יציאת מצרים: פרטים מרתקים שלא ידעתם על המאורע ההיסטורי המוכח

שעבוד מצרים ב-5 דקות

בספר בראשית מסופר שיעקב אבינו ירד למצרים עם צאצאיו, בעקבות הבטחתו של בורא עולם וציוויו המפורש: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה". בני ישראל התעצמו והתרבו, עד שפרעה מלך מצרים חשש שהשבט העברי הזר יהווה סכנה למלכותו. בהדרגה ובאכזריות הפך את העבריים לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השעבוד כלל עבודת פרך, כפייה, עינויים, מכות ורציחות, התעללות בלתי נתפסת בשכל אנוש בעבדים, נשיהם וילדיהם. אחת המטרות של פרעה היתה: "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". פרעה ועבדיו עמלו להתיש את העבדים ובכך למעט את הילודה.

בורא עולם גרם שנשות ישראל תלדנה שישה תינוקות בכרס אחת. בתגובה, זימן פרעה את המיילדות העבריות, ודרש מהן להמית את הזכרים. המיילדות יראות השמים סירבו לשתף פעולה עם הגזרה. הן השיבו לפרעה כי היולדות העבריות בקיאות בחכמת הלידה, ויודעות ללדת לבדן כבעלי חיים. ולכן  עוד "בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". ציווה פרעה לכל עמו להשליך את התינוקות הזכרים ליאור. המצרים ביצעו זאת, ובני ישראל נאנקו – ואלוקים שמע את תפילתם ונאקתם.

אלוקים מקים לבניו מושיע: יוכבד, אשתו של עמרם משבט לוי, יולדת בן. התינוק נולד בחודש השישי להריונה, ועל כן, למרות שהמצרים המתינו ללידתה, היא יכלה להחביא את בנה למשך שלושה חודשים. כשחודשים אלו חולפים, היא בונה תיבה קטנה מזופתת (חסינה למים) ושמה את התינוק בתיבה, על גדות היאור. אחותו של התינוק, מרים, מסתתרת מאחורי שיח על מנת להשגיח על הילד.

בת פרעה מגיעה להתרחץ בנהר, כאשר חלק מהמפרשים מסבירים שהיתה זו טבילה לצורך גיור. כאשר ראתה את התיבה פתחה אותה וראתה את משה בוכה. רחמיה נכמרים, והיא מחליטה לקחתו לביתה ולגדל אותו. היא בוחרת לו את השם: משה.

משה גדל בבית פרעה. כאשר יצא באחד הימים גילה שבני עמו סובלים. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי והורג את המצרי. ביום המחרת הוא רואה שני יהודים נלחמים זה בזה. כאשר הוא מוכיח אותם הם מלשינים עליו לשלטונות, ומשה נאלץ לברוח למדיין. שם הוא מושיע את בנות יתרו, מתחתן עם אחת מהן, ציפורה, והופך לרועה צאנו של חמיו.

במקביל, מצבם של בני ישראל במצרים נעשה גרוע מיום ליום, והם זועקים לה' מדם ליבם. ה' מצווה למשה ללכת לפרעה ולדרוש ממנו: "שלח את עמי ויעבדוני". משה מציין כי הוא מגמגם, וה' ממנה את אהרן אחיו לדוברו.

משה חוזר למצרים, ויחד עם אהרון הם אוספים את זקני העם כדי לספר להם שהגיע זמן הגאולה. העם מאמין להם; פרעה, לעומת זאת, מסרב לשחרר אותם ואף מגביר את סבלם של ישראל. הוא מגדיל את העול על עבדיו היהודים ומצווה על מנהלי העבודה להפסיק לספק להם תבן לעשיית הלבנים. עתה עליהם גם ללכת לאסוף תבן בעצמם ולהספיק להפיק את אותה כמות לבנים. אשר משה שואל את אלוקים: "למה הרעות לעם הזה?", הוא מקבל בתמורה הבטחה שהגאולה קרבה מאוד.

