רוצים להאריך ימים, ולהתפרנס בקלות? פרטים לא ידועים על ברכת המזון

ברכת המזון הינה החיוב לברך את ה' לאחר אכילת פת. ליקטנו עבורכם מקבץ מחז"ל ומגדולי ישראל הקדמוניים. קבלו את כל מה שרציתם דעת על ברכת המזון.

ברכה ראשונה – ברכת הזן

סידור הרש"ש: "קודם ברכת המזון יכוון להכין עצמו לקיים מצוות עשה לברך ברכת המזון ביראה ואהבה ובכוונה עצונה ובשמחה רבה ובטוב לבב, להמשיך שפע וברכה רבה... ויעצום עיניו ויאסור ידיו זו על גב זו ימינית על שמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם". לחצו כאן לנוסח הברכה.

"לא יתחיל תיכף הברכה שניה עד שיפרש ההודאה במחשבתו" (מה שהוציא מפיו) יסוד ושורש העבודה.

ברכה שניה – ברכת הארץ

כתוב בברייתא: "כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית, ותורה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, וצריך שיזכיר בה הודאה תחילה (נודה לך) וסוף (ועל הכל) (עיין בברכות מ"ח) והנה אם יאמר אדם תיבות אלו (נודה לך ה' אלוקינו) בשפתיו בלבד וליבו בל עימו לשים בליבו ההודאה של פירוש מילים האלו: "ובארץ חמדה טובה ורחבה – על שהנחיל לנו ארץ קודש לנחלה עולמית (ובפרט אם זכה להיות בן ארץ ישראל) ועל בריתך שחתמת בבשרנו – שהוא לנו לאות שהבורא יתברך שמו כרת עימנו להיות לנו לאלוקים ואנחנו נהיה לו לעם, ועל תורתך שלימדתנו ועל חוקיך שהודעתנו – שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, תורה הקדושה החביבה והאהובה, המחיה נפש לומדיה ושומריה, על ששם חלקנו מיושבי בית המדרש ולא ביושבי קרנות, האיך אדם יוצר ידי חובתו במה שחייבו אותנו להודות לו על דברים האלו – בפתח פתחי פיו וליבו בל עמו?!" (יסוד ושורש העבודה)

"ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב". (יסוד ושורש העבודה)

"כמו הנהגת בין אדם לחברו – כשאדם עושה לחברו טובות הרבה – כשפוגשו נותן לו הודאה דרך כלל, ואחר כך פורט פרטי הטובות בזו בוזו ובזו בלב שלם ונפש חפצה, וכשרוצה פרוש ולילך לדרכו אז נותן לו הודאה דרך כלל בשמחה עצומה ולב שלם יותר ויותר – ועל הנהגה זו ממש תיקנו חכמינו ז"ל נוסח ברכה זו". (יסוד ושורש העבודה) 

מדוע חשוב להקפיד לברך ברכת המזון, ואלו השפעות נפלאות היא טומנת בתוכה? צפו:

ברכה שלישית – בנין ירושלים

"הנה הם ברכה זו גם כן מדאורייתא, ודוד ושלמה בנו תיקנו לנו המטבע והנוסח, בוודאי לא יצא ידי חובתו אם יאמר ויבקש בקשה זו בפיו ובשפתיו בלבד בלא לב, רחמנא ליצלן, ואשרי מי שיוכל להוריד דמעות בכל בקשה ובקשה בברכה הזו". (יסוד ושורש העבודה)

וב"רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך" יכניס צער גדול בליבו על עם הקדוש שהם עתה בגלות המר הזה – גלות הנפש – ויחשוב על רוב אחינו בית ישראל התועים בחושך, בהבלי הזמן, שטעם שבת לא זכו לטעום, במי טהרה לא נטהרו, ואביי ואבא שלש שמעו, יבקש מה' יתברך מעומק הלב שיחוס עליהם שלא יאבדו שני עולמות ח"ו.

צריך לומר חתימת ברכה זו בכוונה עצומה עד מאוד. (יסוד ושורש העבודה)

ברכה רביעית – הטוב והמיטיב

תיקנו חכמינו ברוח קדשם במפקד ובמניין בברכה זו מספר 3 מלכויות ו-3 הטבות ו-3 גמולות דווקא – ו-2 מלכויות אחרונות תיקנו להשלמת ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות (ברכות מט). והנה בוודאי השלמה צריכה כוונה – בקהלת עול מלכות שמים שלמה, לקבל אותו יתברך שמו ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך, אם אדם מזכיר אותם בלא לב ואינו מכוון ממש לנוכח השם, מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול? (יסוד ושורש העבודה)

עיין בסידור הרש"ש ושם תמצא כוונות בכל תיבה ותיבה של ברכה זו, מה שאין כן בברכות אחרות, ומזה תבין מעלת ברכה זו. ואם מחמת המהירות מחסר או מבליע אחת מהן – הרי זה מאבד טובות הרבה. (בא"ח פרשת בלק, אות ט"ז)

הרחמן

אחרי ברכת המזון הנהיגו לומר בקשות אלו, שבזה הזמן מתקבלת התפילה ביותר, מפני שתפילתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עושה מצווה. (חפץ חיים) ורשאי כל אדם להוסיף בקשות ותחינות פרטיות שלו כמו בשמע קולנו דעמידה, חוץ מבשבת ויום טוב. (בא"ח, פסקי תשובות) ואסור להפסיק בה בשיחת חול. (פוסקים)

דברי חיזוק במעלת ברכת המזון

אדם המברך ברכת המזון בכוונה שכרו עד אין קץ, שעליו אמר רבנו בחיי (פרשת עקב) "שלא תמצא בכל התורה בשום מקום שציווה הקדוש ברוך הוא שנברך לשמו כי אם במקום הזה".

