רוצה שבעלך יקשיב לך? דברי בצורה ברורה

משל יפה מספר על שתי אחיות שרבו ביניהם על התפוז האחרון שנשאר בבית. המריבה הגיעה לאזני האם, והיא פסקה שהתפוז ייחתך לשניים, וכל אחת תקבל חצי. אחרי שכל אחת קיבלה את החצי שלה, האחות הראשונה אכלה את התפוז וזרקה את קליפתו, והאחות השנייה זרקה את הפרי ועשתה ריבה מהקליפה...

הנמשל ברור: אם הייתה תקשורת אמיתית ויעילה בין האחיות, המריבה בכלל לא הייתה מתקיימת. האחת הייתה לוקחת את התוך, השנייה את הקליפה, ובזה היה נגמר הסיפור.

כך גם בתקשורת זוגית: פעמים רבות חלק גדול מהמתח ומהמריבות בין בני הזוג היו יכולים להעלם בקלות אם רק היו יודעים לתקשר ולהעביר מסרים בצורה נכונה ויעילה. בהמשך הפרק נעבור על כל אחד מהדברים שמפריעים לנו לתקשר בצורה נכונה.

תקשורת בצל תחושות שליליות

לפעמים בני אדם מקווים שהם יוכלו לומר דברים במעורפל, או לספר על תחושות וחוויות מבלי למצוא את המילים המדויקות, ושבן או בת הזוג יבינו לבד למה הכוונה. זה אידיאלי, אבל לא תמיד ריאלי.

בזמני מצוקה ומשבר – אי אפשר להסתמך על זה. חייבים לומר הכול בצורה ברורה ובהירה. לא פעם קורה ששומעים בני זוג שנכנסו למעגל של ויכוחים חוזרים ונשנים אומרים: "אבל זה לא מה שהתכוונתי", "אתה מוציא את הדברים שלי מהקשרם"...

כאשר בני זוג מדברים על נושא טעון רגשית, קורה הרבה שאחד מהם מפרש משהו שנאמר לו כפוגעני על אף שזו לא הייתה הכוונה, או שאחד מנסה לרכך את האווירה באמצעות איזו הלצה והשני מגיב בכעס ולא מבין איך אפשר להתבדח על נושא כזה, וכן הלאה. הרעיון הוא שכאשר יש מתח וטעינוּת רגשית במערכת היחסים, כל דבר יוצא מפרופורציה, ומשפטים מקבלים משמעויות מרחיקות לכת. ממקום הזה מצטברים הרבה תסכולים, אי־הבנות ותחושות מרירות. נוצרת גם תחושה בין בני הזוג שהם לא מסוגלים לנהל שיח, שכל דיון ביניהם הופך לעכור ומרגיז.

ביקורת ותקשורת פוגענית

אחד הדברים הראשונים שמעכירים את השיח וחונקים אותו הוא האשמות ותוקפנות. תוקפנות לא מאפשרת לשיחה להתקיים, מסיבה מאוד פשוטה: כאשר אדם מרגיש מותקף, הוא כלל לא פנוי לשמוע ולהקשיב. הוא עסוק רק בהגנה על עצמו.

אחת הטענות המושמעות בהקשר הזה היא "אבל אני רוצה להסביר מה מפריע לי, אני רוצה להשמיע את כל האמת!".

זוהי טעות, משום שהאמת לא משחקת תפקיד במערכת הזו. ראשית, באופן הכי פרקטי, אם הצד השני לא מסוגל לשמוע – אין שום צורך או טעם לומר את האמת. זה לא יעזור. שנית, במערכת זוגית אין דבר כזה אמת אובייקטיבית. לכל אחד יש את זווית הראייה שלו ואת השקפה העולם שלו שדרכה הוא תופס מהי האמת. גם אם הוא חושב באמת ובתמים ובכנות מלאה שהוא צודק – עדיין אין זו האמת בהכרח.

בואו נתמקד בצד המעשי. נאמר שלבעל מסוים יש טענות כלפי אשתו שהיא בזבזנית, והוא אומר לה בטון כועס ומאשים: "את יודעת שיש כאן מישהו בבית שעובד קשה מאוד על כל שקל שנכנס לבנק? אולי תחשבי קצת לפני שאת מפזרת כסף בכל מקום?"

במקרה הזה, גם אם הבעל צודק, וגם אם אשתו מוכנה בעיקרון לבוא לקראתו – היא אפילו לא מצליחה לחשוב על זה. כאשר היא שומעת את הטון הכועס והמאשים, מיד קופץ לה הצורך להגן על עצמה ולהדוף את הטענות. היא לא מתרכזת בתוכן אלא בצורה. ואדרבה, אם הנושא הזה חשוב כל כך לבעל – חבל שהוא משקיע מחשבה כה מועטה באופן שבו הוא מעביר את הדברים, שכן כרגע הוא פוגע בעצמו.

