"אתם שומעים, יהודים, צריך לחנך את הילדים במוסדות חרדיים"

בית כנסת מנומנם בדרום תל אביב. יהודים זקנים פוקדים אותו, מסירים את האבק של השגרה ושל השעמום. שומרים קצת מסורת, קצת קידוש, הבדלה, נרות, כיפור. מה שיודעים. טיפונת.

חלקם הגדול הגיע מן הפזורות בגלות, מקזבלנקה, מרקש, לוב, מצרים ואולי עוד.

הילדים שלהם כבר צברים. מגדלים משפחות עמלות עם ילדים צברים עוד יותר. לחם – עבודה, והעבודה היא חיינו - זה מה שהם מכירים ועושים. שלא באשמתם, התורה מונחת שם בקרן זוית.

ומי מוצא לנכון להגיע לשם, בלי צלצולים, ובלי רעש ופרסומות? למי נאה ויאה לבא להשמיע קול השם ברמה, קול השם בהדר? מי ידאג לפזורה הרוחנית ולשיממון?

אולי איזה רב צעיר בתחילת דרכו? אולי איזה יהודי יקר שיודע קצת ספר, ויודע קצת הלכות? אתם יודעים מה, אולי אחד שמתכונן לעשות עליהם סטאז', ואחר כך לצאת לעולם הגדול ולהתפתח?

*  *  *

מישהו אכפתי עם לב חם. גאון אדיר שמצעירותו מנבאים לו גדולות ונצורות, והוא לא משועמם. לגמרי לא. ואין לו רגע דל. והוא כבר רב גדול ועמקן נפלא בפני עצמו, ויש לו הרבה מי שרוצה להקשיב לו...

הרב עובדיה יוסף מירושלים. שמעתם עליו במקרה?

והוא מגיע. יורד לתל אביב החמה ומביא רוח ירושלמית נעימה, דבר השם מירושלים.

כבוד גדול לא יוצא לו משם. אין שום טובת הנאה. הוא לא בא מטעמו של שום ארגון או רבנות. הוא בא. כי אכפת לו. כי כל בן של השם, הוא בן של מלך, והוא רשאי וצריך לדעת איך לחיות טוב כאן, בעולם הזה!

והוא מחדיר בהם הלכות. הזקנים קצת מתנמנמים. הם עייפים. "חיים לא קלים", הם אומרים באנחה. חלק מנשקים לו את היד. חלק בוהה בו בעיניים. חלק מקשיב. הרב הזה מרתק. יש לו סיפורים מעניינים. אגדות חז"ל. משלים. יש לו לשון ציורית, לשון של זהורית. הוא מזהיר ומזכיר את התורה הקדושה, ומבקש – אנא יהודים יקרים שלי, אל תניחו אותה בקרן זווית.

"אתם שומעים, יהודים, צריך לחנך את הילדים במוסדות חרדיים. אסור לשלוח אותם לחנוך ממלכתי. לא זו דרך תורתנו הקדושה!".

הוא מסביר ומבהיר. יש מי ששומע, ויש מי שכבר ישן מזמן.

ויש שם סבאל'ה אחד מרוקאי אסלי. דומיננטי מאד, וכזה שמחליט על המשפחה שלו, כי כולם שומעים לו ביראת כבוד.

והסבא הזה דופק טוק טוק על הדלת של הבת שלו. או הבן שלו. שנשואים, וגרים שם לידו בתל אביב, בדרום תל אביב.

"תקשיבו, ילדים שלי. תעבירו מהר את יגאל מהבית ספר החילוני שלו. מילה שלי! תעבירו אותו לחנוך תורני, כי סבא אמר!".

יגאל לא מבין מה רוצים מהחיים שלו, אבל סבא אמר לאבא ואמא בנחרצות, שהוא דורש להעביר אותו לבית ספר "נורמלי", אחר.

*  *  *

שנים תעבורנה. יגאל הקטן גדול יהיה. ויזעק על במות, כשהאולמות מלאים אדם, שאוהבים אותו אהבת נפש: "הרב עובדיה הציל אותי! בזכותו אני כאן! בזכותו זכיתי לאור באור האמת!".

והמוני האנשים שמתחזקים מדרשותיו הנפלאות, ומספרי האמונה שלו, ויוצאים מחרדות, ונגמלים מפחדים, ומתחילים לחיות חיים שמחים, חיים מלאים, חיים של תורה – יודעים: הרב עובדיה זכה להוציא את היהלום שקוראים לו הרב יגאל כהן שליט"א, מתוך הבור.

וזה רק סיפור אחד של נכד אחד, שעשה דרכו מדרום תל אביב הרדומה – אל מרכז בני ברק המעטירה, בזכות מרן.

מרן. שהיה אכפת לו. שרצה להטעים את יערת הדבש, ואהב את עם ישראל, ואהב את התורה הקדושה, והכי – אהב את קודשא בריך הוא - - - באהבה.