בבוקר מנופאי, בערב אברך כולל: הצצה לכולל הייחודי של החרדים העובדים

לפני שהלכתי לראיין את הרב יצחק אלקיים, החלטתי קודם ללכת לראות בעיניי, להתרשם בעצמי מהפלא הגדול שהולך ונרקם. עליתי ירושלימה, משם לקחתי אוטובוס מקרטע לביתר, ובגמר הסיבובים המפרכים שלרגע קט היה נדמה לי שאני נוסע במעלות מירון, נכנסתי אל שערי  העיר ביתר עילית, ושמתי פעמי אל תוככי בית המדרש ביאלה – כלל חסידי.

קולות רמים של "אמר אביי" ו"סבר רבא" מתובלים בהסברי הריטב"א, קדמו את פני בחמימות. להט של תורה, אש של קדושה, אווירה של התעלות ליוותה את ביקורי, ולראשונה נפתח צוהר חדש לעולמם של חרדים-עובדים-לומדים. במו עיני חזיתי וראיתי בעשרות יהודים, כולם יהודים חרדים העובדים לפרנסתם, כולם עמלים על פת לחמם, והמכנה המשותף של כולם: לימוד משותף, חווייתי, עם הספקים ויעדים, שעה וחצי בערבו של יום.

ראיתי שם בני תשחורת, אברכים צעירים. הבחנתי שם בברק בעיניים של האנשים השמחים לחזור אל הוויות אביי ורבא כאילו אך עכשיו נכנסו לשערי הישיבה. ניתן היה לחוש באוויר את הסיפוק האמיתי שחזר לחייהם אחרי שהם החליטו לקבוע שעה קבועה ביום ללימוד מעמיק ואמיתי.

לאחר שביקרתי-חזיתי-הרגשתי-ונפעמתי, שמתי פעמי לפגוש את האיש שעומד מאחורי המיזם המאיר "עיתים". האיש אשר בוערת בו אש התורה, ואשר רוצה להנחילה לכלל ישראל בלהט ובדבקות. הרב אלקיים כלשעצמו מצטנף בפינה, לא יושב בכותל המזרח, אינו מרגיש "ראש כולל", ובכל זאת - הוא חזות הכל, הוא היוזם, המייסד, המקים והמחזיק.

הרב יצחק אלקיים

תורה ועבודה

איך בכלל נולד המיזם? מאיפה הגיע הרעיון?

הרב אלקיים משתף אותי: "הכל החל כאשר בסביבת מגוריי פגשתי הרבה יוצאי ישיבות, אשר היו מטובי לומדיה, ומחמת הצורך יצאו לשוק העבודה הכללי על מנת לפרנס את משפחתם. אולם היציאה לשוק העבודה הכללי, החדירה בהם הרבה מן הריח של הרחוב הכללי, מתירנות ולבוש לא ישיבתי, והחמור מכולם: הם הפסיקו ללמוד תורה בקביעות".

מהר מאוד הבין הרב אלקיים שעיקר חייהם של אותם אנשים סובבים על ציר ההתפתחות המקצועית והתעסוקתית. מהשיחות הרבות שהוא קיים איתם, הם לא השמיעו מילה על השתייכותם הקהילתית, ונראה היה שאם יש קהילה שאליו הם משתייכים, לכאורה - זו קהילת ההיי-טק.

"עניין זה בער בעצמותיי במשך שנה שלימה, הרהורי ליבי לא נתנו לי מנוח. היאך ייתכן אברך שלפני כמה שנים שקע בעולמה של תורה, נשם את סוגיות אביי ורבא, החייה את עצמו בפשט מחדש של הרשב"א, והיום? אפס. לא פותח ספר. אמנם הוא לא מפספס שלש תפילות ביום, הוא שומר שבת למהדרין, אולם הניצוץ שבו כבה. הלימוד שהחייה אותו במשך שנים רבות איננו. עצם העובדה שאברך לא ממוסגר במסגרת המתאימה לו, הוא נע ונד, לא מרגיש שייכות ומחויבות לאף מקום, הוא הגורם למשפחות רבות לסטות מדרך המלך, ללכת לרעות בשדות זרים ולהנחיל לעצמם חיים אשר לא שיערו אבותינו", קובע הרב אלקיים בכאב.

