המדע מוכיח: האדם חשוב יותר מכל היקום

רחלי שואלת: "שלום. יש שאלה שתמיד הפריעה לי, כידוע יש בחלל מיליארדים של כוכבים, חלקם גדולים יותר מכל מערכת השמש שלנו, מה שאומר שאנחנו קטנים מאוד. אך מה זה בעצם אומר עלינו? למה אלוקים ברא יקום גדול ומבלבל?"

* * *

שלום רחלי, ותודה על שאלתך.

ניתן להשיב בקיצור, שגודל וכמות אולי מרשימים אותנו כבני אדם, אך מאבדים ממשמעותם בעין מדעית.

בגרגר חול אחד יש כ-20 טריליון אטומים, מספר בלתי נתפס של חלקיקים. אילו היו כל האטומים הללו גדלים לפתע, היו דומים לגלקסיות אדירות מלאות טריליוני כוכבים.

אילו היה תא זעיר אחד בגופנו גדל לגודל של הר, היה נראה לנו כמו עיר אדירה ומורכבת המלאה ביצורים מכאניים שפועלים ביניהם בשיתוף. הכמות של דברים מאבדת משמעות, כאשר אנו יודעים שאפילו הדברים הקטנים ביותר יכולים להיות מורכבים מטריליוני חלקיקים.

המושג המרשים של חלל אדיר מימדים, אינו אלא אשליה הנוצרת על ידי התנועה של החלקיקים הנעים בו. בכל אטום נעים חלקיקי חומר במהירות אדירה, וכך יוצרים אשליה של נפח ומוצקות (דרך משל, כמו שכנפי המאוורר הנעים במהירות יוצרים את האשליה שאין כל חלל בין הכנפיים). פירוש הדבר שהכוכבים האדירים ביותר היו יכולים להיכנס לארנק-כיס, אם החלקיקים שמרכיבים אותם היו חדלים לרגע מתנועתם.

המדע מלמד אותנו שכל המציאות האדירה שאנו מכירים היא כלא-כלום, בפני בורא היקום שמניע כל אלה, יוצר את הצורה, הגודל והכמות. אם חלילה היה מניח את אחיזתו מן היקום אפילו לרגע, היה הכול חוזר שוב לתוהו ובוהו (-מלשון תימהון ושממה).

הכמות אינה צריכה להרשים אותנו, כי אם האיכות. היא זו שקובעת את חשיבות הנבראים. מחוגי השעון עשויים להיות זעירים מאוד ביחס לגלגלי השיניים והסוללה, אך הם עיקר השעון ומטרתו.

כתב הרמב"ם (חלק שלישי, פרק יד):

"התבונן אפוא בנמצאים גופניים אלה. מה גדולות מידותיהם ומה רב מספרם... יהיה אבסורדי מאוד שהנעלה יותר יהיה כלי לנמוך יותר השפל יותר", אך הוסיף ותלה זאת בתנאי: "לו השוני בין גרמי הגלגלים לפרטיהם המתהווים והכלים של המינים היה בגודל ובקוטן בלבד, ניתן היה להגיד זאת".

כלומר, הרמב"ם הסביר שגודל וכמות אינם קובעים חשיבות, אלא מורכבות ומהות החפץ. רבים מהפילוסופים בעת העתיקה סברו שהכוכבים מורכבים ונעלים במהותם יותר מן האדם, עשויים חומר רוחני מיוחד ונעלה, לכן סברו שהאדם טפל להם.

אילו היו יודעים שהכוכבים פחות מורכבים בטבעם מן האדם, היו מסיקים שהם טפלים לאדם, אפילו אם יש מיליארדים מהם.

שאלה מדעית זו לא זכתה להכרעה במשך אלפי שנים, עד התקדמות האסטרונומיה (-תצפית בכוכבים על ידי טלסקופים משוכללים), הפיזיקה והכימיה (-המקנה לנו הבנה של מבנה החומר והתנהגותו העקבית בכל חפץ וכל מקום). פירוש הדבר שהמדע העכשווי מוביל למסקנה שהכוכבים טפלים לאדם. כיצד?

הפיזיקה מסבירה את הרכב החומרים, וכך גילתה שהכוכבים אינם אלא גופי חומר פשוטים יחסית, בתוכם מתקיימים תהליכים כימיים שמתקיימים גם בתוך עולמנו. השמש האדירה הנה כדור עשוי גז בוער שפולט קרינה ואור, פני השמש מגיעים לטמפרטורה של 5500 מעלות. אך התהליך שגורם לפליטת הקרינה הזו הוא "היתוך גרעיני" - רצף של אינספור פיצוצים, מהסוג שניתן ליצור בפצצת מימן.

