אמן הזכוכית ג’רמי לנגפורד: "כך ייצרתי את יצירת הזכוכית לנשיא ארה"ב"

לא קל לתאם זמן לראיון עם ג'רמי לנגפורד. הוא עסוק ביצירה ובעבודה מסביב לשעון. אולם כאשר אנו מצליחים לשוחח - היצירות המופלאות סוחפות אותנו הרחק מעבר לזמן ולמקום, וכל התבוננות בהן מגלה עוד ועוד פנים לאמנות הזכוכית וליצירה האמנותית בכלל. ומן היצירות - אל היוצר.

סודות האמנות

איך התחלת את דרכך כאומן זכוכית?

נראה שעצם השאלה "מקפיצה" את ג'רמי לנגפורד, והוא פותח בהקדמה: "לפני שאענה על השאלה, אני חייב להדגיש כאן משהו: חשוב להבדיל בין אמנות בלי ו' לאומנות עם ו'. האומנות היא מלאכה בה עובדים עם חומרים שונים, במלאכת כפיים, והאומן הוא בעל מקצוע מומחה. כמו נגר, קדר, וכו'. לעומת זאת, האמנות היא מלאכת מחשבת המביעה אמירה אישית ביצירה. האמן הוא אדם העוסק באמנות אישית שתוצריה בעלי ערך אישי. אמן יכול להיות גם צייר, שחקן, סופר או פסל, בתנאי שהוא מכניס משמעות כלשהי או ביטוי נפשי או אישי ביצירה שלו. עוד הבדל חשוב הוא: יצירת האומנות של בעל המקצוע היא בדרך כלל יפה. אך לעומתה, יצירת האמנות של האמן לא חייבת להיות יפה, אבל חובה שתהיה בה הבעה של מחשבה אישית כלשהי. האמן רוצה לעורר אצל הצופים תחושה כלשהי, לבטא אמירה שחשוב לו להביע, גם אם בפועל היצירה שלו איננה יפה.

"אביא דוגמה של יצירה שאיננה שלי, אך מבטאת היטב את השוני: לפני שנים הייתה תערוכת אמנות בגרמניה על נושא השואה. אחד מהאמנים הציב שישה מעבדי מזון מזכוכית, מילא אותם במים והכניס דג חי בכל מיכל. כל המעבדים היו מחוברים לחשמל, והיה מעליהם שלט ברור: 'נא להפעיל את המעבד'. זה היה מיצג מזעזע. מיצג לא יפה בכל היבט שתרצו. אבל הוא מעביר מסר עוצמתי ומהדהד במיוחד על כל הפקידים הגרמנים, שטענו: 'אנחנו רק מבצעים פקודה. לא התכוונו'. גם שם, במיצג הדגים, היה שלט הוראה, הצופה צריך 'רק' לבצע ולהדליק את מעבדי המזון. זו הייתה יצירת אמנות במיטבה, יצירה ללא חן וללא יופי, אך עם אמירה זועקת. בוערת".

בית הכנסת אהבה ואחווה

אז מה נכון יותר, אומן או אמן?

"יש מקרים רבים בהם האמן רוצה שהיצירה שלו תהיה גם יפה ותמצא חן בעיני הצופים, אך קודם כל היצירה צריכה להביע משהו. זה התנאי הראשוני ליצירת אמנות שאינה סתם יצירת אומנות".

השתכנעתי. כעת אנו יכולים להמשיך לשוחח - כאמן, איזה רגש אתה מבקש להעביר בדרך כלל ביצירותיך?

"אני מגדיר את עצמי כאמן אופטימי. יש היום אמנים רבים שיוצרים מתוך דיכאון או שבר, והם עושים יצירות מיוחדות מאוד. אבל אני מעדיף ליצור מתוך אופטימיות ושאיפה לתחושת שלמות ושמחה.  נוסף לתפיסה הבסיסית האופטימית שלי, אני מבקש לגרום לצופים ביצירה להבנת הדברים והתחושות מעבר לתפיסה הרגילה.

"אנסה להסביר את דבריי: יש הרבה שפות בעולם, ובכל שפה אפשר לבטא רעיונות ותחושות שונים.  לסופר ישנה אמנות מילולית, למוזיקאי - שפה של תווים וצלילים, ולאמן הזכוכית יש זכוכיות וצבע. עם חלקי השפה האלו ניתן להביע רגשות של עצב, געגוע, שמחה ועוד אינספור רגשות. כאשר האמן מיטיב לבטא את רצונו ביצירה - כל התבוננות ביצירה תעורר את האדם לרגשות אלו, כמובן לפי מצב האדם הצופה ביצירה.