הוא פוגע בעצמו משום שבאופן שבו מתנהלים הדברים כרגע – הדו שיח הזה תיכף יתפתח למריבה שתכלול חילופי האשמות הדדיים. האישה תתקוף אותו חזרה אולי בנושא אחר, והבעל יטען: אהה! אין לך מה להגיד, ולכן את מעבירה נושא... וכו' וכו'. עוד ויכוח עקר שלא יוצא ממנו כלום, כי משתתפיו עסוקים בלהגן על עצמם, להתעלם ממה שנאמר או לתקוף חזרה. הם לא פנויים בכלל להתעסק בתוכן.

אם הבעל רוצה באמת לפתור את הנושא, הוא חייב לוותר על הסגנון הזה, למרות התחושה הכל כך חזקה שלו שהוא באמת צודק. סטטיסטיקה מפחידה טוענת ששבעים אחוז מהזוגות רבים על אותו נושא במשך ארבע שנים (!!!). אחרי ארבע שנים, אגב, מן הסתם המריבה ממשיכה, ורק הנושא מתחלף...

זוג נורמטיבי לא אמור לריב על אותו נושא במשך כל כך הרבה זמן. הסיבה היחידה שהם לא מצליחים להגיע להסכמה היא סגנון הדיבור הלא יעיל הזה.

מסר עדין אך תוקפני

שימו לב – גם כשאנו מדברים בצורה סבלנית ושלווה כביכול, המסר שאנו מעבירים עדיין עלול להיות תוקפני.

כולנו מבינים שאישה שאומרת לבעלה משהו כמו: "די, אני לא יכולה כבר! תקום כבר ותעשה משהו עם עצמך, תעזור לי בבית! מה איתך? התחתנת בשביל שישרתו אותך?", משתמשת בטון תוקפני וכנראה שהמסר שלה לא יעבור. אבל דעו שגם לומר בטון רגוע: "ביקשתי ממך כמה פעמים שתפסיק לחשוב רק על עצמך ותתחיל לעזור בבית" – זוהי תוקפנות. לא תוקפנות חריפה כמו הקודמת, אבל עדיין תוקפנות. המציאות מראה שבסגנון הזה אולי לוקח חמש דקות במקום דקה להגיע למריבה, אבל התוצאות הסופיות הן אותן תוצאות.

המילים "אתה חושב רק על עצמך" משדרות גם הן את אותו מסר: אתה לא בסדר. הן גורמות לאדם שאליו הן מופנות להיות עסוק בהתגוננות במקום בהאזנה והפנמה.

מסר סמוי בנושא מהותי

ועוד משהו באותו נושא: גם אם האישה הייתה מדברת בצורה באמת נעימה, ולא משתמשת במילים "תפסיק לחשוב רק על עצמך" – כנראה שהיא הייתה מתאכזבת. הסיבה לכך היא שהיא לא ביקשה את מה שהיא באמת רוצה: היא רוצה ליזום שינוי בחלוקת התפקידים בבית, אבל היא מדברת על מקרה בודד. לבקשה שלה יש מסר סמוי, ואנשים נוטים להתעלם ממסרים סמויים כשהם לא נוחים להם. יכול להיות שבעלה יעזור לה עכשיו, אבל המצב הכללי יישאר כשהיה.

אם היא רוצה שינוי תפקידים אמיתי, היא צריכה לפנות לבעלה בגלוי ולומר לו: אני יודעת שיש ביננו חלוקת תפקידים בלתי כתובה שנוצרה במהלך חיינו המשותפים ועד עכשיו התקיימה בשקט. לאחרונה אני מרגישה שאני צריכה שינוי. אני מעריכה מאוד את מה שאתה עושה בבית – וכאן חשוב לפרט כמה דברים – אבל מצד שני אני מרגישה צורך ביותר עזרה, בוא נחשוב ביחד על הדברים מחדש.

אם לא נפנה לבן הזוג בצורה כזו, אנו פשוט לא נהיה מובנים, והדו-שיח לא יתקדם. במקרה כזה בדרך כלל הנטייה היא להאשים את בן או בת הזוג, משום שהאדם עצמו מרגיש שהוא כן ביקש וכן יזם שיח, ונתקל באדישות או בחוסר אכפתיות. כמובן שזה לא נכון, כפי שאמרנו, והבעיה היא שהאדם לא התבטא בצורה נכונה ולכן הצד השני לא הבין מה הוא באמת רוצה.

באופן כללי אפשר לומר שבמערכת זוגית נורמטיבית, המאמצים לשימור ושיפור הקשר מצד שני בני הזוג הם פחות או יותר שווים. הבעיה היא שכל אחד מבטא את המאמץ הזה בצורה אחרת, ולכן מגיעים למצב שבו לאחד מבני הזוג נראה שהשני לא מספיק מתעניין, לא אכפתי ולא משקיע. זהו מעין מצב של "פול גז בניוטרל". כל אחד מתאמץ, מנסה ודוחף, אבל לא מצליח להניע את המערכת בשל חוסר הבנה וחוסר תאום. הדבר רק מדגיש את הצורך בתקשורת ברורה, ישירה וגלויה, שעליה נפרט עוד בהמשך.

