"רואים! רואים!", צעק ר’ זונדל לעגלון

ישנם אנשים אשר מקפידים לשמור על המצוות, כל עוד מתהלכים הם בין הבריות. אולם כאשר נמצאים הם לבדם באין רואה ואין מוחה, עושים ככל אשר יחפוץ לבם, בחשבם מי רואה ומי שומע? הם יבואו לתפלות, יתרמו צדקה, ישימו כיפה, ואילו בתוך ביתם פנימה שורץ מכשיר טמא שיש בו את כל העברות והתועבות.

טעותם החמורה נובעת מחוסר אמונה במציאות ה', הרואה ויודע כל הנסתרות, ובכל עת רואה ומשקיף על כל אדם בכל מקום שנמצא, ואפילו בחדרי חדרים בינו לבין עצמו, שכן ה' - מלוא כל הארץ כבודו!

נח, לדברי הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל בספרו "נפש חיה" ח"ב, לא היה כאותם אנשים שאין תוכם כברם. את ציווי ה', הוא קיים בכל מצב, בין בסתר ובין בגלוי. וזאת מודיע לנו הפסוק: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" - נח היה איש צדיק ותמים בפני בני דורו - בגלוי. ולא זו בלבד, אלא "את האלוקים התהלך נח" - גם בחדרי חדרים, מקום אשר אין איש רואהו מלבד האלוקים, גם שם התהלך נח בדרכי התורה והמצווה.

* * *

הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל שכר פעם עגלון יהודי, כדי שהלה יסיעו בעגלתו אל העיר הגדולה, שם התקיים ''יום השוק''. הם יצאו את העיר לא הרחיקו, והעגלה עברה בסמוך לאיזו שדה. לפתע, הבחין העגלון בערמת שחת קצורה נחה בלב השדה. הביט כה וכה, וירא כי אין איש. עצר את העגלה, חיש קל ירד הימנה, כשהוא מבקש מהרב שישגיח בינתיים לבל יבואו הבעלים ויתפסוהו בקלקלתו. ירד מן העגלה כשבידו שק גדול, ניגש בחדוה אל ערמת השחת, והחל למלא את שקו כדי שיהיה למאכל סוסיו.

לפתע פתאום זעק לעברו רבי זונדל בקול גדול: "רואים! רואים!". מיד ניתר הלז ממקומו, שמט באחת את השק מידיו, טיפס על המרכבה, והחל להריץ את הסוסים.

משהתרחק דיו בדהרה מהירה, שבה שלוות נפשו של העגלון אליו, והוא הסתובב ותר כה וכה אך לא מצא נפש חיה ברדיוס הקרוב.

''רימית אותי!'', הטיח ברב. "חלילה וחס", הזדעזע הרב. "את האמת לאמיתה אמרתי לך: היה מי שראה אותך!". "מיהו?", התרתח העגלון, ''הן אינני רואה איש בכל הסביבה!".

"שם למעלה'', חייך רבי זונדל והרים עיניו למרום, "יש עין רואה ואוזן שומעת – וכל מעשיך בספר נכתבים...".