כיצד נוכל לשמוח למרות הכישלונות? קבלו את הסוד

לפעמים אני תוהה, איך אדם יכול לשמוח? האם הוא לא טועה ונכשל, ומרגיש אפס - כמוני? כל היום יש לי על עצמי ביקורת "בונה" כמה נכשלתי.

ישבתי על קפה ועוגה עם חברתי, ודיברנו על כך. היא הוציאה מתיקָהּ ספרון קטן, שכותרתו: "אזמרה". "צריך לדון את כל אדם לכף זכות. אפילו אם הוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב... כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה...", היא הקריאה.

"אם תמצאי ברשע, מעט טוב, ותוכלי לדון אותו לכף זכות, ועל ידי שתמצאי בו מעט טוב, ששם הוא אינו נקרא 'רשע', תוכלי להעלות אותו מכף חובה לכף זכות", היא הסבירה. "את לא מצליחה לשמוח, כי את לא רואה את הטוב שאת עושה. אפילו ה'טוב' שעשית עם קצת אינטרסים ונגיעות, נקרא עדיין טוב. וחשוב להכיר בחשיבותו, ולשמוח בו. זה יחיה אותך, ואז, הכישלונות כבר לא יראו 'מאיימים'.  יצר הרע, לא יצליח להפיל אותך לעצבות, והכי גרוע, שעצבות גוררת - עצבות. לנפילות שלנו יש תפקיד חשוב: דווקא מהמקום הכי נמוך - מכירים ומתחברים יותר לה' יתברך, ואז, מתחילים מחדש, וכל התחלה מחדש, חשובה ויקרה לקדוש ברוך הוא מאוד".

ה' נמצא אתנו בנפילות, כדי להרים אותנו משם. במצב נפילה, כל דיבור עם ה' או מצווה, יקרים מאוד וחשובים לפני ה'. לכן חשוב לזכור: 'אין ייאוש כלל בעולם'!

ה' תמיד אתו, עמו, אצלו וסמוך לו, ו"מלוא כל הארץ כבודו". העצבות מצליחה לעשות, מה ששום עבירה לא מצליחה.

וזה הסוד: כיצד לחיות בשמחה למרות הקושי והנפילות. ולכן, צריך כל הזמן לראות את הטוב שעשינו, למצוא 'נקודות טובות', ולדון את עצמנו לכף זכות. לשמוח בנקודות אלו, ואז אפשר להתפלל ולזמר ולהודות לה' בחיות ובהתלהבות.

מתי "אזמרה לאלוקי בעודי?" דווקא כשאני מרגישה קטנטנה. תורת "אזמרה", היא נותנת לאדם - חיות חדשה.

כיצד אוכל לראות בקביעות את הטוב שבי?

תעשי לעצמך מבצע 'נקודות הטובות'. כמו שיש לילדים, טבלה סודית ביותר, שתהיה רק שלך.

אלו הכותרות: מה עשיתי היום טוב לאנשים: בבית ובעבודה? מה עשיתי היום טוב לעצמי? על מה היום אני דנה את עצמי לכף זכות? מה היום אני מברכת את עצמי? מה ראיתי היום טוב במשהו שאני לא כ"כ מחבבת? כך ניתן לצאת מהמרה השחורה.

אלו דברי רבי נחמן בתורת "אזמרה" המפורסמת: "כִּי הוּא יְסוֹד גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך... כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם... וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל, וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן.

"עַל כֵּן צָרִיך הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאד עַל דָּבָר זֶה, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּאֱמֶת. עִם כָּל זֶה, הַנְּפִילָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ, וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה. שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל יְדֵי זֶה - הַכּל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר, שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּדֵי לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם.

"עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאד, לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת, לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט טוֹב וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת... וְעַל יְדֵי זֶה יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ, וִיצַפֶּה לִישׁוּעָה עֲדַיִן, וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה', בִּבְחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי".