היא בלתי נראית, אבל אתם צריכים להכיר אותה: סוכרת מסוג 1

היום מציינים בעולם את יום הסוכרת הבינלאומי, ומעוררים מודעות למחלה שהפכה להיות מגפה בינלאומית.

זה חשוב, כל כך חשוב. לשמוע על דרכים למניעה של סוכרת, על תפריט דיאטה נכון, על תרופות מתקדמות, על סיכונים וסיבוכים ועל הדרכים למנוע אותם, ועוד ועוד.

אבל כל זה מתייחס, במרבית המקרים, רק לסוכרת מסוג 2. כן, יש שני סוגים. ונכון שמרבית האנשים שסובלים מסוכרת אכן סובלים מסוכרת סוג 2, אבל כ-15% מתוכם סובלים דווקא מסוכרת סוג 1. כמוני. השבוע אחגוג בעז"ה 10 שנים ליום שבו ניצלו חיי – כשאובחנתי בסוכרת סוג 1 ברגע שלפני האחרון.

המחלה הזו, משום מה, מוכרת הרבה פחות מאשר סוכרת סוג 2. כשאני אומרת לאנשים מסביבי שאני סוכרתית, אני שומעת המון תגובות שמגיעות מחוסר ידע והיכרות עם המחלה, כמו למשל:

"מה? אבל את בכלל לא שמנה!". נכון. אני רזה, ומעולם לא הייתי שמנה. כי השומנים קשורים מאד להתפתחות של סוכרת מסוג 2, אבל אין להם קשר לסוכרת מסוג 1.

"אבל את צעירה! זו לא מחלה של מבוגרים?". כן, סוכרת סוג 2 מופיעה בד"כ בגיל מבוגר יחסית, אף שהיום הגיל הממוצע הולך ויורד. אבל לי יש סוכרת סוג 1, שנפוצה בעיקר אצל ילדים – אך יכולה להופיע בכל גיל.

"אז את חייבת לעשות דיאטה כל הזמן?". המ... לא. רק לשים לב מה אני אוכלת, ולדאוג לטפל בעצמי בהתאם, עם אינסולין.

אז מה זו בכלל סוכרת סוג 1?

סוכרת סוג 1 כונתה בעבר "סוכרת נעורים", משום שחשבו שהיא מופיעה רק בגיל הנעורים. בפועל, זה לא נכון. אני עצמי אובחנתי במחלה בגיל 23, כשכבר הייתי אמא לילד, וישנם אנשים שמאובחנים גם בגילאים מבוגרים יותר – לא מזמן שמעתי על אישה בת למעלה מ-70, שאובחנה לפתע עם סוכרת סוג 1. אבל נכון, היא נפוצה בעיקר בגיל הילדות.

סוכרת סוג 1 היא מחלה אוטואימונית כרונית, שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את תאי הבטא של הלבלב – אלה שאחראים לייצור אינסולין. בעקבות זאת, הלבלב אינו מסוגל עוד לייצר אינסולין. בלי אינסולין בגוף, הסוכר שמיוצר בגוף ושמגיע אליו מהמאכלים שאנו אוכלים, נשאר בזרם הדם, ואינו נכנס לתאי הגוף בצורת אנרגיה. כשהסוכר נשאר בדם, הוא גורם לאורך זמן לנזקים חמורים לאיברים.

לכן סוכרת סוג 1 נקראת גם "סוכרת תלוית אינסולין" – תרופות לא יעזרו, כי לגוף אין אינסולין. בכלל. צריך להכניס אותו מבחוץ. עושים את זה באמצעות זריקות אינסולין, או באמצעות משאבת אינסולין שמחוברת לגוף באופן קבוע, ומחדירה אליו אינסולין לאורך כל היום, ומתפקדת כביכול כלבלב חיצוני.

אז בקצרה, סוכרת סוג 1:

• משמעותה תלות באינסולין לכל החיים
• יכולה להופיע בכל גיל
• עלולה לגרום לנזקים ולסיבוכים משמעותיים ללא טיפול
• דורשת תכנון מדוקדק של אורח החיים, כדי למנוע מצבים מסכני חיים כמו סוכר גבוה מאוד או נמוך מאוד.