מצווה זו מסוגלת לעוד הרבה עניינים:

כתוב בזוהר: "אמר רבי חנינא גדול כח ברכת המזון שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם". (רות מ"ה), והיינו כשמברך בכוונה. (יפה ללב)

מפרש המהרש"א: "על ידי זה הקדוש ברוך הוא משפיע ברכותיו להיות לו ברווח מזונות כי יש לאדם מקטרגים בדבר מלתת לו מזונותיו הקשים, ברווח, ואלו הברכות הם המליצים יושר וסנגורים טובים לנגד המקטרגים". (חידושי אגדות נזיר ס"ו)

ובספר החינוך (פ' עקב) כתב שקיבל מרבותיו: "כל מי שזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו".

בזוהר הקדוש (דף רי"ח): "וכמו שהוא מברך בשמחה ובעין טוב – כך נותנים לו בשמחה ובעין טוב".

מייעץ לנו החיד"א ('ניצוצי אורות') "לכן יאכל וישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה, וזו סגולה להתעשר אם הוא יברך בשמחה ובקול רם, ורמז לזה מהפסוק: 'ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה'".

האומר ברכת המזון בקול רם מאריכין לו ימיו ושנותיו (ר' חיים פלאג'י), וכך כתוב בזוהר הקדוש.

כך מובא בזוהר (פרשת ויקהל דף ריח) "כל מי שמברך ברכת המזון כראוי, בשמחה, וברצון הלב, שכרו יהיה כשנפטר מזה העולם – מקום יהיה מוכן לו בתוך סודות עליונים ובהיכלות הקדושים". (ע"פ תרגום מתוק מדבש) ויזכה לפ' ורדים שמסביב נחל עדן (ספר הרוקח) ויזכה לשמוע ברכת המזון לעתיד לבוא מפי דוד המלך ע"ה כשיעשה הקב"ה סעודה לצדיקים לעתיד לבוא". (קב הישר פ"ז)

כל האותיות יש בברכת המזון, חוץ מן האות ף', לפי שאין מלאך המוות, אף, שצף וקצף שולט במי שמברך ברכת הזון בשעתה ובכוונה. (ספר תשבץ קטן)

הרב זמיר כהן - האם אפשר לברך במילים אישיות במקום במילים של ברכת המזון?

הלכות מים אחרונים

מים אחרונים חובה (שולחן ערוך ס' קפ"א, ס' א'). מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד שני פרקי האצבעות, ויש סוברים עד סוף קשרי האצבעות עד פיסת היד – וטוב לנהוג כן לכתחילה לצאת ידי הכל כשיש לו מים. (ביאור הלכה שם), אך לא ירבה בהם יותר מן הדין. (בא"ח) "ורע עלי המעשה", כותב החפץ חיים, "שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים אחרונים אבל אינם יוצאים ידי חובת הדין כלל וכלל וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה, ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד שני פרקי אצבעות. (משנה ברורה סק"י) אין נוטלים על גבי קרקע, אלא מפני רוח רעה ששורה עליהן (שו"ע ס' ע') ויש חשש סכנה לעובר עליהם. (משנה ברורה)

טוב לנגב ידיו לצאת לצאת דעת הרמב"ם שלא נקרא נטילה בלי ניגוב – אולם מעיקר הדין משמע שדעת המחבר להקל בזה. (ח"א, מ"ב סקי"ט)

צריך להיזהר לא להפסיק בין הנטילה לברכת המזון, ואפילו בדברי תורה. ובדיעבד, אם הפסיק ייטול ידיו שנית כדי להסמיך נטילה לברכה. (משנה ברורה ס' ק' כ"ד)

"ובעניין מים אחרונים, ראיתי העולם מקילין בזה, והם מתחייבים בנפשם על שעוברים על דברי רבותינו, והיא גמרא ערוכה במסכת עירובין: 'אמר אביי כל היוצא למלחמה ועוסקים במצווה פטורים הם מנטילת ידיים, בד"א במים הראשונים אבל במים אחרונים הוא חובה'. ובזוהר ובספרי קבלה יש בזה סוד גדול למה הוא חיוב יותר לרחוץ במים אחרונים יותר מן הראשונים". (קב הישר פרק י"ג)

בשער המצוות פירש רבי חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י, את הטעם לחשיבותם של מים אחרונים: "עניין מים אחרונים, דע שהס"א עומד על השולחן כנזכר בזוהר, ויכול אז לשלוט עליו יותר משאר זמנים, ובפרט בהיות אדם יחידי ואין שם ג' כדי לברך עליו ברכת הזימון... וצריך להיזהר מאוד בכוונת מים אחרונים כדי שלא יקטרג עליו, אבל ע"י זו המתנה שנותן לו כנודע מסתלק הס"א והולך לו".