"באמנות שלי אני מחפש להביע בשפת האמנות את הקשר מעבר ליומיום. את ההבנות שנמצאות מעבר לתפיסה הרגילה שלנו. מבט אחד מעבר להסתכלות הרגילה על החיים".

בכל היצירות שלך אתה מצליח להעביר את הביטוי הפנימי שלך?

"כמובן, היכולת שלי להביע את האמירות שלי תלויה בקשר בל יינתק במקום היצירה ובזהות של המזמין אותה. אם אני יוצר כעצמאי, יושב בסטודיו שלי ועובד באמנות עצמית על יצירה חדשה שהמצאתי – אני יכול להתבטא בדיוק איך שנראה לי. אני מבצע כל מה שעולה על רוחי, בחופשיות גמורה וללא התחשבות באף דרישות חיצוניות. לאחר שאני מסיים ומציג אותה, אם היא מוצאת חן בעיני לקוח פוטנציאלי – הוא יקנה אותה, ואם לא – היצירה תישאר אצלי. העיקר שזו היצירה שלי, עם הביטוי האישי שלי.

"לעומת זאת, אם אני עובד באמנות אדריכלית, אני חייב להתחשב בדרישות הסביבה והמזמין, ואלו שונים, כמובן, ממקום למקום. זה יכול להיות בית פרטי או מוסד ציבורי, מוזיאון או בית מלון, בית כנסת סגור או מקומות קדושים – בכל מקום אני חייב להתכתב עם נתוני המקום הספציפיים ועם אופי המקום והאווירה המתאימה בו. הביטוי האמנותי שאכניס ביצירה יהיה מותאם לא רק לרצונות שלי, אלא גם לסגנון המקום ולבקשותיו של מזמין העבודה. יצירה שאעשה בבית פרטי בצפון תל אביב תהיה שונה לחלוטין מביטוי האמנות שלי בבית כנסת או בישיבה".

וולדורף אסטוריה. צילום: ניצן הפנר

אמנות לפי דרישה

עד כדי כך? היצירות יהיו שונות לחלוטין - גם כשמדובר ביוצר אחד?

"כן, וזה קורה כל הזמן. אני זוכר עבודה מיוחדת שעשיתי במלון וולדורף אסטוריה. האדריכל של רשת המלונות הילטון אמר לי: 'ראיתי את העבודה שלך במנהרות הכותל, ואני מבקש שתיקח את הלובי תחת אחריותך, ותעצב בו יצירת אמנות מתאימה. איזו בדיוק? איני מתערב לך בהחלטות האמנותיות'. אבל לבעלי המלון - משפחת רייכמן - כן היו בקשות מעניינות: הם אמרו לי: 'אנו מבקשים מצד אחד שהאווירה בלובי תהיה כשל בית מלון בינלאומי, ומצד שני רוצים גם את הייחודיות של המיקום שלו - בירושלים מול העיר העתיקה'. עבורי זה היה אתגר: גם אווירה אוניברסאלית וגם אווירה יהודית אותנטית, מה אעשה? פתחתי את ספר התהלים, ומצאתי את שחיפשתי: 'שאלו שלום ירושלים'. בחרתי את הפסוק כבסיס ליצירה בנושא שלום עולמי. יצרתי נברשת ענקית בגובה 12 מטר, תלויה בתקרת הלובי ובנויה ממאה ועשרים יונים המשתלשלות בשינוי צבעים עד ללובי למטה – היונים, כמובן, מסמלות את בשורת השלום. מתחת לנברשת יצרתי בריכה מאבן שחורה, ובאמצעה ניצב כדור מפלדה מבריקה ובו שישה פלחים של זכוכית. היונים מגיעות ויורדות עד לכדור. היצירה כולה מביעה שלום ושלמות של אחרית הימים. בקירות הלובי יצרתי מעין פנטזיה ובה שילוב של ירושלים של פעם וירושלים של היום, יחד עם ירושלים שלעתיד לבוא.

"זו הייתה עבודה אמנותית, שיצרתי לפי התכתיבים של הבעלים ותכתיבי המקום. יחד עם זאת היא הייתה חייבת להיות יפה ומרשימה, כיאה ליצירה שניצבת בלובי של המלון, ועם כל זה – הכנסתי בתוכה את האמירה שלי שרציתי להביע בתוך תנאי הסביבה.

