כפרה, ישועה והתחלה מחדש: כל מה שרציתם לדעת על ראש חודש ביהדות

ראש חודש הוא היום הראשון בחודש העברי. בחודשים מלאים, שיש בהם 30 יום, גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

ראש חודש הוא זמן כפרה, וכך מובא בתפילת מוסף לראש חודש: "זמן כפרה לכל תולדותם", והיו מקריבים בו שעיר חטאת לכפר.

על מנת שהכפרה של ראש חוש תהיה שלימה, ראוי לחזור בתשובה יום קודם לכן, הקרוי "ערב ראש חודש", ואף לצום בו. סמוך לתפילת מנחה של ערב ראש חודש נוהגים לומר סדר תפילות "יום כיפור קטן" סמוך לתפילת מנחה. ערב ראש חודש נקרא גם "יום כיפור קטן", מפני שיום כיפור הוא זמן כפרה על כל השנה, ואילו ערב ראש חודש הוא זמן כפרה על החודש שעבר (וע' במ"ב תיז, ד, וכה"ח י-כא). כיום מנהג הצומות אינו רווח, ובמקום לצום ראוי להרבות בלימוד תורה ונתינת צדקה.

המקובל הגדול רבי חיים פלאג'י כתב בספרו "כף החיים" (סימן ל"ד אות כ"ג וכ"ד): "אשרי אדם שיש לו בראש חודש תלמידי חכמים על שולחנו, שהוא דבר גדול שתהיה לו הצלחה והרווחה בכל החודש... ונודע שהמרבה בצדקה בראש חודש שכרו כפול משאר ימים, ומי כעם ישראל שבכל מקום רודפי צדק אנשים ונשים בראש חודש יותר משאר ימים".

מדוע החודש הזה אנו יכולים לגרום מהפך לטובה בחיינו? מדוע התורה היתה אמורה לפתוח במצוות קידוש החודש? ומה עושה אליהו הנביא כל ראש חודש? צפו בהרצאתו המרתקת של הרב אליהו עמר:

הלכות ראש חודש

סעודת ראש חודש – מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, אבל אין בכך חובה (שו"ע או"ח תיט, א). בכל אופן ראוי להוסיף לכבוד ראש חודש דבר מאכל מיוחד על מה שרגיל בכל יום. וגם כאשר ראש חודש חל בשבת, מצווה להוסיף מאכל מיוחד לכבוד ראש חודש (מ"ב תיח, ב, תיט, א-ב). כאשר ראש חודש שני ימים, מצווה להרבות בסעודה בשני הימים.

אסור להצטער בראש חודש, ועל כן אין להתענות בו (שו"ע תיח, א). אין מספידים ביום זה את הנפטר. אך אם הוא תלמיד חכם, מספידים אותו בפניו (שו"ע או"ח תכ, א, ומ"ב א; שו"ע יו"ד תא, ה). מסיבה זו גם נוהגים שלא ללכת לבית הקברות בראש חודש, ואם חל יום השנה או השלושים בראש חודש, יקדימו לילך בערב ראש חודש. כשאינם יכולים ללכת בערב ראש חודש, ילכו לאחר ראש חודש. לקברי צדיקים מותר ללכת בראש חודש, כי אין בזה צער. חתן וכלה שנוהגים להתענות ביום חופתם (כמנהג אשכנזים וחלק מספרדים), אם חל יום חופתם בראש חודש אל יתענו (שו"ע תקעג, א).

צוואת רבי יהודה החסיד

על פי צוואתו של רבי יהודה החסיד, בראש חודש אין להסתפר ואין לגזוז ציפורניים. ובמשנה ברורה מובא שבשל צוואה זו, נוהגים שלא להסתפר וליטול הצפורניים אף כשראש חודש חל בערב שבת. כך נוהגים רבים מהאשכנזים, אולם הספרדים אינם קיבלו על עצמם את צוואתו של רבי יהודה החסיד.

ראש חודש – חגן של הנשים

מותר לעשות מלאכה בראש חודש. מלכתחילה היה ראוי שלא לעשות מלאכה בראש חודש כדין חול המועד. שכן הכלל הוא, שככל שהיום קדוש יותר כך הוא מיועד יותר לעניינים שבקדושה, ויש לצמצם בו את העיסוק במלאכה. לכן שבת שהיא המקודשת ביותר - כל מלאכה אסורה בה. דרגה למטה משבת - יום טוב, שכל המלאכות אסורות בו חוץ ממלאכת אוכל נפש שמותרת. דרגה למטה מזה - חול המועד, שנאסרו בו חלק מהמלאכות. ואף ראש חודש היה ראוי להיות במעלת חול המועד, אלא מפני שחטאו 12 שבטי ישראל בחטא העגל, איבדו ישראל כנגד זה את מעלת 12 ראשי החודשים של השנה. אבל הנשים שלא חטאו בחטא העגל, ולא הסכימו לתת את נזמיהן לעשייתו, נתן להן הקב"ה את שכרן בעולם הזה, "שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים". ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות לחדש את נעוריהן כמו הלבנה שמתחדשת, שנאמר (תהלים קג, ה): "הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (פרקי דרבי אליעזר מה). נמצא אם כן שהנשים קולטות יותר את קדושת ראש חודש, ולכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש.