הלכות ברכת המזון

ארבע ברכות ש לברכת המזון דינם כתפילת שמונה עשרה, שאין משיבים בה מפני היראה או מפני הכבוד אלא מחשש סכנה, ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו, כי ברכת המזון ותפיללת העמידה דינם שווה בעניינים אלו, ואין הפרש ביניהם כי אם בדבר זה: שתפילה מעומד וברכת המזון מיושב. (שו"ע, בא"ח)

ייזהר לברך בפה נקי ובגוף נקי. בפה נקי – מן הרוק ושאר מאכלים, שנאמר: 'יימלא פי תהילתך'. ובגוף נקי – שלא יברך בגוף משוקץ ושלא תהיה ברכתו תועבה, אלא יזדרז להפנות כשיש צורך. (שו"ע, קיצור שו"ע) וכתב הב"ח כי "יקבל שכר על אשר התנאה לנפי בוראו כאדם שמתנאה ללבוש בגדים חשובים בעומדו לפני המלך, כך מתנאה בגוף נקי שהוא גם כן מלבוש לנשמה.

ירא שמים יהא נזהר בשעת ברכת המזון להתעטף במלבוש העליון וגם לשים הכובע על ראשו, ואפילו אם מברך ביחיד יהא נוהג כך. (ב"ח, מ"א, מ"ב, כף החיים)

צריך לשבת בשעה שמברך כדי שיוכל לכוון יותר, וגם לא יהיה מיסב שהוא דרך גאווה אלא ישב באימה. (שו"ע ס' קפ"ז ס' ט')

אסור לעשות מלאכה בעודו מברך (שו"ע ס' קצ"א סי' ג') ואפילו תשמיש קל כגון לנגב ידיו או ללבוש מלבושו או להניף רוח על הפנים ועל הגוף בימות החום, ואפילו לעסוק בתורה או מצווה אחרת אסור. (ט"ז, אחרונים, ביאור הלכה)

יכוון בברכות פירוש המילים (שו"ע סי' קפ"ה) וזה לשון ספר חסידים שהובא במשנה ברורה שם: "ולא יעשה אותו כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון הלב, ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה ואמר: 'בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו ריחק ממני'".

"יירא ויזדעזעו איבריו כשמזכיר את ה' יתברך שמו" (קיצור שו"ע, חיי אדם, אריז"ל) וכשנכתב בשם אדנות יכוון שהוא 'אדון הכל' וכשנכתב בשם הויה יכוון שהוא 'אדון הכל היה הווה ויהיה', ובהזכירו 'אלוקים' יכוון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם". (שו"ע סימן ה')

החיוב ללמוד תורה על השולחן

מצווה על כל אדם ללמוד תורה על שולחנו, שכל שולחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. על כך כתב השל"ה שיש ללמוד משנה, הלכה או אגדה או ספרי מוסר, ולפחות פרק תהילים. במשנה ברורה (סימן ק"ע, סק"א) מובא שטוב לומר אחר ברכת המוציא את פרק כ"ג: "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר". בשעת הדחק, כאשר אין שהות לומר דברי תורה, יש מי שסמך על אמירת "מים אחרונים חובה", שהוא הלכה מתורה שבעל פה. (בן איש חי)

על כך מובא במגיד מישרים על פרשת בהר: "ואם תהרהר במשניות (או בדברי תורה אחרים) בשעת אכילה, הנה מה טוב ומה נעים וייחשב אכילתך ושתייתך כקרבנות ונסכים לפני הקדוש ברוך הוא".

שיורי הפת

אין להסיר את המפה והלחם עד אחר ברכת המזון (שו"ע סי' ק"פ), שהברכה אינה שורה בדבר ריק אלא כשיש שם דברי, כעניין אלישע ושונמית. ועוד כדי שיהיה ניככר לכל שמברכים לה' יתברך על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו. (משנה ברורה, סק"א) כל מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם (ודאי במעט פירורין, ובלבד שיהיה להן ממשות) (שו"ע סי' ק"פ ס' א'-ד') בזוהר הקדוש החמירו על כך מאוד, וכך נכתב: "לא תישא ה' אלוקיך לשווא" – שלא יישא את שם ה' על שפתיו לברך ברכת המזון על שולחן של שווא וריקם. (חסד לאלפים, הובא בכף החיים אות ד')

אף על פי שמותר לאבד פירורין שאין בהן כזית – מכל מקום קשה לעניות (שו"ע ס' ד') ודווקא כשהוא ביזיון גדול כגון לדרסן או לזרקן לפח אשפה, אבל להשליכן לנהר מותר (משנה ברורה וכף החיים שם) ומותר להשליכן כשהן עטופין בשקית. (וזאת הברכה, בשם הרב יוסף שלום אלישיב)