ה' מתגלה למשה, ותוך שימוש בארבע לשונות של גאולה הוא מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים, לשחרר אותם מעבדותם, לגאול אותם, ולקחת אותם לו לעם הנבחר בהר סיני. לאחר מכן הוא יביא אותם אל הארץ המובטחת, אותה הבטיח לאבותינו למורשת עולם.

עשר המכות

עשר המכות הם עשרת הפגעים שנגף בהם הקב"ה את המצרים כדי להכריחם לשלח משם את בני ישראל. כאשר באה המכה, פרעה הבטיח לשלוח את ישראל מארצו. כאשר רפתה המכה ובאה הרווחה, הוא התחרט. עשר המכות פגעו במצרים בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל. למרות המכות, סירב פרעה למלא את בקשתו של משה. רק מכת בכורות הובילה אותו להסכמה לכך.

עשרת המכות בארכיאולוגיה התנ"כית. לחצו לקריאה. 

עשר המכות – מה באמת קרה שם? קבלו את סיכום מכות מצרים.

תשכחו את כל מה שלמדתם בבית הספר על עשרת המכות וקבלו תיאור חי ומיוחד על פי מדרשי חז"ל מפי הרב שלמה לוינשטיין. צפו:

יציאת מצרים

מותם של בכורי מצרים, והחשש שהוא עצמו תיכף מסתלק מן העולם, שובר סוף-סוף את התנגדותו של פרעה, ולא רק שהוא מסכים אלא ממש מתחנן לישראל שילכו באמצע הלילה. משה משיב כי הם אינם גנבים, וכי הם יצאו בחצות היום לעיני כל. בני ישראל עוזבים את מצרים, כאשר לבצק שהכינו לדרך אין זמן לתפוח, וכל המזון שהם לוקחים עימם הוא ללא שאור. לפני שהם עוזבים הם שואלים מהמצרים זהב, כסף ופריטי לבוש.

בכל שנה, עד ימינו אנו, מציינים בני ישראל את היום בו יצאו ממצרים – ט"ו בניסן, על ידי הסרת כל חמץ ושאור מבתיהם ורכושם במשך שבעה ימים, אכילת מצה, וסיפור נס יציאת מצרים לבניהם ולבנותיהם.

מספר ימים לאחר שסילק את בני ישראל, פרעה מתחרט על כך. הוא וכל עבדיו רודפים אחריהם כדי להכריחם לחזור. העברים מוצאים עצמם לכודים בין צבאותיו של פרעה לבין הים הגדול וזועקים אל ה', שמצווה את למשה להרים את מקלו מעל המים; הים נבקע לשניים ומאפשר לבני ישראל לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם. משה, בני ישראל, מרים הנביאה ונשי ישראל, שרים שיר הלל ותודה לה'. כך נהיינו לעם.

כל התיאור המובא כאן הוא מעט מן המעט מהניסים המופלאים שהתרחשו במצרים. אנו ממליצים לכם להעשיר את ידיעותיכם אודות המאורעות שאירעו שם והשלכותיהם עד ימינו. לחצו כאן לקריאה נוספת ולהעמקה באירוע המכונן לעם היהודי.

הרב גואל אלקריף - סודה של יציאת מצרים. צפו

פירושים מפתיעים על יציאת מצרים

פירושים מרתקים על יציאת מצרים שופכים אור על עוצמת ידו הגדולה של הבורא. על פי פירוש הרוקח על התורה, בליל מכת בכורות שלח ה' ברקים ורעמים על ארץ מצרים, ומקולות הרעמים העצומים – מתו בכורי מצרים, ורק הם.

בנוגע למכת בכורות, הזוהר הקדוש מסביר כי אותו הלילה האיר הקב"ה כמו יום, כדי שבני ישראל והמצרים יוכלו לראות במו עיניהם ובבירור את הנס שנעשה לעם ישראל. על כך אמר דוד המלך בתהילים: "לילה כיום יאיר".