וולדורף אסטוריה. צילום: ניצן הפנר

"לעומת היצירה הזו, הייתה גם יצירת האבן שהכנתי בעיר דוד, והיא שונה ממנה לחלוטין, בכל הפרמטרים. מזמיני העבודה ראו אף הם את המונומנט 'שרשרת הדורות' בעיר דוד, ובקשו ממני עבודת זכוכית להעמיד בעיר דוד. ראשית חוכמה, עוד לפני תכנון המוצג והיצירה, הלכתי לעיר דוד, והסתובבתי שם במשך כמה ימים. נשמתי את האווירה במקום, מיששתי את אופי הסביבה, וחזרתי אל המזמינים בהחלטיות: 'לא מתאים להעמיד עבודת זכוכית בעיר דוד. זה פשוט לא יהלום את אופי המקום. מה שצריך כאן זה עבודה מאבן ושיש'. הם נדהמו, אבל בסופו של התהליך הם הסכימו עם הדברים. ישבתי לתכנן ולעצב יצירה בסגנון אחר, המבוססת על שיש ואבן. עיצבתי בארץ את היצירה ונסעתי לאיטליה לייצר אותה משיש איטלקי. את חלקי היצירה, במשקל 13 טון, הבאנו מאיטליה באניית משא, כשכל החלקים ארוזים בזהירות, ובעיר דוד עצמה הרכבתי אותם מחדש".

עיר דוד. צילום: קובי הראתי

אמנות מסביב לעולם

מה היית עושה אם מזמיני העבודה לא היו מסכימים לסגת מחלומם על יצירת זכוכית?

"בדרך כלל לא קורה דבר כזה. כאשר עובדים עם אמן בעל שם, ומכבדים ומעריכים את מה שיש לו לומר, אם הוא אומר שיצירה מסוימת לא מתאימה - יהיה טיפשי לא להסכים עם דעתו. מביאים אותו בגלל המקצועיות והידע שלו, לא בתור אומן, אלא בתור אמן. אישית, אני לא אסכים ליצור עבודה שאינה מתאימה למקום ולסביבה בעיניי, כי לפני הכול אני רוצה ליצור בהגינות ובאמינות עצמית.

צלם: ג'רמי לנגפורד

"הייתה עוד יצירה, בסגנון שונה לחלוטין, שהותאמה לנתונים אחרים לגמרי: זה היה לפני כעשר שנים, כשעשיר גדול מארצות הברית פנה אליי בבקשה לבצע עבורו יצירת אמנות עבור שלושה בנייני יוקרה שבבעלותו. הוא סיפר לי שיש לו משפחה יהודית, ושמע מהם על היצירות שלי  ב'שרשרת הדורות' ליד הכותל. הוא החליט שהוא רוצה מיצגים כאלו גם בבניינים שלו. הוא לא דרש משהו מיוחד, ונתן לי יד חופשית ליצור: 'תפתיע אותי', כך אמר לי אותו עשיר, דונאלד טראמפ קראו לו.

"הגעתי לבניינים שלו במיאמי, ובקשתי לחוש את אופי המקום. הם ניצבים, הדורים ומפוארים, על חוף הים הנושק לאוקיינוס, ואני חשבתי איזו אמירה וביטוי אתן ליצירות שלי במקום ציורי כזה. לבסוף החלטתי על יצירות זכוכית שיביעו את האווירה של חוף הים ולחות המים, הרוחות המנשבות ורחש גלי האוקיינוס. הכנתי סדרה של שלושה מוצגים לשלושת הבניינים וקראתי להם 'אוושת בוקר'. ברוך ה', הלקוח ההוא היה מרוצה מאוד. לא תיארתי לעצמי אז שהקליינט הזה יהיה יום אחד נשיא ארה"ב".

'שרשרת הדורות' במנהרת הכותל. צילום: מקס ריצ'רדסון

"כך אני מחפש לכל יצירה את האווירה שלה ואת הביטוי המתאים לה ולסביבתה. בתקופה האחרונה אני עובד על יצירות שונות שיוצבו במקומות קדושים כמו מירון וקבר רבי מאיר בעל הנס. שם הגישה שלי הינה שונה לגמרי: היצירות צריכות להתאים לאווירה של קדושה, התרוממות, וגם חייבות להיות יפות ומתאימות למקום. חוץ מהיופי שטמון ביצירה, חשוב לי שהיא תעביר את התחושה מעבר לזמן ולמקום שהאדם נמצא בו בדרך כלל".

למוגג את הזכוכית

אולי זה המקום לחזור אל ההתחלה - איך הגעת בכלל לאמנות הזכוכית?