הרב אלקיים (36), גדל בצעירותו בבני ברק ולמד בישיבת חברון בירושלים. הוא עצמו רחוק מכל ההווי של היציאה לעבודה, הוא שקוע ראשו ורובו בתורה ומתענג ממתיקותה. כל בני משפחתו נמצאים בכור ההיתוך החרדי – תורני. אביו, הרב שלום אליהו אלקיים, משגיח באחת מן הישיבות המפורסמות – "דעת חיים" בבית וגן בירושלים. האם מנהלת סמינר ידועה ומפורסמת בשיטת החינוך שלה. סבו מצד אמו הוא הרב ניסים טולדנו זצ"ל, ראש ישיבת "שארית יוסף" וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. הוא גדל על ברכי הסבא הגדול שנודע כבר בצעירותו "כעילוי של פונוביז'", ומשבגר, העמיד אלפי תלמידים וייסד את ארגון "מרביצי תורה" שחולל שינוי אדיר בעולם התורה. לכאורה הכל טוב ומצוין, אך המציאות הכואבת הכתה בו בפניו ללא רחם, והוא נרתם למשימה הכל כך לא פשוטה, ובעיקר הכל כך לא מודעת ונפוצה בימינו.

לשנות תודעה

"כאשר אנו מדברים על אברכים יוצאי ישיבות", מניף הרב אלקיים את ידו לעבר בית הכנסת המלא,  "ברצוני להבהיר את נקודת השיא במכשול העיקרי שלהם לבוא לכולל. האנשים האלו שבאו לכאן, כולם יוצאי ישיבות מפוארות, ואין שום בעיה שהם יצאו לעבוד. הסיבה האמתית שגורמת לעובדה שהם לא קובעים עיתים לתורה, נעוצה בתחושת החסר בלימוד הפשטני, השטחי והבלתי מעמיק. כאמור, כולם יוצאי ישיבות, וכל אחד הרגיש במהלך חייו את תענוג העמקות והחתירה לעומק הסוגיה. בבוא האברך לשיעור דף היומי הנמסר בבית כנסת בקרבת מגוריו, הרי שהוא לא מרגיש חיבור ושייכות. זה לא מדבר אליו, והשיעור לא מושך אותו. הרעיון שלי היה להקים רשת כוללים ליהודים-חרדים-עובדים, אשר תיתן להם את המענה הקהילתי, התורני והמספק.

"היעדר המענה ליהודים מסוג זה הביא לבעיות גדולות אצל משפחות האברכים", מציין הרב אלקיים בעגמה על המצב הקיים, אך נזהר מלהשמיע ביקורת. הוא נשמע מוטרד יותר מאשר רוטן על המצב. "עצם העובדה שבישיבות הקדושות לא מכינים את הבחור למצב  בו הוא יצטרך ללכת להביא טרף לביתו, והבחור לא מקבל כלים מתאימים והדרכה צמודה על אופן ההתנהלות במנהרת החיים, יוצרת בעיות רבות בבית היהודי. דומה הדבר לאדם שנכנס למנהרה חשוכה, עם מכונית הנוסעת על מאה שמונים קמ"ש, כשלרכב אורות כבויים וחסרות מראות. תאונה חזיתית היא אחד מן הדברים הבלתי נמנעים במצב הזה. היעדר ההכנה למצב כזה מביא לידי כך שהם כמעט ומתנתקים מהציבור החרדי. הלבוש פתאום משונה ומותאם לרחוב הפרוץ, הילדים כבר לא הולכים למוסדות הכי תורניים שיש. כל הבית נוסע על מסלול אחר לגמרי. הכולל הזה הציל את חייהם ממש. בתים רבים עלו על המסילה הנכונה כתוצאה מן הכולל. זו לא הגזמה בכלל", מטעים לנו הרב אלקיים.

לרב אלקיים ארכה תקופה ארוכה כדי להוציא את המיזם האדיר הזה מן הכוח אל הפועל. לבקשתנו הוא מספר על ראשית דרכו של הכולל: "עוד לפני שפתחתי את הכולל הראשון, שיתפתי את ידיד-נפשי, הרב יצחק בלס - יהודי עובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה - בפרטי הרעיון הקודח במוחי. הרב בלס התלהב מאוד מהיוזמה, ומרעיון ויוזמה - להלכה למעשה - התחלנו לתור אחרי בית כנסת פנוי בשכונת רמות בירושלים, שיעמוד לרשותנו בשעות הערב".