סוכרת סוג 1 איננה:

• מחלה שנובעת מאורח חיים בעייתי
• משהו שעובר כשמתבגרים
• מדבקת
• מחלה שנגרמת כתוצאה מאכילת סוכר או השמנה
• ניתנת למניעה
• ניתנת לריפוי... עדיין.

סיימנו עם המיתוסים וההבנה הלקויה? אולי.

את הסיפור על האבחון שלי כבר סיפרתי כאן בעבר, ותוכלו לקרוא אותו כאן. זה סיפור מלחיץ, כי גילוי של סוכרת נעורים בדרך כלל מגיע עם תופעה מסוכנת מאד שנקראת DKA, או חמצת סוכרתית. כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות מאוד לאורך זמן, הגוף אינו מסוגל להפיק אנרגיה מן הפחמימות והסוכרים שאנו אוכלים, ומתחיל להפיק אותה מהשומנים שבגוף. כתוצאה מכך, הדם נעשה חומצי, וזהו מצב מסכן חיים.

אז איך מאבחנים סוכרת סוג 1?

התופעות שנלוות להתפרצות של סוכרת נעורים אינן מורכבות לזיהוי. חשוב להכיר אותן, כי אם הן מופיעות – טיפול מוקדם יכול למנוע סיבוכים, ובעיקר, יכול למנוע סכנת חיים כמו שאני הייתי בה. לפני 10 שנים לא הכרתי את הסימנים ולא ידעתי לזהות מה קורה לי, אבל היום אני מבינה כמה חשוב שאנשים יכירו אותם, כדי שלא יגיעו חלילה למצב שבו הייתי.

אלה התסמינים שמלווים התפרצות של סוכרת סוג 1:

• צימאון חריף, שתיה מרובה, ובעקבותיה – הגעה תכופה לשירותים
• אצל ילדים: הרטבת לילה פתאומית או חיתולים רטובים במיוחד
• כאבי ראש ושינויים בראייה
• תיאבון מוגבר
• ירידה מהירה במשקל (אני ירדתי 7 קילו בשבועיים. מבטיחה לכם שזו לא הדיאטה המומלצת ביותר).
• עצבנות וחוסר סבלנות, שינויים חדים במצב הרוח
• עייפות וחולשה קיצונית
• כאבי בטן, בחילה ולפעמים גם הקאות
• נשימה כבדה ומהירה
• ריח פירותי בנשיפה

לעיתים, התופעות האלה מאובחנות בטעות כוירוס או קלקול קיבה, כפרץ גדילה – כשמדובר בילדים ובני נוער, או כדלקת בדרכי השתן. אז כן, זה יכול להיות משהו מאלה... אבל לא מזיק לעשות גם בדיקת סוכר קטנה. רק ליתר ביטחון.

מה הייתי רוצה שאנשים ידעו?

לא מזמן, בפורום של סוכרתיים מסוג 1 שאני שותפה בו, עלתה שאלה: מה הייתם רוצים שאנשים ידעו על סוכרת סוג 1?

התשובות שעלו היו מרתקות, אז בחרתי כמה מהדברים שעלו כדי לספר לכם. שתדעו.

שסוכרת סוג 1 שונה לחלוטין מסוכרת סוג 2. היא נגרמת מסיבות שונות לחלוטין, והטיפול בה גם הוא, בדרך כלל, שונה לחלוטין. סוכרת סוג 2 מטופלת בעיקר בדיאטה ובתרופות, סוכרת סוג 1 מטופלת אך ורק באינסולין.