"הו", נאנח ג'רמי, "אני בא מרקע של אמנים, אולם אני הראשון במשפחה שהלך לכיוון של אמנות פלסטית - אמנות עם חומרים כמו אבן, נייר, זכוכית, ברונזה וכו'. העבודה עם הזכוכית משכה אותי מאוד, ומאז אני נהנה ליצור בה עוד ועוד".

כיצד עובדים עם זכוכיות?

"כפי שכבר סיפרתי, אני עובד לא רק עם זכוכית, אלא עם מגוון חומרים שונים. יש פתגם מתורגם מאנגלית שאומר: 'אם יש לך רק פטיש - כל דבר נראה לך מסמר'. אני לא רוצה להיות מוגבל ביצירות שלי, אלא בדיוק הפוך: מעדיף לעבוד עם ארגז כלים גדול ועם כל חומר שיעזור ליצור את האמנות שלי טובה יותר ומביעה יותר. כך גם יש לי יותר משלושים טכניקות שונות לאמנות הזכוכית. ככל שדרכי היצירה שלי רבות ומגוונות יותר –  אוכל ליצור יותר שילובים, ולהביע טוב יותר את שברצוני להעביר".

ובכל זאת, העבודה עם הזכוכית נשמעת מסקרנת יותר מכל. תוכל לתרום לנו כמה מילות הסבר פשטניות על אופי העבודה על יצירות הזכוכית?

"ובכן, בעבודה עם הזכוכית עצמה ישנם שלושה תחומים עיקריים: עבודת אמנות ב'זכוכית חמה', אמנות ב'זכוכית פושרת' ואמנות ב'זכוכית קרה'. בשלושתם לוקחים את חומר הגלם הזכוכיתי ויוצרים איתו יצירות מדהימות באינספור דרכים. הזכוכית נוצרת מחול, חומר ללא חיים, ועל ידי חום ולחץ הופך החול לזכוכית - חומר שקוף ומעביר אור. בעיניי, זהו משל לאדם, שנולד כ'חומר גלם' – 'עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד', שכל רצונותיו הם אך לעצמו. בחיים שלפניו יש לו שלל דרכים להתגבר וללמוד, להתיך את נשמתו מסוגרי האנוכיות והאגואיזם ולהביא את עצמו לקשר רוחני אמיתי.

"נשוב לדרכי העבודה הטכניות עם הזכוכית: עבודה עם זכוכית קרה מתנהלת ללא חימום כלל, ואני מעבד את הזכוכית המוכנה על ידי חריטה וגילוף בעזרת יהלומים ואמצעים שונים. אמנות בזכוכית פושרת היא שם מטעה מאוד: אני מחמם את הזכוכית בתנורים עד לטמפרטורה של כ-800 מעלות, כך שזה לא חום פושר בכלל (הוא נקרא פושר רק לעומת החום הגבוה מאוד של "זכוכית חמה"). בחום כזה הזכוכית מותכת, ואפשר להטמיע בה ציור או צורה שהכנתי מראש מחוץ לתנור. כאשר הזכוכית מותכת בתנור – הציור נשרף והופך לחלק ממנה. בטכניקה כזו – הציור לעולם לא ירד ולא יימחק, הוא פשוט הופך לחלק אינטגרלי מהזכוכית. דוגמה כזו אפשר לראות ביצירה שלי שמוצגת בקבר רחל – חלק מהעבודה נעשה בטכניקה זו.

קבר רחל. צילום: איליה מלניקוב

"לעומת הזכוכית הפושרת - עבודה עם זכוכית חמה מגיעה עד לטמפרטורה של 1000 עד 1400 מעלות, ובחום כזה הזכוכית הופכת נוזלית לגמרי. הזכוכית נמסה לחלוטין, אין לה שום צורה משלה, ואני יכול לשפוך אותה, לנפח אותה מחדש ולעבוד איתה כרצוני. ממש 'כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג, בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג'.

"בכל אחד משלושת התחומים האלו יש הרבה טכניקות איך לעבוד עם הזכוכית. בנוסף לכך, אפשר גם ליצור את הזכוכית מהשלב ההתחלתי ממש – מהחול - חומר הגלם הגולמי ביותר, אך זה נדיר יותר אצלי. בדרך כלל אני מעדיף לעבוד עם זכוכית לאחר העיבוד הראשוני שלה.