בנושא הזה הרב אלקיים לא התפשר. "אני מחפש תמיד מקום הולם וראוי, אשר יוכל להיות פנוי אך ורק למשתתפי המסגרת ולחפצים ללמוד בתוכה. אנו מבקשים לתת את מלוא ההרגשה הטובה ללומד, ומתאימים את המרחב כדי שהכל יהיה מותאם בעבורו".

לאחר מאמץ הם מצאו את שאוותה נפשם, וראשוני הלומדים - הרב בלס והרב אלקיים, ועוד כמה ידידים שדבר היוזמה קסם לאוזניהם, התיישבו ללימוד משותף בתוך בית המדרש. דבר הכולל המיוחד עשה לו כנפיים, וקול התורה החל להתנשא ברמה בהיכל בית המדרש, כשעוד ועוד מצטרפים למתכונת כולל מיוחד זה.

מסתבר ששינוי תודעה הוא המשימה הקשה ביותר בתוכנית שהוא רקם. "שכנעתי פעם יהודי עובד אשר עמל קשה על פת לחמו לבוא להשתתף בסדרי הכולל. זה לא היה קל. נדרשתי לשנות אצלו את התודעה שיהודי שעובד, יכול גם ללמוד בעמקות ובעיון. יכול להיות מצב שבבוקר היהודי נמצא על העגורן בשחקים, ובערב הוא שוקע בעולמו של תורה. הייתי צריך להוכיח שבצהריים אפשר לשבת בפגישה עסקית בבית קפה, ובערב לשבת עם כוס קפה ומיני תרגימא ליד גמרא פתוחה".

תורת חיים

אז איך זה עובד?

"הכולל מתופעל ככולל לכל דבר ועניין. שעות הלימוד הן מהשעה 19:15 ועד 20:45, שעה וחצי של לימוד. ישנו דף הספקים קבוע וחומר נלווה, וגולת הכותרת: המלגה". כאן מרחיב לנו הרב אלקיים את סיבת ההצלחה בהמשכיותו והישרדותו של הכולל. "לפני שפתחתי את הכולל הראשון, התחבטתי האם כדאי לתת מלגה חודשית לבאים ללמוד, או לפי מסגרות אחרות דומות שטענו שהעניין לא מוכרח, כיוון שהאנשים שבאים לכולל הם אנשים עובדים לפרנסתם, ומלגה כזו או אחרת לא תשפר את רמת חייהם, וממילא זה לא ייתן ערך מוסף. במהלך ההתייעצויות שמעתי את דעת הרב שטינמן זצ"ל, והיא: לתת מלגה לכל לומד לאות הוקרה והערכה. את דבריו שמרתי, ולפי דעתו גם עשיתי. אני יכול להגיד, כמובן מבלי להתווכח על כוללים דומים, שהסיבה העיקרית לכך שהכולל מחזיק מעמד ואף מגדיל את פעילותו, והאנשים נשארים בו לאורך זמן, זו המלגה. המלגה מכניסה את המשתתף לאיזושהי מחויבות, וזה נותן לו כוח ועוצם להמשיך ללמוד על אף הקשיים והטרדות.

"צריך גם להבין", מוסיף הרב אלקיים, "שבדרך כלל לא מדובר באנשים עשירים, אלא באנשים אשר נמצאים בתחילת דרכם בעולם המעשה. אסור לנו לשכוח שאלו אנשים שהיו יכולים לעבוד במשהו נוסף בערב, ולמרות זאת מגיעים ללמוד. מבחינתי, זה כשלעצמו דבר גדול. 'החייתני', אומרים לי הלומדים אחרי שהם קיבלו את המלגה הראשונה. העובדה שהם רואים שמישהו מעריך את הלימוד שלהם, את המסירות לשעה וחצי של לימוד - זה מחזיק אותם.

"כל מי שעסק בנושא, לחש על אוזני שאני מכלה את זמני וכספי לריק. זה יעבוד חודש-חודשיים, אמרו. אך מתברר שכשעושים את זה נכון - לא רק שיש לזה קיום, אלא שזה מתרחב ומתחזק".

המילגה, כפי שאנו מבינים בעצם, היא המשיכה הראשונה והגירוי לבוא ולבקר. מה קורה אחר כך?