שאם אני מתעלפת ברחוב, ואתם נותנים לי אינסולין במחשבה שזה יעזור לי, אתם עלולים להרוג אותי. כן, זה כמעט קרה לי באופן אישי, יותר מפעם אחת. אחד הסיכונים בסוכרת סוג 1 הוא חוסר איזון בין כמות הפחמימות שאכלתי לבין כמות האינסולין שהכנסתי לגוף. אם הכנסתי יותר מידי אינסולין, רמת הסוכר בדם עלולה לרדת יותר מידי. זהו מצב מסוכן, והתסמינים הראשוניים שלו כוללים חולשה, רעד בידיים, רעב פתאומי ועוד – אבל הוא גם עלול להידרדר במהירות ולגרום לאובדן הכרה. אם תתנו לי אינסולין במצב כזה... צריך להסביר? במצב של ירידה ברמות הסוכר צריך לשתות משהו מתוק, ובמצב של חוסר הכרה ישנן תרופות שניתנות בהזרקה, ונועדו להעלות את רמות הסוכר בדם. בקיצור, אם התעלפתי, תקראו לאמבולנס, ואל תחליטו בעצמכם איזו תרופה אני צריכה.

שזו מחלה שדורשת ממני המון. לא נראה לי שיש עוד מחלה שהטיפול בה נתון באופן כל כך משמעותי ביד האדם עצמו. אני צריכה לשים לב למה שאני אוכלת, אני צריכה לדאוג לכמות מספיקה של אינסולין – ולא יותר מידי, אני צריכה למדוד את הסוכר בדם 10-12 פעמים ביום כדי לוודא שאני נמצאת בטווח התקין, ואני זו שצריכה לתכנן מראש כל יציאה, כדי לוודא שיהיה לי מספיק אינסולין איתי, מספיק אביזרים משלימים למקרה של תקלה במשאבת האינסולין, ומספיק מיץ או סוכריות למקרה של נפילת סוכר.

שאי אפשר לרפא אותה בעזרת דיאטה. סוכרת סוג 2 אפשר לעיתים קרובות לרפא, או לפחות לעכב, באמצעות דיאטה. לסוכרת סוג 1 זה פשוט לא עוזר.

שזה שיש לי סוכרת סוג 1 לא הופך אותי למוגבלת. אני יכולה לעשות פחות או יותר כל מה שאני רוצה, גם עם הסוכרת – בתנאי שאני דואגת לטפל בה בעקביות. אז לא, תודה, לא צריך לסחוב בשבילי את המזוודה. אני יכולה לסחוב את המזוודה לקומה השלישית והסוכרת לא משנה את העובדה הזו. אה, אתם סתם רוצים לעזור, שלא יהיה לי כבד? בכיף, למה לא...

שזו לא משוואה ברורה. זה לא שאם הזרקתי אינסולין, אז הסוכר שלי תקין בוודאות. יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על רמות הסוכר בגוף, שזה כמעט בלתי אפשרי לחזות מה יקרה בשעה הקרובה. יש ימים שאני מזריקה יותר מהרגיל, והסוכר בכל זאת גבוה. למה? לא יודעת. ויש ימים אחרים שאני מזריקה הרבה פחות מהרגיל, והסוכר נמוך ומסרב לעלות. למה? ככה.

שזה מרגיש נורא, לפעמים. סוכר גבוה מאוד או סוכר נמוך מאוד גורמים שניהם לתחושה כללית גרועה, למצב רוח רע ולחוסר איזון באופן כללי. מצד שני, אני יודעת לטפל בעצמי. אז תנו לי קצת מרחב לכמה דקות, אטפל בעצמי ואחזור אליכם, מחייכת ושמחה כרגיל.

שאין חופשה. זו מחלה שמלווה אותי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אין חופשות, גם לא בשבתות או בחגים. ולפעמים זה מתיש, פיזית ונפשית. בדרך כלל אני יודעת להסתדר, ואני שמחה ומרוצה עם מה שהקב"ה נתן לי. אבל אם יש לי יום קצת יותר קשה, פשוט תהיו שם בשבילי.

שאני לא אמות אם אוכל פרוסת עוגה. תירגעו, חבר'ה. בסך הכל אצטרך להזריק קצת יותר אינסולין. אל תרחיקו ממני את הדברים הטעימים.

שאין לזה תרופה. אבל אולי יום אחד עוד תהיה, בעזרת ה'. אני ממשיכה להתפלל על זה, כל יום מחדש.