוך ארבעה".

הבה נתבונן לרגע בכנות, ונשאל את עצמנו האם למנוחה שכזו הייתה הכוונה?! האם בזה ראוי שנמלא את מוחנו ואת השבת שלנו?! האם חייבים אנו להיות מעודכנים מה בדיוק אמר השבוע פוליטיקאי זה, וכיצד הגיב על דבריו הפוליטיקאי הניצב מעברו השני של המתרס, וכיצד מנתח את הדברים הפרשן החכם מכל אדם?!

במקרים רבים הדברים כתובים במנופח באופן הנוטה להגזמה מופרזת: מכל יתוש - עושים פיל, מבעיה קטנה - אסון, משמועה - ידיעה ודאית, מחשש - חרדה ציבורית. אם הטמפרטורות עולות - "כבר חמישים שנה לא היה חום כזה" ואם יורדות הן - "שישים שנה לא היה קור כזה". אם הרוח מנשבת בעוז - "יש להניח בתיקי האוכל של הילדים הצועדים לגן הילדים אבן כבדת משקל, על מנת שלא יתעופפו ברוח". גשמים מנטפים - "יש להצטייד במזון רב מחשש לשיטפונות". מחירי מוצר כלשהו עלו מעט - "משבר כלכלי גואה", "עליות מחירים עם צפי למיתון כבד" ועוד כהנה וכהנה הבלים ודברי רעות רוח.

מי שחשוב ונחוץ לו לקרוא בדברים אלו, יקראם בימות החול (וגם אז ברפרוף קל, ולא לטבוע בערמות ותילי תילים). אך מדוע לעשות זאת בשבת?! מה גם שישנם דברים רבים אשר אסור כלל ועיקר לקראם בשבת, ובפרט פרסומי מוצרים ומבצעים שונים. עיתונים אלו אסור אף לטלטלם, כי מוקצה הם (סימן ש"ז סעיף י"ז-י"ח, ומשנה ברורה).

האם נחפוץ שבתמונת מצב שכזו, כשאנו יושבים שקועים "ראשו ורובו ושולחנו" בעיתונים, יראו אותנו ילדינו, שכל השבוע כמעט איננו נפגשים עמהם מחמת שהם עסוקים עד שעות מאוחרות בלימוד, ואנחנו עסוקים ב... (ובלהטיף להם ש"אין כמו לימוד. תשתדל יותר! כשאתה רוצה אתה יכול!").

וכמכה בפטיש, לשם סיום, את ערכם של העיתונים נוקבים אנו בעצמנו, בכך שבמוצאי שבת, או לכל המאוחר ביום א', אנו אורזים אותם בשקית גדושה יחד עם כל האשפה ומשלחים את כל הערימה אחר כבוד אל ה"צפרדע", הלא הוא הפח הענק למטה ברחוב. ומי השליח? הילד, כמובן:

"צביקה, קח את השקית למטה אל הפח, אבל שלא ייפול לך שום דבר בדרך! 'ולא יטה לארץ מנלם', לא ללכלך את חדר המדרגות! ראה הוזהרת!".

 הלא בכך תלויה כל התדמית של הבית - אם הוא בית רציני, ערכי ובעל תוכן, או חלילה ריק מתוכן.

מובא בכתבי המקובלים ש"חילול שבת", ח"ו, משמעותו כעושה חלל ומקום פנוי מן הקדושה מפנה ומגרש את השכינה, ומפיל את נשמתו היתרה חלל "כי ימצא חלל באדמה" ה"י.

כמה נחמד לעיין בשבת במפרשי הפרשה השונים, אלו המפרשים על דרך הפשט ואלו הדורשים בדרך הדרש.

 כמה מתוק ללמוד את הפרשה עם רש"י, רמב"ן, אור החיים, רבינו בחיי.

אחד יעיין ב"ספר החינוך" ויוסיף שנית ידו להעמיק ב"מנחת חינוך" או בפירוש הנצי"ב, והאחר יעיין ב"ילקוט מעם לועז"; זה יעיין בפירוש המלבי"ם והאחר ב"מאור ושמש"; ישנם הנמשכים לפירושו של הרש"ר הירש וישנו גם המעיין ב"בית הלוי" וב"משך חכמה". אילו אוצרות ספונים יתגלו לעיניו של המעיין במדרש רבה והתנחומא. כמה ערך, טעם וחן ישנם לשבת שכזו. אלו חדשות של ממש, המרעננות את הנפש!

החיים וה... לפניך. ובחרת בחיים...

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לקבלת ספרון "שלחן השבת עם הילדים" במהדורת כיס מקוצרת, ניתן לפנות למייל  9999587bb@gmail.com