עוד מסביר הזוהר את הפסוק: "וירא ישראל (שמו הנוסף של יעקב אבינו) את היד הגדולה אשר עשה ה' למצרים" כך: הקב"ה העלה את יעקב אבינו מקברו בזמן יציאת מצרים, כדי שיוכל לראות את בניו נגאלים.

רבנו בחיי מסביר כי ים סוף לא נבקע לשניים בבת אחת, אלא רק חלק ממנו נבקע – וככל שהתקדמו בני ישראל בתוך הים ביבשה, המשיך הים להיקרע, כאילו נס מפניהם – ומכאן דבריו של דוד המלך בתהילים, "הים ראה וינוס".

הפסוק מתאר את הנס המופלא, בכך שכל המצרים כולם טבעו בים סוף. דיוק בלשון הפסוק מגלה כי מצרי אחד נשאר. כה נאמר: "לא נשאר עד אחד". היה זה פרעה עצמו. הוא נותר בחיים כדי שיווכח בגדלותו של בורא עולם. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שפרעה לא מת בים סוף, וכי לאחר יציאת מצרים הוא "עבר דירה", והיה למלך נינוה.

מפרשי התנ"ך מסבירים במתק שפתיים את הפלאות שנעשו לאבותינו ביציאת מצרים. לחצו כאן לפירושים נוספים.

הוכחת היסטוריות ליציאת מצרים

הרב זמיר כהן חושף בהרצאתו לקט ממצאים ארכיאולוגיים מעוררי השתאות, המספרים את סיפור הירידה למצרים, את סוד הפירמדות המצריות, שעבוד ישראל וגאולתם:

וויל דורנט בספרו "ההיסטוריה של התרבות" מאשר את העסקתם של עבדים בני שם במצרים בבנייה, באלף השני והשלישי לפנה''ס.. כה דבריו: ''סיפור היהודים כפי שגולל בתנ''ך, עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה, כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות מונומנטים וחפירות, עלינו לקבל את דיווח התנ''ך...".

 פרופ' דייויד רול, אחד הפרופסורים המכובדים והידועים כיום בממסד המדעי, מביא בספרו "התנ''ך -ממיתוס לאמת היסטורית" מסמך עתיק שנמצא בחפירות במצרים ונקרא פאפירוס ברוקלין. בתחילת הפאפירוס מובא צו מלכותי של המלך סובקוטעפ השלישי המצווה להעביר קבוצת עבדים מאזור מסוים אל חוה באיזור אחר במצרים. המרתק הוא שבצד האחורי של הדף מופיעים שמות העבדים וחלק מן השמות הינם שמות עבריים בעליל: ''יששכר'', ''אשר'', ''שפרה'', ''מנחם'' ועוד. מסמך זה מהווה עדות חיה מאבותינו שנאנקו תחת עבודת המצרים - מתוך תעודה מצרית אותנטית. עוד מוזכר שהעברים הינם ''אפירו'' – הארכיאולוגים, ברובם, סוברים שזה כינוי לעברים אצל המצרים, כיוון שא' וע' מתחלפות, וכן ב' ופ' מתחלפות ביניהם. אם כן, "אפירו" מקביל ל"עבירו".

חוקר נוסף שמצוין בספר, מתפלא על הכמות האדירה של עבדים יוצאי אסיה (ארץ ישראל) שהיו במצרים: "אולי הדבר המפתיע ביותר הקשור לעבדים אלו הוא שבמצרים עילית יכול היה איש ממשל, למשל, להרשות לעצמו להחזיק בלמעלה מארבעים עבדים כרכושו הפרטי... הרי נעמוד בפני הפלא מדוע וכיצד כמות כה גדולה של עבדים יוצאי אסיה מצאו את דרכם למצרים כדי ליהפך שם לעבדים... כמו כן מפליאה הפרופורציה המורה בין גברים לנשים שהיא שלושה כלפי אחד. אולי הגברים נשלחו למלחמה''. אנו כמובן יודעים את הפתרון מדוע היו יותר נשים מגברים, הדבר נגזר מצווי פרעה: ''כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".