מסרים לא ברורים

בהמשך ישיר לנקודה הקודמת, עוד בעיה נפוצה בתקשורת היא מסרים מעורפלים; לדוגמא, אישה אומרת לבעלה: "אולי תבוא מחר בצהריים לעזור לי עם הילדים...". למחרת, כשהבעל מגיע כרגיל בערב ולא בצהריים, היא פגועה ושואלת: "למה לא באת? למה אתה לא מקשיב לי?". היא מרגישה שהיא השמיעה בקשה ברורה והוא התעלם ממנה. אלא שלמען האמת, היא אמרה "אולי"... ו"אולי", משמעותו – או שכן או שלא. לכן באותו רגע הבעל כנראה הניח שאם היא תרצה שהוא יבוא היא תתקשר אליו, ולמחרת הדבר כבר נשכח ממנו כליל.

כלומר: על נושאים חשובים לא מדברים בשפה מעורפלת, אלא בצורה ברורה וחד משמעית. לא תוקפנית, אבל החלטית.

לאנשים הרבה פעמים יותר נוח לדבר בצורה מעורפלת. אותה אישה, לדוגמא, לא רוצה להיכנס עכשיו להסברים על למה היא צריכה מחר עזרה, ולא מתחשק לה לשמוע עכשיו מבעלה עד כמה קשה לו לעזוב את העבודה באמצע (גם אם הוא מוכן לעשות זאת). לכן היא מעדיפה לנקוט בלשון "אולי", ושוכחת שאולי הוא רק אולי...

שימו לב: דיבור מעורפל משמעותו לקיחת סיכון. כשאנו אומרים דברים שעלולים להתפרש לכאן ולכאן, אנו לוקחים את הסיכון שלא יבינו אותנו כמו שהיינו רוצים. כאשר האווירה הכללית היא טובה ובריאה, ובני הזוג מרגישים טוב ביחס לזוגיות שלהם – הם ימצאו את הדרך לפרש זה את זה על הצד הטוב יותר. כשזה המצב, אפשר לקחת את הסיכון הזה. אך כאשר מצב הזוגיות קצת רעוע, צריך להיות ברורים מאוד.

קורה גם שבאופן כללי מצב הזוגיות הוא טוב ובריא, אך ביחס לנושא מסוים קיימים מתח ורגישות גבוה. כמו כן, לפעמים הבעיה היא לא בזוגיות אלא סתם במצב הרוח של אחד מבני הזוג. גם במקרים כאלו צריכים להיות ברורים מאוד כדי המסר ייקלט היטב.

ניתן עוד דוגמא שתעזור לנו להמחיש את הדברים טוב יותר. בעל אומר לאשתו – "אולי נלך השבת לבקר את ההורים שלי?", והאישה עונה: "האמת שלא מתחשק לי, אני מעדיפה להישאר בבית". הבעל מגיב בכעס: "את אף פעם לא רוצה לבקר את ההורים שלי! מה יש לך נגדם?". חילופי הדברים הללו נובעים מכך שהיא קיבלה את שאלתו כשאלה טכנית פשוטה, ולכן ענתה בקלילות שלא. היא לא התכוונה לשום דבר מיוחד כשאמרה זאת.

כנראה שהנישואים שלהם בתקופה קצת בעייתית כרגע, ומכאן נובעת הרגישות היתרה של הבעל. בזמנים כאלו צריך להיות מודעים ולהתנסח בזהירות ובתשומת לב.

הבעל צריך לומר באופן ברור: "אני מרגיש שאנחנו לא הולכים מספיק להורים שלי, וזה מפריע לי. אני רוצה לבקר אותם השבת, בסדר?". כאשר האישה תבין שזה חשוב לו, מן הסתם היא תענה בחיוב.

אגב, יכול להיות שבתקופה רגילה וטובה האישה הייתה מבינה את המשמעות הנסתרת שמאחורי השאלה של הבעל, גם אם הוא לא היה מתנסח בברור, והייתה מסכימה ללכת. אלא שכרגע, בתקופת משבר, היא מתמקדת במסר שנוח לה להתמקד בו, וזה מובן. בדיוק מהסיבה הזאת אי אפשר לצפות שיבינו אותנו, ולדבר ברור.

המאמר לקוח מספרו החדש של הרב אייל אונגר 'שלום בבית'.  לרכישת ספרי הרב בהידברות שופס, היכנסו לכאן.

לרכישת ספרי זוגיות וחינוך ילדים, היכנסו לכאן.