מהי המשמעות של ראש חודש עברי? מה חשיבות יום זה לעם ישראל? כיצד יש לנהוג בכל ראש חודש הבא עלינו? הרב לנדמן על יקרת ראשי חודשים:

תפילות ראש חודש

יעלה ויבוא בתפילה – בברכת "רצה", בה אנו מבקשים מה' שישיב את העבודה לבית המקדש, אנו מוסיפים את הקטע הפותח במילים "יעלה ויבוא", ובו אנו מבקשים מה' שיזכרנו לטובה ביום ראש החודש.

יעלה ויבוא בברכת המזון - גם בברכת המזון מוסיפים "יעלה ויבוא" בברכת "רחם", שעניינה תפילה ותחנונים להחזרת עבודת בית המקדש. בברכת "מעין שלוש" מוסיפים: "וזכרנו לטובה ביום ראש החודש הזה".

הלל – לאחר תפילת שמונה עשרה בשחרית קוראים את ה"הלל". בהלל מובאים פרקי תהילים שבהם מהללים ומודים לה' על הנהגתו עם עם ישראל ועל הנסים והחסדים הגדולים שהוא עושה עמנו. בעת אמירת ההלל בראש חודש מדלגים על שני קטעים: "לא לנו..." ו"אהבתי...". הלל הנאמר בדילוג נקרא: "חצי הלל". בני עדות המזרח, אינם מברכים על "חצי הלל" לא בתחילת ההלל ולא בסופו. האשכנזים מברכים בתחילת "חצי הלל": "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את ההלל", ובסופו: "יהללוך ה' אלקינו...".

קריאת התורה – לכבוד ראש חודש מעלים לתורה ארבעה עולים, במקום שלושה בימות החול, ומתחילים לקרוא בקרבן התמיד ומסיימים בקרבנות ראש חודש (במדבר כח, א-טו).

מוסף – בראש חודש מוסיפים תפילת עמידה נוספת על ימות החול, שנקראת מוסף. תקנו להתפלל מוסף כנגד קרבנות המוסף שהיו מקריבים בראש חודש, וכן זמן התפילה כנגד זמן קרבנות המוסף (עד סוף 7 שעות זמניות, ואם לא הספיק יכול בדיעבד להתפלל עד השקיעה).

שלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות כמו בכל התפילות, והברכה האמצעית היא מעניין ראש חודש, וחותמים בה: "מקדש ישראל וראשי חודשים".

נוהגים לחלוץ תפילין לפני תפילת מוסף. וכמו שביום טוב אין מניחים תפילין, מפני שיום טוב עצמו הוא 'אות' בין ה' לישראל, ואין צורך להוסיף עליו עוד 'אות' של תפילין, כך גם תפילת מוסף של ראש חודש נחשבת כ'אות', ואין צורך בעוד 'אות' של תפילין (שו"ע תכג, ד, מ"ב י).

שיר של יום - נוהגים לומר בשחרית מזמור "ברכי נפשי" (תהלים קד), מפני שכתוב בו: "עשה ירח למועדים".

ראש חודש שחל בשבת

קריאת התורה בראש חודש שחל בשבת - בראש חודש שחל בשבת מוציאים 2 ספרי תורה, באחד קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע, ובשני מפטירים בקריאת ראש חודש. ההפטרה לשבת ראש חודש היא "השמים כסאי" (ישעיהו סו) שמסיימת בפסוק "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'".

תפילת מוסף בראש חודש שחל בשבת - כאשר חל ראש חודש בשבת, משתנה נוסח תפילת מוסף וכוללים בו את ענייני השבת ואת ענייני ראש חודש. הברכה האמצעית פותחת אז במילים: "אתה יצרת עולמך מקדם...", ומסתיימת בברכה: "ברוך אתה ה', מקדש השבת וישראל וראשי חודשים". במנחה של שבת לא אומרים "צדקתך".

ראש חודש בזמן בית המקדש

עיון בתנ"ך מגלה שלראש חודש היה ערך מרכזי המקביל לערך החגים לעניין הקרבנות ("וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם"), סעודת ראש חודש המוזכרת כמנהג ידוע בתקופת שאול ודוד ("ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי ייפקד מושבך"), הקבלת פני הרב בתקופת אליהו ("לא חודש ולא שבת"), ואף שביתה ממלאכה ("מתי יעבור החודש ונשברה שבר").

בימינו, לא נותר לנו כמעט אף זכר ממנהגי ראש חודש. בעל ה"טורי אבן" מסביר בפירושו למסכת מגילה שדין שביתת מלאכה תלוי דווקא בקרבן ראש חודש. היות שישנה הלכה, שאדם המקריב קרבן אסור בעשיית מלאכה. הוא מרחיב ומסביר שאמנם ישראל מקריבים בכל יום את קורבן התמיד, אך אי אפשר שימנעו תדיר מעשיית מלאכה, על כן נבחרו שליחים שמייצגים את עם ישראל בהקרבה. עם זאת, בראש חודש נשאר הדין שכל אדם אסור בעשיית מלאכה בזמן שקורבנו קרב. לפי הסבר זה נראה שאין לראש חודש משמעות של קדושת היום אלא בזמן שבית המקדש קיים. על כן אומרים בתפילת מוסף: "ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם  בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת".

נסיים בתחינה עמוקה לבעל הרחמים, ש"מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו... אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור", ויהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו.

ראש חודש הזדמנות להתחדשות - הרב יצחק פנגר בהנהגות מיוחדות לראש חודש. צפו:

סגולה נפלאה לראש חודש: קראו את תפילת הרמב"ן, המסוגלת לפרנסה.

הנהגות לראש חודש בבתי הכנסת.