רחל אמנו: האמא הגדולה של עם ישראל

הכי הכי לא אמא!! היא האמא הגדולה של עם ישראל "רחל אמנו". הכי הכי לא קבר!! זה המקום שבו רבבות אלפי ישראל כל השנה מתרפקים על הציון הקדוש בבית לחם קבר רחל, יום ולילה לא ישבותו תמיד תמיד ילדים מתרפקים על מצבת אמא רחל ומבקשים ומדברים! ורחל עקרה – "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", לאחר לידת עשרת השבטים זכתה לבן האחד שלה "יוסף", ומבקשת יוסף ה' לי בן אחר ואכן בנימין שנולד ביום פטירתה, והיא היא "האמא רחל", לא לאה עם ששה בנים ועוד בת. רחל דווקא שבקושי חוותה את החוויה אמא, היא "האמא רחל הגדולה", האיך?!

על אם הדרך בדרך אפרת היא בית לחם, לא בית קברות, לא מקום מסודר, ממש ממש על הכביש היא נטמנה ע"פ הדיבור, 12 אבנים מסביב, כל שבט הניח אבן, ועוד אבן גדולה באמצע, כך זה מתואר בחז"ל, 3,500 שנה ומצבת קבר רחל עד עצם היום הזה. "ורחל מבכה על בניה", "יש שכר לפעולתך", הכי הכי לא קבר – ובאמת הכי הכי קבר, האיך?!

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", אמונה, תפילה, עבודת המידות, רחל מוותרת על הנישואין עם יעקב בשביל שאחותה לא תצא לחרפה ולבושה, ויזכור אלוקים את רחל, אחרי הרבה שנים זכר לה אלוקים את הוויתור הגדול, ויפתח את רחמה, הפך אותה לאמא הגדולה של עם ישראל, היא מוותרת ולא נטמנת במערת המכפלה יחד עם כל האבות והאמהות, כדי להיות לפה לסנגר לרחמים על בניה דמעות. והיא היא קבר רחל שרבבות אלפי ישראל נוהרים יום ולילה לפקוד ולהתפלל ולהשתפך בציון הקדוש.

לחיינו אנו: שצועדים בנתינה, במסירות נפש, בוויתור, גם אם זה נגד ההיגיון בוודאי שהתוצאה תהיה מפתיעה. סיפר לי יהודי לאחרונה שיצא מצרכנייה לאחר קניות לשבת עם עגלה, וניגש אליו יהודי ואמר לו אין לי מה לאכול ולהאכיל את ילדי לשבת. מחשבה ראשונה היתה התחמקות עוד נצלן וכד'. ובמחשבה שניה אמרתי לא, אם הקב"ה זימן לי משמים אני לא אחשב חשבונות של יצר הרע. לא היתה לי האפשרות לתת לו מתנת יד מכובדת, אמרתי לו בא נחלוק יחד את הקניה שלי חצי חצי, וכך עשיתי מהפירות והירקות, מהדגים והבשר, ושאר מוצרי המזון. באתי הביתה ואשתי שמה לב שהקניה דלה מכל שבוע, ולשאלתה סיפרתי לה על החלוקה עם עוד משפחה נזקקת, בתחילה גם התריסה כלפי, תמים, ניצלו אותך וכד', אבל הרגעתי אותה, בואי נעשה יחד את המצווה בשלימות בלי טרוניא, עם אמונה שהצלנו משפחה לשבת. ומספר לי שלאחר חצי שנה ואני בן 50 בריא בדרך כלל קיבלתי פתאומי אירוע מוחי קשה. שכבתי 4 ימים מונשם ומורדם ללא סיכוי לחיים. והנה לאחר 4 ימים "תחיית המתים ממש", דקה לפני שהתעוררתי אני רואה עצמי בפתח הצרכנייה עם העגלה ואותו עני מסכן דוחף עלי את העגלה העמוסה ומהמכה החזקה אני מתעורר לחיים, "נס רפואי" ואני אומר "נס הנתינה", משמים הראו לי כח הנתינה והויתור.

בנימין נולד בארץ ישראל, רחל מחכה לילד הזה עוד 7 שנים ולבסוף ביום לידתו נפטרת האמא, אפילו לחיבוק של אמא בנימין לא זוכה, אבל בזכות זה שבנימין היחיד שלא משתחווה לעשיו בדרך לארץ ישראל זכה שבית המקדש יבנה בחלקו. אז נכון, הרבה ציפיה והרבה אכזבה, אבל בית המקדש בחלקו של בנימין רק בזכות הציפיה והאכזבה. ביום הגדול הזה הילולת רחל אמנו, ביום המסוגל הזה, נלמד אמונה, תפילה, ויתור, נתינה. זה לטובתנו הגמורה ובבוא העת נזכה ונראה בישועתנו הגמורה. וזה רחל מבכה על בניה, וזה יש שכר לפעולתך, וזה ושבו בנים לגבולם. הבכי, הדמעות, התפילות, כל זה לא בחינם, יש שכר לפעולות אלו, שבזכות זה ושבו בנים לגבולם, נראה בעין פקוחה את ישועת ה' והכל יחזור לגבולו.

נזכור, נתעודד, נתחזק, בזכות רחל אמנו.

מה שהכי הכי הכי לא נראה, לבסוף זה הכי הכי הכי...