גם כוחות-הטבע שמניעים את כל הכוכבים - אינם מורכבים כמו גופו של האדם. כיום אנו יודעים שכל הכוכבים נעים על פי חוק אחד (כח המשיכה), מיליארדי כוכבים בגדלים שונים נעים בדיוק באותו מסלול ואופן על פי החוקים שגילה ניוטון.

התברר שהשוני בין גרמי השמים הוא בגודל בלבד, אין הבדל מהותי בין שמש 'קטנה' לבין כוכב עצום בגודלו. הן האדם והן הכוכבים נתונים לאותו כח גרביטציה, אולם רק האדם הוא בעל מורכבות פיזיולוגית גדולה כל כך, ובעל נפש מתבוננת וחושבת.

מבחינת המורכבות, כל הכוכבים ביקום כולו לא ישוו למורכבותו של מח אנושי אחד (אפילו מבחינה מספרית, במוחו של אדם יש כ-100 מיליארד תאי עצב שפועלים בתיאום זה עם זה - יותר ממספר הכוכבים בגלקסיה).

האדם הנו הבריה המורכבת ביותר ביקום, הוא גם היצור היחיד שקיבל את היכולת לחשוב ולבחור, להבין את המציאות הסובבת אותו ולהכיר ביוצרו. כל הגלקסיות האדירות וטריליוני הכוכבים שבו טפלים בפני מורכבותו הפיזית והנפשית של אדם אחד.

אמרו חז"ל: "כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד, ה).

נוסף על כן, התקדמות מדעית חשובה זו הפריכה, אחת ולתמיד, את האמונות הקדומות בפסלים ואלילים.

אחת הסיבות לכך שעבודת האלילים נגוזה מן העולם המודרני, הוא בעקבות הגילויים האסטרונומיים על גודלו האדיר של היקום. בימינו אף אדם שפוי לא יוכל לעלות בדמיונו את אפשרות קיומם של אלים שמטיילים בשמים, פסלים בעלי כוחות, או כל יצור אחר בעל צורה וגוף שמנהל את היקום. ומדוע? כי התברר שהיקום גדול מדי! עצום מכל דמיון ומחשבה אנושית, מה שאומר, כי רק בורא אינסופי חסר צורה מקום וזמן - מסוגל להיות אחראי ליצירתו והפעלתו.

כך אמר דוד המלך ע"ה: "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח, לתבונתו אין מספר"! (תהילים קמז, ד). כן אמר הנביא: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא" (ישעיהו מ, כו).

אף יצור חומרי בעל גוף, או דמות הגוף, אינו מסוגל להיות אחראי ליקום גדול כל כך, לכוכבים רבים

כל כך, להיות מסוגל לברוא את כולם, ולהשגיח על פעולתם בכל רגע ורגע. רק בורא אינסופי שלא תלוי במקום ובזמן, מסוגל לברוא ולהפעיל כל אלה.

כיום המונותאיזם (-האמונה בא-ל אחד אינסופי ונצחי) הפך להשקפה הדתית הלגיטימית היחידה, כל השקפה ודת אחרת מושמת מיד ללעג ולקלס בידי המדע. כל האלילים המצריים, היווניים, הבבליים, ההודים, האמריקנים - זעירים וטפלים בפני גודלו האדיר של היקום. מובן שהם לא יכולים להיות סיבת קיומו של יקום אדיר מהם, וגם לא יכולים לשלוט ביקום כה אדיר.

אפשר לומר שכל הדתות האליליות "פשטו את הרגל", המדע עקר כל אפשרות להגשמה של הא-ל, וכך הפריך את האלילות, עבודת הפסלים והכוכבים. לכן האמונה בא-ל אחד כובשת את העולם. הודים או סינים או אפריקאים - כולם מתוודעים למונותאיזם ומתקדמים לקראתו.

נמצאנו למדים שהמדע מוביל לאמונה באלוקים אחד, נצחי ואינסופי, שעומד מאחורי המציאות כולה.

חז"ל תיארו את אלוקים באופן רחוק מכל דמיון אנושי: "הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו" (בראשית רבה, סח). כלומר, אלוקים איננו יישות המתקיימת בתוך העולם, מין דמות בלתי נראית שמטיילת לה בעננים או בארץ, אלא "הוא מקומו של עולם" – הוא בכבודו ובעצמו המקום שבתוכו נמצא כל העולם כולו.

אלוקים הוא המציאות האמיתית שעומדת מאחורי כל מציאות אחרת, רק הוא לבדו אינו מוגבל לחומר מקום וזמן.

כך ביאר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א, א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא... הוא שהנביא אומר "וה' אלוקים אמת" (ירמיהו י, י) – הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד, מלבדו" (דברים ד, לה), כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו."

נמצאנו למדים, שהמדע מעיד, הן על מורכבות האדם וחשיבותו לעומת כל הכוכבים, והן על גדלות הבורא הנצחי והאינסופי שעומד מאחורי המציאות כולה.