באותה שכבת קרקע נמצאו 65% של שלדי תינוקות עד גיל שמונה עשר חודש גם לזה אין לחוקרים הסבר שמניח את הדעת. רול עצמו מציין שלפי מסורת התנ''ך הכל מתיישב על מקומו בשלום, שכן הללו נטבחו באכזריות על ידי שלוחי פרעה. המצרים כידוע היו בעלי צבע עור כהה, כן מובא במקורותינו (רש''י בראשית פרק י''ב פסוק י''א ''אחיהם של כושים"), וכך להבדיל גם רואים בציורי הפרעונים למיניהם. והנה, בקברו של אחד מהמושלים במצרים נמצא ציור קיר המראה עבדים בהירי עור בשעת עבודתם. ''מתמיה קודם כל, צבע עור הבהיר של הפועלים הלבושים סינר בד קצר", מצוין שם.

בספר "התנ"ך כהיסטוריה"(עמ' 108) מאת ורנר קלר, נכתב: ההשוואה למפקחי העבודה כהי העור מוכיחה, כי בהירי העור הם כנראה שמיים, בשום אופן לא מצריים... בכתב החרטומים שבצד התמונה כתוב ''המטה בידי הוא- אל תתרשלו!''. פרופסור א.ש. יהודה כותב: ''בכלל, כל תיאור השיעבוד, נותן לנו תמונה כל כך בהירה מכל הנעשה במצרים באותה התקופה, שאי אפשר להאמין שהסיפור נכתב בזמן אחר מאותו הזמן שהעברים חיו בסביבה מצרית.

להוכחות מרתקות נוספות על יציאת מצרים, לחצו כאן.

המחקר הארכאולוגי חשף מתוך מעמקי האדמה את שרידי המכות שניתכו על ראשי המצרים

ממצאים ארכאולוגיים חוזרים ומאששים את המסופר בתורה. צפו בסרטון על העדויות הארכיאולוגיות:

גלגלי מרכבות המצרים, גופתו החנוטה של פרעה, תפילה חרוטה בסלע ועוד. השערות וכיוונים שונים – בסרטון שלפניכם:

דוגמאות מן ההיסטוריה, המוכיחות שלא ניתן להמציא או להשתיל היסטוריה בתולדותיו של עם.

יציאת מצרים והשפעתה עד ימינו

בקידוש, בקריאת שמע, בתפילין, בסוכות, בפסח ובעוד מצוות רבות מספור אנו מזכירים את הניסים העצומים שעשה עמנו הבורא – הוציא אותנו מארץ מצרים מבית עבדים, נתן לנו את תורתו, הפך אותנו לעם, והעניק לנו את ארץ ישראל.

"ספר החינוך" במצווה כ"א מסביר את חשיבותה של זכירת יציאת מצרים. כה דבריו: "משורשי מצוה זו, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא, ובידו לשנותם כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלוא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת ה' ברוך הוא".

כלומר, זיכרון יציאת מצרים אינו רק הבסיס לתחושת האחווה היהודית המשותפת לכל צאצאי יוצאי מצרים, אלא הוא גם המקור לחובתנו כלפי מי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים הללו, והוציאנו מעבדות לחירות.

הכרת הטוב והחובה כלפי מי שהצילנו וגאלנו, הן התחושה המוסרית הבסיסית של כל אדם. בראשונה מעשרת הדיברות מציג הקב"ה את עצמו: "אנכי... אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולכן חייב אתה לשמוע בקולי.

הרב יוסף בן פורת בהרצאה מרתקת חושף את ההשגחה הפרטית המופלאה ביציאת מצרים ובכל יום ויום: