אחרי תקופה טעונה: נועה ירון דיין - מגלה את הכל, ויש לה מה לומר

השנה האחרונה הייתה תקופה לא קלה עבור נועה ירון דיין. 

אחרי הגירושים המתוקשרים מבעלה יובל דיין (שהספיק לרדת מהדרך, ולחזור לחייו האחרים), היא חוזרת אל הפוסטים המחזקים שלה בפייסבוק, עם כוחות יש מאין. "לפני שנה, לא יכולתי לדמיין את עצמי באמת קמה מעפר. ידעתי על עצמי שאני חזקה, שאני לא באמת אשבר לחתיכות... אבל ביומיום - הרגשתי חלשה. מבולבלת, חשופה, מגומגמת, אבודה. 

בקיצור, אמר ההיגיון הבריא - תגידי לא לכל ה'כן' הזה, ותחזרי הביתה. תמשיכי להסתיר את הכאב, כי הוא לא פוטוגני. כי זו חולשה לבכות, להתאבל, להתבזות כדי לנסות לאחות קרעים ולעשות שלום במשפחה ובנפש. כי יגידו עלייך, ויידעו עלייך שאת חלשה. מי רוצה שיראו אותה בחולשתה? אף אחת". 

לדבריה, קיבלה אלפי תגובות ופניות אישיות על רקע בחירתה להיחשף ולספר את הסיפור שלה, מהצד שלה. "אני יודעת שכשאני העזתי לבכות, כל כך הרבה אחים ואחיות שלי בכו איתי. כל אחד על החורבן הפרטי שלו. הרגשתי את הכאב הגדול הזה מתנקז לכיווני, לרגע נבהלתי. זה המון כאב, או כמו שאמרה האישה הדומעת שהייתי לפני פחות משנה, שם על הבמה בהתהוות - חבר'ה, יש חורבן. אז כן, ראוי לבכות. לפעמים, כל מה שיש לעשות זה לבכות, אבל הבכי הוא רק שלב. השלב הבא הוא לבנות ולהיבנות. חשוב גם להגיד לעצמנו די. ראוי לקום ולהתחיל מהתחלה, ראוי לקום ולהיות".

את הפוסט המרגש סיימה ירון-דיין במילים הללו: "הנשמה שלי. העצמי שלי. מי שאני מבפנים, בלי להיות אשתו של מישהו, או אשתו לשעבר של מישהו. המהות שלי צועקת תקווה. אני. אישה. אמא. כולי תקווה, כולי אהבה, כולי חמלה. אני יודעת ליפול ולקום. יש בי את כל הכוחות והסודות. אני לא מפחדת מכלום, ותכל'ס, בינינו, בואו נדבר על זה - אני חיה ובועטת היום פי מיליון מאשר קודם. שמחה על החירות שניתנה לי לא רק למות, אלא גם לקום לתחייה. שמחה להיות בגדה השנייה של נהר סוער שנדמה שאי אפשר לחצות. בא לי לנפנף משם לכל אישה דומעת, עם חיוך רחב של אחת שיודעת, ועם דגל שכתוב עליו באש שחורה על גבי אש לבנה: החיים יפים! יס", סיכמה.