"יש גם טכניקות עבודה שהמצאתי לאחר שנים של לימוד וניסיון. 'זכוכית רבודה' היא אחת מהן: כשלמדתי אמנות בזכוכית קלאסית באנגליה, הרגשתי את המגבלות של הטכניקות הקיימות: חלמתי אז ליצור יצירות גדולות מאוד, וזה לא היה אפשרי עם הטכניקות של אז. החלטתי להעז וליצור בענק, וחשבתי על יצירה בשכבות – חתכתי פלטות של זכוכית בצורות מסוימות, והרכבתי את פיסות הזכוכית בשכבות, בגובה עשרות מטרים ובמשקל של טונות. 'שרשרת הדורות' הניצבת במנהרות הכותל עשויה בטכניקה כזו.

'שרשרת הדורות' במנהרת הכותל. צילום: מקס ריצ'רדסון

"כיום אני מכין גם עבודות גדולות ויוקרתיות, וגם יצירות קטנות לאנשים פרטיים. אלה יכולים להיות פריטי יודאיקה מיוחדים או מונומנטים ענקיים, אך המשותף לכולם יהיה ביטוי אישי של נפש האמן שלי ביצירה. כמובן, גם הרמה המקצועית ואיכות היצירה ישתקפו ביצירה, ועליהן אני לא מוכן להתפשר אף פעם. אני מבקש ושואף שבכל יצירותיי, מעבר לחומר הממשי, תועבר גם הרוח שמאחורי החומר".

הפסד או רווח

כשעובדים מול לקוחות פרטיים בארץ ובעולם, האם קורה שמזמיני העבודה מבקשים יצירות שאינן לפי ההלכה?

"ההתנגשות הגדולה ביותר בין היצירה שלי לבין התורה וההלכה הייתה דווקא בתחילת דרכי באמנות. הנציג האישי של נשיא קניה באפריקה של אז, פנה אליי ובקש שאעשה עבורו עבודה בכנסיה הפרטית של הנשיא בכפר הולדתו בקניה. הוא תכנן פרויקט ענק ומרשים, עם הרבה כסף. סכומים אדירים שאי אפשר שלא להתחשב בהם. הייתי במבוכה ולא ידעתי מה להשיב.

"הלכתי להתייעץ עם הרב שלי והוא שלח אותי לרב זילברשטיין כבר סמכא לשאלות מורכבות כאלו. ישבתי מול הרב זילברשטיין, והוא שאל אותי שאלות מדויקות ומעשיות, כדי שהוא יוכל לדעת איזו כנסיה זו ואיזה סוג נוצרים. הוא אמר שיש מקומות בהם אין ספק שאסור, אך לאחר ששמע את הפרטים שמאמרתי לו, חשב ואמר כי ברצונו להתייעץ עם חמיו – הרב אליישיב זצוק"ל. את התשובה הסופית קיבלתי לאחר כשבוע, וכך אמר לי הרב: 'אם היית רעב ללחם – יש מקום להתיר, אבל לא יאה ליהודי להשתמש בכישרונותיו וליצור עבודה מעין זו'. החלטתי שאינני לוקח את העבודה הקורצת הזו. כשאמרתי זאת לרב זילבשטיין, הוא אמר לי כי חמיו הצדיק ברך אותי שאם אחליט לא לקחת את העבודה הזו – תשרה ברכה שלו על כל מה שאעשה.

"כחודשיים אחר כך ראיינו אותי בתוכנית שידור על האמנות שלי, והמראיינת שאלה: 'ומה השאיפה שלך בסופו של דבר?' שלפתי ועניתי לה 'יש כל מיני מקומות חשובים בעולם שהייתי רוצה לעשות בהם עבודות, אבל יום אחד עוד ייבנה כאן בית המקדש. הייתי שמח מאוד להיות האמן שם'. ושנינו חייכנו. מעולם לא חשבתי קודם על משאלה כזו, אולם הקב"ה נתן לי את המתנות הקרובות ביותר לכך: לא עבר זמן רב, ובקשו ממני ליצור סדרת יצירות למוזיאון מגדל דוד ליד שער יפו בירושלים. אחר כך התקשרו אלי מישיבת 'אש התורה' שמול הכותל, ובניתי להם ארון קודש ייחודי מזכוכית. מעט אחר כך פנו אלי מהנהלת הכותל ובקשו עבודה למנהרות הכותל, וזו 'שרשרת הדורות' המפורסמת שעוד הביאה לי בהמשך המון לקוחות. אז חשבתי על מקומות היצירה שלי שהולכים ומתקרבים אל מרכז הר הבית: מעיר דוד, דרך העיר העתיקה ועד לכותל - ומה תהיה התחנה הבאה שלי? אולי עוד אזכה להיות האמן של בית המקדש...".