סיון רהב מאיר על דור ה"פוסט-ספק"

פרשת השבוע האחרונה היתה פרשת "לך לך". אברהם אבינו היה העולה החדש הראשון, היהודי הראשון שנכנס לארץ החדשה, והחל ללכת בה לאורכה ולרחבה, לנטוע אוהל ולגדל צאן. אלפי שנים אחר כך – ובניגוד לכל הסבר רציונלי – אנחנו עדיין מחוברים לפיסת הקרקע הקטנה והמופלאה הזו.

יואל זילברמן, ראש ארגון "השומר החדש", חגג עם מתנדביו לאחרונה את "חג השומר", במצפה סנדו שבצפון. הארגון הוקם כדי למנוע פגיעה ברכושם של חקלאים בנגב ובגליל, אבל זילברמן רואה במהלך הזה גם בשורה רוחנית: "אנחנו ספקנים", אמר לשומרים הצעירים. "היהודים מטילים כיום ספק כמעט בכל תחום, ולכן גם מצליחים כל כך להמציא ולחדש. אבל במקביל, ובאופן אבסורדי, אנחנו עוברים תהליך עמוק: אנחנו כל כך מאוהבים בהטלת ספק שהפכנו אותו לקודש קודשים. וכך, הזהות העצמית שלנו נמחקת במו ידינו. כולנו ראינו כבר את תיעודי השואה והתקומה, ולמדנו את ההיסטוריה של כל המלחמות. הדור הקודם כבר עשה עבורנו את כל העבודה. לכן מושגים פשוטים כמו ציונות ואהבת הארץ נשמעים מלאי אבק, לא רלוונטיים. החיים שלנו מתקיימים ברחבי הרשת החברתית, ושם איכות התמונה או הווידיאו היא הקובעת. ואם רוצים להרגיש קצת רוחניות, אפשר לקחת איזה חומר או ריגוש חיצוני שיסגור לי את הפינה. אנחנו דור פוסט־הספק, הדור שאינו מקדש אלא את הספק עצמו, ואנחנו בבעיה".

את הפתרון מוצא זילברמן בחוץ, במעשה, באדמה. בתכלס, לא בדיבורים: "דווקא חוויית העבודה המשותפת בטבע עשויה להיות הפתרון. פתרון גם למצוקה שיוצרים החיים מול המקלדת, ופתרון גם למחלוקות הרבות בחברה שלנו. העבודה החקלאית מפגישה אותנו זה עם זה, מתוך בנייה משותפת. כשיוצאים מאזור הנוחות, אזור הספק והאנוכיות, אל עולם המעשה, אל הסיוע לזולת, לחקלאי – מגיעים למקומות מופלאים. הציונות לא תשרוד כאידיאולוגיה אם לא תהיה חווייתית: לקום בזריחה ולעבוד עד רדת החשיכה, לחוש זיעת אפיים וחילוץ עצמות, להרגיש מחויבות להורים ולסבים ולשרשרת הדורות שהביאו אותנו עד היום - ככה מנצחים את הספק".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".