"את המלגה אני נותן למשך תקופה של שנה וחצי, כדי להקל על ההתחלה ועל ראשית הדרך. בהמשך, כאשר תענוג וזיו עריבות התורה נחרטת בליבם, הם שוב אינם צריכים מלגה, עצם אהבת התורה, הסיפוק שלהם מחמת היותם שייכים לקהילה מוסדרת ומגובשת, היא זאת שדוחפת אותם להמשך דרכם עוד רבות בשנים".

ההיענות והביקוש להצטרפות לכולל, עולה על ההיצע. מספר הרב אלקיים: "בחודש אלול האחרון פתחנו סניף נוסף בביתר. תלינו מודעה צנועה המבשרת על פתיחתו של הכולל, ופרסמנו גם על דבר המלגה בצידו. ביום הראשון הצטרפו לכולל מעל שלושים אברכים(!), כאשר גם ראש העיר ביתר, הרב מאיר רובינשטיין, נמנה על לומדי הכולל". הרעיון של אברכים רבים המתקבצים בבת אחת בבית כנסת אחד כדי ללמוד את אותו חומר, התברר כמתכונת המוצלחת ביותר, כי בכל יום ישנם האילוצים וכורחי המציאות המביאים  לחוסרים בכולל. "תאר לך כולל של 12 אנשים, כשארבעה מהם חסרים. קול התורה הולך ונחלש. אך כשמדובר ב-35 יהודים, הרי שגם אם יחסרו לך חמישה - עדיין קול התורה והאווירה של הלימוד ישמעו ברמה".

כאמור, הכולל לא בא רק לפתור את הבעיה של לימוד התורה בקביעות שכל יהודי מחויב בה. באופן עקיף, הכולל מעצב את חיי המשתתפים בו כקהילה. המשתתפים בכולל הקימו קהילות מגובשות לכל דבר. רק לאחרונה מונה לרב הקהילה הרב מנחם ויינגרטן, איש חינוך ידוע שהיה פעיל שנים רבות בעולם התשובה, נואם בחסד עליון, ונודע כאיש אשר רבים נהנים מנו עצה ותושייה. הציבור שותה בצמא את דבריו, ומתייעץ איתו על כל צעד ושעל. בכך פתר הרב אלקיים את בעיית ההשתייכות הקהילתית הלא מוגדרת: "אנחנו בונים קהילה לכל דבר, קהילה שבה אנו מקיימים הווי קהילתי מלא, הכולל גם את המשפחות. מסיבה זו, גם לנשות הקהילה אנו מארגנים שיעורי תורה וערבי גיבוש חווייתיים. הסיבה שלשמה אנו מארגנים את הערבים לנשים היא כפולה. האחד, לשתף אותן במה שבעליהן חווים, ולתת להן להבין את גודל החשיבות שבדבר, מכיוון שהן הכוח המניע, הן תמוכות בבעליהן שחוזרים הביתה שעתיים מאוחר יותר. והשנייה, על מנת לאגד אותן לתוך קהילה, ולתת את ההרגשה של קהילה ייחודית וסגולית של חרדים-עובדים-לומדים".

מתברר, שלפעמים אתה מכוון לפתור בעיה אחת, ופתאום אתה רואה שפתרת גם בעיה אחרת. זה בדיוק מה שקורה למשתתפי הכולל. "לפעמים נוצר מצב שאחד מן המשתתפים מאבד את מקור פרנסתו. כמו אינסטינקט - מיד נחלצים חבריו לכולל בפתרונות והשתדלויות, כל אחד בדרכו. נמצא מקוים הפסוק 'צאו והתפרנסו זה מזה'". 

"אבא שלי לומד בכולל"

מסיפורי הפלאות הנמצאים תחת אמתחתו של הרב אלקיים, על יהודים שהכולל הרווה את נפשם, והלימוד סחף את כל המשפחה למחוזות טובים, אפשר לכתוב ספר שלם. "יום אחד התקשר אליי ידידי: 'אין לך מושג מה הכולל שלך מחולל', הוא אמר בהתרגשות. שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא סיפר שהוא שמע את בן אחיו, ילד קטן בן 7, מספר לחבריו בגאווה: 'אבא שלי לומד בכולל!'. זה פשוט מרומם את כל הבית בכמה קומות. לא ממש משנה שהוא עובד לפרנסתו רוב היום. אבל כמו שאר חבריו גם הוא יכול להכריז 'אבא שלי אברך כולל'. הבית נהיה בית של 'אברך כולל'. השאיפות הן כבר שאיפות תורניות יותר, והילדים מריחים ריח של תורה בבית".

סיפור רודף סיפור. "יום אחד קבלתי שיחת טלפון מאישה, ומילות תודה נשפכו מפיה יחד עם פרצי בכי. היא סיפרה בהתרגשות על השינוי לטובה שחל אצל בעלה, וכתוצאה מכך כל האווירה בבית תפסה רצינות. לא היו לה מילים להודות על היוזמה המבורכת.

"ביום אחר ניגש אליי אברך, וברגע של גילוי לב סיפר לי: 'דע לך שביטלתי היום עסקה טובה שיכלה להניב לי רווחים עצומים ותשואות גבוהות, והעיקר לא לבטל את הלימוד המשותף שיש לי'. נישקתי אותו על מצחו, תקעתי את ידי לידו של האברך, וריקוד 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' ניסר את חלל בית המדרש".

התוצאות מלבבות את הנפש ומחיות את הנשמה. הפידבקים הם מעל ומעבר, ומוכיחים כי הרב אלקיים הרים את הכפפה בדיוק במקום שלא היה איש. "סיפר לי אברך שהפסיק לבוא לכולל לתקופת מה: 'כל התקופה הזאת הרגשתי ריקנות ושיממון מוחלט. היה חסר לי הלימוד המעמיק, המנתק אותך מן ההווי של העולם לתוך עולמה של תורה. חזרתי הנה, והנה אני בן אדם חדש', הוא העיד על עצמו".

ללמוד מיהודי אמריקה

כיום, הרב אלקיים מחזיק יחד עמו כתשעים משפחות. זה דורש ממנו עבודה רבה, והעיקר לא לעשות טעויות קריטיות. "טעות אחת של מילה אחת שלא במקומה, מחזירה אותי עשר שנים אחורה", הוא קובע. הרב אלקיים גם עומד על כך שהמעטפת הקהילתית תהיה מושלמת. זו גם הסיבה שהוא מביא את הרב מרדכי נויגרשל, להרצות מידי פעם בנושאי אמונה ובטחון. לצד הלימוד המעמיק, כאמור, נמסרות מידי יום הלכה יומית, פנינים על פרשת השבוע ושיחות התעוררות, על מנת לתת את מלוא המענה על כל חלקי החיים היהודיים.

כשאני מגיע לנושא של גיוס התרומות למימון המלגות, אני שומע אנחה הבוקעת מגרונו של הרב אלקיים. ואתם תופתעו למה. זה לא שהגיוס הולך קשה, וגם לא בשל דאגה על מערך התורמים.

אני מבקש מהרב אלקיים להסביר לי, והוא מספר: "בארצות הברית, מצבם של חרדים-עובדים-לומדים הרבה יותר טוב. בכל מקום שאני מגיע אליו במשך המסעות שלי לגיוס הכספים, תמיד אני זוכה להתפעם מחדש ולראות אישים אשר מגלגלים מיליונים, מסובבים בעסקים חובקי עולם, אולם כמה שעות לימוד תורה - זה אצלם חוק ולא יעבור, קיר ברזל בלתי עביר. יהודים אלו קמים לפנות בוקר כדי ללמוד את משנתם הסדורה והקבועה, המתמשכת על פני כמה שעות, וגם בלילה אני שוב פוגש אותם רכונים על הגמרא בשקידה נפלאה, בניגון של עריבות ומתיקות זיו התורה, עד כדי שאני לפעמים שואל את עצמי, 'ואולי הם בכל זאת מרביצי תורה? אולי הם בכלל לא מאלו הטרודים על הפרנסה והכלכלה?'. אולם לא כן הדבר. יהודי אמריקה עמלים על כל דולר לא פחות מאשר כאן בארץ. ואת זה אני רוצה להביא ארצה. חלום חיי הוא לצרוב בתודעתם של יהודי ארץ ישראל: יום ללא לימוד התורה אינו יום! ואף אחד לא פטור מזה". החזון של הרב אלקיים הוא שבכל שכונה בארץ תהיה קהילה פעילה, תוססת ומלאת גאווה מהסוג הזה.